על ציפורים ואנשים

החטפית שחורת העורף היא ציפור שיר קטנטונת, 13 ס"מ אורכה, בצבעי לבן וחום עם כתם שחור על העורף שהעניק לה את שמה. היא חורפת באפריקה וחוזרת באביב לאירופה, מקננת, מטילה ביצים ומגדלת שם את גוזליה. אבולוציה של מיליוני שנים הפכה את החטפית לציידת מיומנת, האורבת לחרקים על ענף לא גבוה וצדה אותם תוך כדי מעוף. עם החרקים שצדה היא מזינה את הגוזלים, בדרך כלל ארבעה או חמישה בקן. רק ששינויי מזג האוויר ועליית הטמפרטורות בעשורים האחרונים מקשים מאוד על החטפית הפעוטה לעשות את זה.

האביב, מתברר, מקדים להגיע לאירופה, החרקים מקדימים לבקוע מהגלמים, וכשהחטפית חוזרת ממסעה לדרום, מספרם כבר הולך ופוחת עד שהיא לא מצליחה להזין יותר מגוזל או שניים. כך, התברר לחוקרים, שקיטוע הסנכרון בין מסת השיא של החרקים לבקיעת הגוזלים מהביצה – שהתקבע במשך מיליוני שנות אבולוציה – הביא לירידה של 90% באוכלוסיית החטפיות שחורות העורף.

זה קרה גם לתוכיי הים – פרטרקולה בלטינית, מילה שפירושה 'אח קטן', וזאת בשל הפלומה הרכה, לבנה־שחורה שלהם שמזכירה גלימת נזיר. התוכים האלה מקננים במושבות של מאות אלפי פרטים לאורך חופי האוקיינוס. הם ניזונים ומאכילים את גוזליהם בדגיגי ים קטנים, שהם צדים תוך כדי צלילה. שינויי מזג האוויר, שהביאו לעלייה בטמפרטורת המים, הרחיקו את הדגיגים צפונה, וכך גם אם תוכי הים מצליח למשות מהמים דגיגים אחרים, אלה גדולים מדי ולא מתאימים להזנת הגוזלים. התוצאה: ירידה גדולה ומתמשכת במספר הגוזלים השורדים.

ירידה כזו במספר הגוזלים השורדים נמדדה גם בקרב אוכלוסיית האווז הארקטי. גם הפעם, התחממות כדור הארץ, הקדמת הנביטה ולבלוב הצמחיה הירוקה באזור הקוטב הביאה לקיטוע הסנכרון שעוצב ויוצב במשך מיליוני שנים. במילים אחרות, מה שמלמדים הממצאים – והחטפית, תוכי הים והאווז הארקטי הם רק טיפה בים – שכבר כמה עשורים הולך ומופר האיזון העדין, התיאום המופלא שבטבע, שמוביל להכחדה מואצת של המגוון הביולוגי.

והמסקנה? לא במקרה האו"ם בחר להכריז על שנת 2010 כעל "שנת המגוון הביולוגי" וקבע כי שמירה על המגוון הכרחית לקיומם ולבריאותם של בני האדם. המגוון הביולוגי מאכיל אותנו, מספק לנו אנרגיה, מעניק לנו מחסה ומרפא אותנו. ולא פחות מכך, נותן לנו אוויר לנשימה, מקום לנחמה. אנשים, הוכיחו מחקרים ארוכי־טווח, חייבים לראות גם ירוק בעיניים, לתור אחר מסעות האנטילופות באפריקה ולצפות בציפורים. וכך גם לא מקרה שיום העיון השנתי לצפרות, שמוביל פרופ' יוסי לשם – צפר וחוקר המוכר בכל העולם – שהתקיים אתמול באוניברסיטת תל־אביב בחר לעסוק בסוגיות אלה. בקשר שבין צפרות לתיירות, וממילא בצורך לשמר את ערכי הטבע.

יש כ־100 מיליון צפרים בעולם, הנעים מארץ לארץ. הן לא רק מקור פרנסה מצוין – רק תיירות העגורים באגמון החולה מכניסה לגליל כ־100 מיליון שקל בשנה – הם גם גשר בין העמים. גשר שאין לו תחליף אל הטבע.