שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יוסי וידר - מאיש עסקים טרוד לקומיקאי מאושר
    באמצע החיים, כשהוא איש עסקים מצליח ואמיד שמפרנס משפחה, החליט יוסי וידר שהייעוד שלו הוא לשמח אנשים. הוא מכר את העסק, עבר מנהריה לת"א, ומשם הדרך היתה סלולה לתוכניות של דידי הררי וליאור שליין, להצגה עם זאב רווח ולמופע אישי משלו. בראיון ל-ynet הוא מספר על דרכו לעולם הבידור

    גם שיחה על הנושא הטעון ביותר, קשה לנהל מבלי לצחוק עם הקומיקאי יוסי וידר, שנבחר להוביל את קמפיין "עיר העודפים ". בקמפיין, שעלותו כמיליון שקלים, הוא מביא סיטואציות הומוריסטית, באמצעות חיקויים של בנימין נתניהו ושמעון פרס. "עשיתי כמה קמפיינים בחיי באמצעות חיקויים, כי חיקוי זה גימיק תקשורתי ומושך תשומת לב. ידעתי שזה יתפוס, אבל לא עד כדי כך, שלא אוכל ללכת ברחוב בגלל הפרסומת, בגלל שיזהו ויעצרו ויבקשו חיקוי".

     

    לכתבות נוספות בערוץ מדיה

     

    - עזוב אנשים. מה דעתם של ביבי ופרס על החיקויים?

    "עם ביבי לא דיברתי, אבל את פרס פגשתי בעבר, והוא אמר לי: "יש הרבה חקיינים במדינה, אבל אתה מחקה אותי ברמות מפחידות", הוא משיב בקולו של פרס. "פרס מנפץ את כל מה שחושבים על נשיא, מורם מעם. פרס הוא קודם כל אדם, תמיד מדבר בגובה העיניים".

     

    - אחת המתיחות הזכורות שלך היתה בזמן המירוץ לנשיאות ב-2007, כשהתקשרת לריבלין בקולו של פרס, ואמרת לו: "רובי, תוותר לי. זה הצ'אנס האחרון שלי". למה?

    "באמת רציתי שפרס ייבחר, לא רציתי ששוב תדבוק בו התדמית של הלוזר. ידעתי שהוא יהיה נשיא מצוין. היה לי ברור שאם אתקשר לריבלין בקולי שלי, הוא לא יקשיב. הוא שמע את 'קולו' של פרס והשיב: 'תן לי כמה שעות לחשוב על זה'. למחרת ריבלין הודיע שהוא פורש מהמירוץ והיתה דרמה גדולה. אין לי ספק שהוא עשה זאת גם בזכות המתיחה".

    יוסי וידר עם שמעון פרס ()
    יוסי וידר עם שמעון פרס
     

    - וריבלין לא כעס, כשנודע לו שזה אתה?

    "ממש לא. נפגשנו לאחרונה, לאחר שהוא נבחר לנשיאות, והוא אמר לי בצחוק: 'מר פרס, סגרנו מעגל'. אני משכין שלום באמצעות החיקויים. לפני כחודשיים התקשרתי לגילה אלמגור וביקשתי ממנה בקולו של אורי זהר להשלים עם מירי רגב, למנוע מלחמת אחים".

     

    וידר בתור נתניהו בקמפיין לעיר העודפים (ויינר יהודאי תקשורת)

     

    קם בבוקר והחליט לסגור את העסק

    וידר נולד וגדל בנהריה, ומגדיר את גילו 40 פלוס, "כך אגדיר את הגיל עד שאהיה בן 50". הוא נשוי לדבורית, שהיא גם המנהלת האישית שלו, ואב לתאומים בני 23. "כבר כילד הופעתי על במות בערבי כשרונות צעירים, ונהגתי לחקות את הכוכבים של אז: הגשש החוור, ציפי שביט, גידי גוב. לקראת סיום השירות הצבאי שלי העבירו אותי מהתותחנים לחיל חינוך, ובהופעות של אז חיקיתי בעיקר את רפול ואת יצחק רבין".

     

    - הכישרון שעובר בגנים?

    "הוריי הם ניצולי שואה. אבא שלי כמעט ולא דיבר בבית על השואה. הוא זה שלימד אותנו לצחוק ולהתייחס לדברים בהומור. הוא אמר, שדווקא בגלל מה שהוא עבר בשואה, הוא רוצה לחיות בשמחה".

     

    וידר בתור פרס בקמפיין לעיר העודפים (ויינר יהודאי תקשורת)

     

    כשוידר השתחרר, הוא שם לעצמו מטרה: להרוויח כסף והרבה. הוא פתח חנות קטנה בנהריה לאביזרי רכב וסוכנות של סלולר, ועם השנים הפכה החנות הקטנה לעסק משגשג. "הרבה מהצלחת העסק אני זוקף לזכות ההומור - אנשים היו מגיעים כדי לצחוק איתי והפכו קונים נאמנים שלי", הוא נזכר.

     

    - עשיר וטוב לו. לא?

    "לא. לפני כ-15 שנה התחלתי להרגיש שאני לא עושה את מה שאני באמת אוהב. הייתי איש עסקים צעיר ומצליח, שחוזר הביתה עם כיסים תפוחים, אבל בתוכי הרגשתי ריק. הבנתי שהייעוד שלי זה לשמח אנשים. קמתי בוקר אחד ואמרתי לדבורית, שזה היום האחרון שלי בעסק.

