אולי הפעם נעמוד בהחלטה?
בתחילת כל שנה אנחנו מבטיחים לעצמנו הבטחות ומפרים אותן כמעט מיד. איך בכל זאת מקיימים את מה שהבטחנו לעצמנו?
שנה חדשה בפתח, החלטות ישנות במתח. האם שוב נשחרר אותן מהבוידעם אל עבר המוטיבציה? איכשהו נראה שרבים מאיתנו ממהרים להצהיר בינינו לבין עצמנו על החלטות גדולות בצמתים שכאלה. יכול להיות שמדובר בסתם עוד יום על לוח השנה, אבל אם יש משהו שמניע אותנו אל עבר מטרות שאנחנו כמהים ליישם, טבעי למדי שנקפוץ על ההזדמנות.
הייתה זו אופרה ווינפרי, המלכה המקומית, שאמרה בעבר שאם מישהו היה מפר את הבטחתו אלינו פעם אחר פעם, סביר להניח שהיינו מפסיקים להאמין לו. אם כך, בכל פעם שאנחנו מפרים את ההבטחות שאנחנו מבטיחים לעצמנו, הגיוני שנפסיק להאמין לעצמנו, ובעצמנו. כך מסתובב לו הגלגל בכל פעם מחדש. הזדמנות להתחיל מחדש, סימון מטרות גדולות, וניפוץ זריז של מימושן.
בשנה שעברה למשל, ההבטחה הכי נפוצה של אדם לעצמו הייתה לשנות את הרגלי האכילה. זו אגב, על פי בדיקה, הייתה גם ההחלטה הראשונה שלא עמדו בה. מה גורם לנו לחשוב שהפעם זה יהיה אחרת ומה באמת צריך לקרות בכדי שהפעם זה יהיה אחרת והמטרות יובילו גם לתוצאות?
קבלת החלטה ועמידה בה, קשורה בנוירונים שיש לנו בגוף״, גורס פסיכיאטר בכיר. "המוח מרושת בתאי עצב (נוירונים) שבכל יום יוצרים מיליארדי קשרים עם נוירונים אחרים כדי לבצע פעולות, כמו למשל פעולה של קבלת החלטה ועמידה בה, פעולות שכל אחת מהן נשלטות ותלויות בחיבורים שונים של תאי עצב״.
מאז ראשית קיומנו, כל חוויה, לימוד או כשלון שחווינו מתויק בגופנו והחיבור היחודי של תאי העצב שקשר, נשמר. כך גם בכל הקשור בהחלטות שאנחנו לוקחים. ״למשל, ההחלטה להפחית במשקל נשענת על שילוב של כמה חיבורי תאי עצב שהתעצבן בעבר. לביסוס ההחלטה אני אומר לעצמי דברים כמו: מתחילים להעיר לי שעליתי במשקל, אני מרגיש כבד, ראיתי כתבה מבהילה בטלוויזיה על סכנות משקל, ואולי גם מזכיר לעצמי שבעבר הצלחתי לרדת במשקל וזה הרגיש נפלא. כל חיבורי הנוירונים האלו עלולים לעורר ביטוי מוחי והוא מוביל להחלטה. אבל את זה, יכולנו לנחש גם בלי המילה נוירונים. אז מה גורם לנחישות העצבית הזו להתפרק?”
כאן כבר יכול כל אחד לבחור בתשובה שנכונה עבורו.
גורמים אישיותיים, סביבתיים, רוחניים, יש מספר סיבות שאם נאתר בתוכנו, נוכל אולי לנפץ את המעגל. ״יש את תיאורית השליטה העצמית. צריך לזכור שההחלטה שלנו נבחנת בכל פעם מחדש עם מציאות משתנה. אצל חלק מאיתנו המציאות מחזקת או מחלישה את מימושה. במילים אחרות, לא מספיק שקיבלנו החלטה והתחייבנו לעמוד בה. ככל שנהיה מודעים לסיבות חיצוניות שעלולות לאתגר את ההחלטה, כך נצליח להתגבר על המכשולים בדרך להגשמת המטרה״.
פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה ועמיתו פרופ' עמוס טברסקי, פרסמו בעבר מחקר שמתייחס לשתי מערכות עיבוד מידע וקבלת החלטות. המערכת הראשונה עובדת על בסיס מידע שכבר יש לנו, ולכן היא מהירה, ונוחה לנו לשימוש. המערכת השנייה, המתוחכמת יותר, מובלת בחשיבה מחושבת, מדויקת, כזו שדורשת מאיתנו מאמץ מנטלי. כשעומדים לקבל החלטה חשובה, כמו נדר לשנה החדשה, שימוש בה עלול לחזק את התוצאות.
ריקי יעקובוביץ, דוקטורנטית לפסיכולוגיה קוגניטיבית, מציעה כמה דרכים להגשמת המטרה בשנה החדשה:
לפני הכל, כשמסמנים מטרה, כדאי להתמקד. לבחור במטרה כשאנחנו לא במצב של התרוקנות או עייפות, אלא במקום מאוזן. מומלץ לבחור החלטה אחת בלבד. ברגע שמכריזים עליה, כדאי לפרק אותה לגורמים. אם למשל המטרה היא ירידה במשקל, נסו לחשוב מה מעורר אכילה מוגזמת או אילו סיטואציות מסיטות אתכם מהדרך. כך, המטרה תתמקד בלהימנע ולמנוע מצבים כאלו, והדרך אל עבר המטרה סלולה יותר. "חוסר ספסיפיקציה יכול להיות מכשול כי הוא מאפשר פרשנות ופרישה ברגעים מאתגרים".
אחד המכשולים המידיים בדרך אל כהמטרה, לטענת יעקובוביץ, הוא הצורך האימפולסיבי בסיפוקים מידיים. "כשיש פיתויים בדרך, כשיש יציאה משגרה או מצבי מתח, הדבר הראשון אנחנו נוטים לפנות לצורך אימפולסיבי ומספחים לו תירוצים רציונליים. הדרך לנסות ולהימנע ממהמורות שכאלו מבעוד מועד היא להגדיר לעצמנו את המטרה שלמענה בחרנו במטרה. מה היעד שלי ולמה אני רוצה להגיע אליו. ככל שנפנים את זה, ונגבש תכניות לנקודת היעד, יהיה לנו פחות קשה להתמיד, והתירוצים למען סיפוקים מידיים יתפיידו".
המכשול האחרון שהיא מתביעה עליו, ורובנו בדר"כ נופלים בו הוא מסלול ההרגלים שלנו. "אנחנו מתוכנתים לבצע פעילויות רבות שנובעות מהחלטות קודמות שלקחנו, והיום מבצעים אותן באופן אוטומטי. ככל שנתמיד בעמידה בתנאים חדשים ומדויקים שהצבנו לעצמנו בדרך לשינויים הרצויים, ונבצע אותם באופן כפוי, נקבע את ההרגלים".
