קל ערך

בשבוע שעבר השיקו בחדשות ערוץ 2 את "ערך מוסף", פינה חדשה במהדורה המרכזית שאמורה לטפל בהרחבה בנושאים כלכליים וצרכניים. למה במהדורה הפופולרית בישראל זקוקים לאחת כזו, כשרגע לפני משודרת תוכנית כלכלית־צרכנית ותיקה בשם "תוכנית חיסכון"? מהסיבה הנכונה כמובן: כי לערוץ 10 יש. "אנליסט" של מתן חודורוב, ובמובנים מסוימים גם "ברקוד" של נגה ניר־נאמן, הם חלק מהיסודות המגזיניים במהדורה הארוכה של המתחרים. עתה, באיחור מרשים למדי, ערוץ 2 נזכר שגם הוא צריך סיבה טובה להחזיק מהדורה בת 75 דקות ולעיתים אף שעה וחצי.

את הפינה מאיישות בדרך כלל קרן מרציאנו, עמליה דואק ויוּנה לייבזון, שהצטרפה לערוץ 2 לאחרונה. שלושתן יוצאות גלי צה"ל — שוקינג — והן גם דוברות גל"צניקית שוטפת, מה שהופך אותן בסופו של דבר לדמויות טלוויזיוניות דומות למדי. בבוא העת יונית לוי או דני קושמרו פונים אליהן ומבקשים מהן את "כותרות" הפינה, אף שבינן לבין שידור האייטמים עצמם מפרידות פלוס־מינוס 30 שניות. ככה מייצרים חגיגיות מלאכותית.

אמש מרציאנו נעדרה, ו"ערך מוסף" כללה שני אייטמים בלבד: דואק ניסתה להסביר את מהות הרפורמה בבנקים שמתכנן שר האוצר, ולייבזון יצאה בעקבות מוסר התשלומים המזעזע של הממשלה מול ספקים. דואק נעמדה בגבה אל מסך הענק שבאולפן ופצחה במונולוג כה מסחרר שחרג מתחומי ההגדרה של "רהיטות" והתקרב יותר למהירויות של מטוס קונקורד. זה אולי עובד מצוין בסדרות ובסרטים של אהרון סורקין, פחות כשמנסים לבאר לציבור הרחב את החשיבות של הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים. בנוסף, היחס בין כמות המילים שדואק דחסה לבין הנתונים שהופיעו על המסך דמה לפער בין הונו של טייקון ממוצע לשכרו של מורה בתיכון. כמו כן, לא ברור למה פינה שמתיימרת לספק "ערך מוסף" מסתכמת בטקסט של דואק ולא מוסיפה עליו ראיונות עם תומכים ומתנגדים, ההיסטוריה של רפורמות אחרות שתוכננו בבנקים ועוד.

גם הכתבה של לייבזון הציפה נושא ראוי, אבל תיוגה כחלק מ"פינה" שמתחייבת להתייחסות שונה ונרחבת היא בבחינת הזרקת סטרואידים. זו כתבה שיכולה להופיע בדיוק איך שהיא בכל יום אחר, ללא צורך שילבישו אותה בחליפות מהודרות ויעניקו לה תארים חלולים.

כדי להעלות הילוך ברמת הסיקור הטלוויזיוני לא מספיק להושיב צוות של כתבות מוכשרות ביחד ולאגד את התוכן שהן עוסקות בו ממילא: צריך לעצב סדר יום, לאפיין נושאים שיהיו ייחודיים לפינה לצד הדיווחים השוטפים, לחשוב על אריזה גרפית הולמת. עד כה הדבר לא ניכר במיוחד. בינתיים, "ערך מוסף" נראית יותר כמו מס שפתיים.

בקטנה. אמש פורסם על אודות השקתו של קמפיין חדש, שנועד לשפר את ת דמיתה של הכנסת. עלותו, על פי הפרסומים, היא 1.8 מיליון שקלים. ואין ספק שזה מה שיעזור לדימוי של בית הנבחרים. הרי כבר ראינו כיצד הקהל שינה את יחסו לגופים ציבוריים אחרים שמפרסמים את עצמם לדעת. חברת החשמל, למשל. כל תשדירי הדקה לשמונה הפכו אותה לסופר־פופולרית. כמעט כמו הכנסת.