"משיח": הכי קרוב לברודווי שתמצאו
עוז זהבי, בתפקיד ג'סי, ברמן שהופך למגא-סטאר, הוא אס מנצח. הזוגיות הבימתית שלו עם אקי אבני דופקת כמו שעון שוויצרי. המחזה כתוב ומולחן ברמה בינלאומית. אם כבר חג המחזמר הישראלי - "משיח" היא בהחלט סיבה טובה לחגוג
שלם. כמעט שלם ומה שמגמגם, בטל בשישים. "משיח", מחזמר שכתב והלחין ירון כפכפי והציג אמש בבכורה בחג המחזמר הישראלי, נותן פייט רציני להפקות גרנדיוזיות שיובאו לישראל בשנים האחרונות מברודווי והווסט אנד. איפשהו בין הגרוב של אופרת הרוק, "Rent", לבין התכנים של "ישו כוכב עליון", של אנדרו לויד וובר, יצר כפכפי יצירה מקורית ישראלית בועטת ובוהקת.
אם בתחום המחול הישראלי היה זה אוהד נהרין שפתח את הדלת לעולם, בתחום הקולנוע עמוס גיתאי ובתחום המוזיקה הקלאסית, דניאל ברנבוים, לא בלתי סביר להאמין שבתחום מחזות הזמר יהיה זה כפכפי שיסלול את תחילתה של הדרך החוצה עבור יוצרים ישראליים. מעבר למבנה המחזה, שכתוב כהילכתה, זו המוזיקה הנפלאה שכתב, המעברים שלא מפסיקים להפתיע והרב גוניות, שקשה למצוא לכשרון שהם מפגינים מקבילה בארץ.
בתקופה שבה משוועים המונים להנהגה, למישהו שיציל אותם ממלחמת ההישרדות היומיומית ובכלל, לאיזה טאלנט-על, מגה אייקון, לשאת אליו עיניים, אך טבעי שפונדמנטליזם דתי ומשיחיות יתדפקו על הדלת ויציעו גן עדן לכל דורש. על משיחים מטעם עצמם, אלוהים חיים, לכאורה, ומנגנונים כלכליים שמטפחים ומזינים אותם בציניות, מדבר המחזמר של כפכפי.
גיבור המחזה ג'סי, ברמן תל אביבי עם איכויות של כוכב (עוז זהבי), שמתגלה על ידי יונתן כרמל (אקי אבני), מנכ"ל חברת טלוויזיה מסחרית שזקוקה לטאלנט חדש, "אס מנצח", שיקפיץ את הרייטינג לטובת המפרסמים והמצלצלים. התכנית של כרמל, לכאורה, מושלמת: להפוך את הברמן הכריזמטי למודל לחיקוי. "מה מחפשים שם בקהל? מה מעניין אותם בכלל", שרה שורת המקהלה - שאלת מיליון הדולר. בסופו של דבר הגולם יקום על יצרו.
ההערצה הופכת לאפידמיה. מאה אלף עוקבים בטוויטר ובאינסטגרם, חשבון פייסבוק מפוצץ ותגובות מחניפות ביוטיוב. זו אשליית הכוח שמבלבלת אותו להאמין שהוא הדבר האמיתי.
לצד השניים יש את הנשים שנשארות מאחור: רויטל זלצמן, שבצעדים קטנים מפלסת את דרכה אל קדמת הבמה בתחום מחזות הזמר, משחקת את אשתו של מנכ"ל שידורי אופק. דניאל יפה, זוכת העונה השנייה של תכנית הריאליטי X-Factor, בתפקיד ראשון בתיאטרון, היא בת הזוג של ג'סי. מבחינה ווקאלית מדובר בשתי מקצועניות שנעות בלי מאמץ על קשת רחבה של סגנונות וקומפוזיציות מורכבות. מבחינה דרמטית יפה מתחילה צולע, הטקסט בפיה נשמע יותר כמו קריאה בחזרות מאשר דיאלוג תיאטראלי אפוי. ככל שמתקדמת העלילה היא נוסקת, הרבה בזכות הפרטנרים שעל הבמה. "שעות הטיסה" שזלצמן צברה על הבמה מורגשות היטב. היא נוגעת ללב ורוב הזמן משכנעת. כשהיא שרה אי אפשר שלא להקשיב למילים.
ויש את אליאב, אחיו למחצה של ג'סי. בחור צעיר, חוזר בתשובה, שבשל ייחוסו המשפחתי, מתקשה למצוא שידוך. גלגולו של המשיח בגוף אחיו, (כך על פי הרב) מסמן תקווה לעתיד. זה תפקיד כפוי טובה שמבוצע היטב על ידי השחקן הצעיר, עידו ברטל.
ליהוק בונה או מחרב הפקות תיאטרון ובמקרה של "משיח", שני התפקידים הראשיים, הם ליהוק מצוין של הבמאי משה קפטן. עוז זהבי, אליל המונים בפני עצמו, לא נזקק להרבה כדי להקסים. גם לזהבי, כמו לדמות שהוא משחק, יש את הבייגלה מעל לראש ושרירים בתחת מוצק שנחשף. זה הגוף שלפרקים לוחץ מדי על דימוי של מגניבות, לפרקים הולך בניגוד לטקסט. עוז לא מפסיק להפתיע בביצועים המוזיקאליים ואין ספק שבטריטוריה הזו הוא מרגיש בבית.
אקי אבני הוא פרטנר מושלם לזהבי, שמשלים, מאזן ומכסה על פגמים. ה"זוגיות" הבימתית הזו עובדת כמו שעון שוויצרי. זה אחד התפקידים הטובים של אבני וניכר שכל כולו בה. הוא אסרטיבי ושביר וככל שהמחזה מתקדם מתפשט בעדינות מהקליפות של הדימוי. זה בא לידי ביטוי גם בפרטים הקטנים (מאצבעות כף היד שהוא מניע בעצבנות בהמתנה לתשובתו של הטאלנט הפוטנציאלי ועד לכף הרגל שרועדת בעצבנות בשיחה חושפנית בין השניים). גם הביצועים השיריים שלו נהדרים.
זה הבימוי של קפטן שעוטף את המחזה ומביא אותו לכדי מיצוי. בהתחשב בעובדה שחג המחזמר הישראלי, שנעשה בתקציב מינימאלי, חושף מעין סקיצה מושחזת במטרה שיימצא גוף מאמץ שיאפשר פיתוח, התוצאה מציבה רף גבוה ולחלוטין לא רק ברמת האירוע. באמצעים מינימאליים ובזכות עבודת וידאו מדויקת של שי בונדר ועיצוב תאורה של יוגי מזוז, שהצליחו ליצור עולמות משתנים ואווירה. יש דרך ארוכה ומפותלת בין רעיון טוב למימושו. קפטן מוכיח פעם נוספת שליטה מוחלטת באחת מהסוגות הבימתיות המורכבות ביותר, צומת של אמנויות שתפקידו בין היתר לאחד.
על התזמור מנצח יוסי בן נון ואי אפשר שלא להתפעל מהביצוע החי של התזמורת על 13 נגניה. קשה להמעיט בערכם של ביצועים חיים על הבמה בכל הנוגע למחזות זמר. זה נשמע אחרת, מרגיש אחרת והאפקט שונה בתכלית. את ההתעקשות הלא מתפשרת על כך צריך לזקוף לזכותו של היזם, מנהלו והמנוע שמאחורי חג המחזמר הישראלי, אורי פסטר.
צריך לומר את זה בקול: ביוזמה הנפלאה שלו לייסד פלטפורמה שמאפשרת יצירה מקורית בתחום מחזות הזמר, פסטר, הלכה למעשה, מוביל מהפיכה. במו ידיו הוא בונה כמעט מאפס את ארון הספרים של המחזמר הישראלי המקורי. הישג לא מבוטל שייזקף תמיד לזכותו.