    יוסי וידר ()
    יוסי וידר
     

    "התאומים היו בני 13, ודבורית חשבה שאני צוחק עליה. באותו יום שאלתי את הלקוח הראשון, שנכנס לחנות, אם הוא מכיר מישהו שרוצה לקנות את העסק. עם התכולה, עם השם והתמונות. בהתחלה הוא חשב שזה חלק מהבדיחות שלי. כשהוא ראה שאני רציני, הוא אמר שהוא קונה. מכרתי לו את העסק בהרבה כסף במונחים של אז, מה שנתן לי מרווח נשימה להתחיל מחדש. ידעתי, שאני חייב לנסות, כי לעסקים תמיד אוכל לחזור".

     

    וידר מותח את ריבלין

     

    - קצת חוסר אחריות כלפי האשה והילדים.

    דבורית היא דוגמא למי שהולכת אחרי הבעל בעיניים עצומות, והעניקה לי את ברכת הדרך. שכרתי דירה קטנה בתל אביב, בזמן שדבורית והילדים נשארו בנהריה, כי לא רציתי לתת לטירוף שלי להשפיע על הבית. הלכתי לבלתי נודע, ולא רציתי את הטלטלה הזאת לילדים. הייתי חוזר לנהריה אחת לכמה ימים. גם היום, כשהילדים גדלו, אנחנו מחלקים את השבוע בין הבית שלנו ליד הים, לדירה השכורה בתל אביב. דבורית ואני נמצאים 24 שעות ביממה כפול 27 שנות נישואין. בחיים של היום, זה לא מובן מאליו".

     

    הקווים האדומים: לצחוק על צה"ל ועל שכול

    הדמות הראשונה שבנה וידר היא סימי המרוקאית, שכנה מנהריה, שבן שלה היה חבר שלו. דידי הררי שמע את החיקוי והזמין אותו להשתתף בתוכנית שלו, אחריו ירון אילן, ובהמשך השתתף במשך כשנתיים בתוכניתו של ליאור שליין. מאז הספיק למתוח את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, את אביב גפן, צופית גרנט ואפילו יגאל שילון בתקופת "פספוסים". אז התקשר בקולו של פלאטו שרון והזמין אותו לארוחת ערב על גג ביתו, ושילון אף הגיע.

     

    - מה נשאר ביוסי וידר הנוכחי מאיש העסקים?

    "כלום. אלו שני עולמות מנוגדים. מהיום שעזבתי את העסקים, פעם אחת לא הייתי בבנק. אני לא יודע את מספר החשבון ומה היתרה. דבורית מטפלת בנושא הכספי, וכשהיא אומרת שאני מופיע בהתנדבות בפני אוכלוסיות עם מוגבלויות, אני מאושר, ומופיע בפניהם כמו בפני קהל, שמשלם 500 שקלים לכרטיס".

    יוסי וידר עם זאב רווח ()
    יוסי וידר עם זאב רווח
     

    - רק אל תגיד, שאתה לא חולם לשבת ליד הטאלנטים בתוכניות הסאטירה, לספוג את התהילה ולהרוויח טוב.

    "בהחלט אשמח אם יפנו אליי ואופיע באחת התוכניות האלו, אבל זה רק כי אני מתאים לזה. אני לא עסוק בתהילה ואין לי אגו. הדרייב שלי הוא האהבה שאני מקבל מהקהל בהופעות וברשתות החברתיות. אני לא מבקש הערצה היסטרית. אין בי גם צביעות. אנשים מרגישים שוידר של לפני ההופעה ובזמן ואחריה הוא אותו אדם".

     

    וידר מותח את פלאטו שרון 

     

    - איפה עוברים הקוים האדומים של ההומור שלך?

    "במשך שנתיים עשיתי את דמותו של אהוד ברק בתוכנית של ליאור שליין. הייתי 'ברק גיבור על'. באחת התוכניות התבקשתי להגיד שברק ממחזר את צה"ל וימחזר את גופות החיילים. קראתי את הטקסט ואמרתי לעצמי, שאת זה אני לא אומר בתוכנית. ניסו לשכנע אותי בזה שזה לא אני אומר, אלא בשמו של ברק, וסירבתי.

     

    "קווים אדומים זה לצחוק על צה"ל ועל שכול. לכן גם פחדתי להופיע בפני משפחות שכולות, למרות שיש לי הופעות נהדרות איתם. לא אצחק על מקום רגיש וכואב כזה".

     

    נכון להיום וידר עדיין מחלק את ימיו בין הבית בנהריה לדירה השכורה בתל אביב. הוא משתתף בהצגה של זאב רווח "עוד חבר כזה ואבדנו", ויש לו מופע משלו, "מה הלחץ".

     

    - לפני רגע היית רגוע ושלם עם עצמך. ופתאם לחץ?

    "כל המדינה בלחץ. אנחנו בלחץ מהאישה, מהילדים, מהפוליטיקה, מהמצב הכלכלי, ואני, כהיפוכנדר ממוצע, בלחץ בריאותי מעצמי. עם זאת, אני איש מאושר. היום אני מבין כמה השמחה, שטמונה בידיעה שאתה מממש את עצמך, היא הבסיס הנכון לחיים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים