ממש סמרטוט

קשה לחשוד שדיוויד או ראסל התכוון לעשות סרט ביוגרפי על ג'וי מנגנו, הממציאה של מגב הסחבה, המצוי בכל בית באמריקה. זה שארבעים חוטים מחוברים למוט הפלסטיק שלו, וניתן להסירם ולכבסם במכונת כביסה מבלי לגעת בטינופת שהצטברה עליהם. סביר יותר להניח שבמאי פרוע ואקסצנטרי כראסל, השתמש בסיפורה הזניח של ג'וי כדי לביים סאטירה נוספת על הג'ונגל הפראי של עולם העסקים בארה"ב. כמו שעשה בסרטו המשתולל "חלום אמריקאי" (2013) וכמו שעסק בתאוות הבצע של האמריקאים, בסרט המלחמה הסהרורי "שלושה מלכים" (1999).

בד בבד, ראסל גם מצדיע לתושייה של הגיבורה (ג'ניפר לורנס), אם חד־הורית לשני ילדים, הנלחמת בציפורניים בעולם שוביניסטי של גברים טפילים. אלה כוללים את אביה (רוברט דה־נירו) ואת בעלה לשעבר (אדגר רמירז). וכמו בסרטים אחרים שלו, הוא מתאר את הבלגנים בחיי משפחה שלא מתפקדת ואת יומם הקשה של אנשי הצווארון הכחול, שלא מצליחים לגמור את החודש.

אף שגיבורת הסרט תפורה על פי מידותיה של ג'וי האמיתית, רוב פרקי העלילה בסרט הם פרי דמיונו של ראסל. הסרט, המתרחש אי שם בשנות ה־80, מסופר על ידי סבתה של ג'וי (דיאן לאד), התומכת בנכדתה האהובה, לעומת אמה של ג'וי (וירג'יניה מדסן), הרובצת כל היום במיטה וצופה באופרת סבון מגוחכת. ראסל משגר חיצים פארודיים באופרות הסבון הנמשכות עשרות שנים. אבל הפארודיה ילדותית ומזכירה את ההומור הנחות של הבמאי מל ברוקס. הרבה יותר מוצלחים הם חיצי הלעג שראסל משלח בערוצי הקניות, שהביאו את מגב הפלא לתודעה של מיליונים ועשו את ג'וי לאימפריה. בראדלי קופר, שזוהי הופעתו השלישית יחד עם ג'ניפר לורנס בסרט של ראסל, מצוין בתפקיד משני של מנהל ערוץ הקניות, המשחק אותה תמהוני ומצליח.

הבעיה המרכזית של הסרט היא שראסל מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו. הנוסחה הסנטימנטלית על סינדרלה הענייה, המגשימה את החלום האמריקאי, לא עובדת עם הציניות והסרקזם של ראסל. לסרט אין שיווי משקל, הוא סובל מחוסר איזון פנימי ומותיר אחריו טעם של בנאליות.