מבחן האיזון
בסוף כל שנה אנחנו מחליטים לאזן בין העבודה לחיים ולא מצליחים. אפשר ליצור איזון, רק צריך לבוא אליו דרך מאוזנת
קולות הפעמונים נעלמו, השירים שמאפיינים את חג המולד התחלפו במנגינה של Happy New Year ויש תחושה של התחדשות באוויר. התכנסנו בקפה מעוצב בצ’לסי, נדב, ארז ואנוכי, לעשות סוג של חשבון נפש של סוף שנה.
נדב נשוי לקרן, מתגורר בניו ג’רזי, אב לשתי בנות, הגדולה בת 4 והקטנה בת שנתיים, עובד כיועץ בבנק להשקעות בוול סטריט. "אחת הבעיות, או איך שאתה אוהב לקרוא לזה “אתגרים", שהיו לי השנה, קשורה לאיזון שבין העבודה לחיים. אני לא מצליח להבין איך בכלל אפשר לחשוב שאפשרי לאזן כזה דבר. אני קם בשעה 6, יוצא באזור 7, מגיע למשרד ב-9. בצהריים יוצא לאכול, חוזר לעבוד עד 6:30 בערב, יוצא עם לקוחות לשתות, יוצא מהעיר ב-7:30, מגיע הביתה ב-9:30, אוכל, מתקלח, כבר 11, זהו אני שפוך. אני לא מספיק לראות את הבנות או לדבר עם אישתי העייפה, ספורט? למי יש זמן.תגיד איך מאזנים את זה".
"נשמע לי מוכר", אומר ארז, רופא בכיר בחדר המיון, "אני לא הספקתי כמוך להתחתן ולהביא ילדים, העבודה זה כל מה שיש לי. אין לי זמן לצאת או להכיר ובטח שלא למערכת יחסים במשרה מלאה. אני לפעמים עובד ביום או בלילה, משמרת יכולה להיות 24 או 36 שעות, יש חופש בין המשמרות ואני חייב לישון כדי להיות מרוכז. אני מספיק להגיע לג'ים לפחות פעמים בשבוע וזה עוזר לי להרגיש קצת מאוזן”.
אז אם תצליחו כל אחד בדרכו להשיג את האיזון בין העבודה לבין החיים זה משהו שיכול לספק אתכם?
"בוודאי, זה יפתור את כל הבעיות, אבל לדעתי זה יקרה רק שנצא לפנסיה”, אמר נדב.
במקרה יצא לי לראות את נייג'ל מארש שדיבר על הספר שלו והצורך למצוא איזון בין עבודה לחיים. הוא מצא שהדרך הטובה ביותר לאיזון זה לא לעבוד ואז יש זמן לחיים, רק מה, זה לא פרקטי. הוא כותב על ארבע אבחנות. זיהוי הבעיה הוא חצי פתרון.האבחנה הראשונה שלו עוסקת בכך שהמבנה הנוכחי של שוק העבודה הוא כזה שבלתי אפשרי להשיג איזון ולכן שניכם צודקים, כל הרעיונות של שישי לא רשמי או חופשת לידה לאבות או שעות גמישות פשוט לא עובד. צריך להבין שחלק מבחירות הקריירה לא מתאימות באופן בסיסי למעורבות משמעותית ויומיומית עם משפחה צעירה. זו בעיה לא רק שלכם, הרבה אנשים מנהלים חיים של יאוש שקט וזועק. הם עובדים שעות ארוכות בעבודה שהם שונאים, בכדי לקנות דברים שהם לא צריכים, כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים.
האבחנה השניה היא שאני ואתם לא יכולים לצפות שהתאגידים יפתרו לנו את הבעיה. אנחנו צריכים לקחת שליטה על החיים שאנחנו רוצים לנהל.
אם אני ואתם לא נעצב את האופן שבו אנו רוצים לחיות, אחרים יעשו זאת עבורנו. כל חברה מסחרית בנויה באופן כזה שהיא אמורה להוציא מהעובד את המקסימום מבלי להינזק. זה כולל חברות שדואגות שבמקום העבודה יהיה גן ילדים (זה אומר שאתם מבלים המון זמן בעבודה).
האבחנה השלישית קשורה לכך שאנחנו צריכים להיות זהירים עם מסגרת הזמן שאנו בוחרים על מנת להעריך את את האיזון שלנו. מתוך מה שסיפרתם,שניכם מבינים שיום אחד זה זמן קצר מדי על מנת להעריך את האיזון, ומצד שני לחכות עד שנצא לפרוש זה רחוק מאוד, חייב להיות משהו באמצע.
האבחנה הרביעית קשורה לכך שגם לאיזון צריך לגשת בצורה מאוזנת. מי שעובד 10 שעות ביום ובנוסף הולך לג’ים, הוא לא בהכרח יותר מאוזן,אלא יותר בכושר. הצד הגופני הוא רק חלק אחד, מה עם החלקים הנוספים? הרגשי, המחשבתי והרוחני.ולכן ההתייחסות חייבת לכלול את כל החלקים. זה עשוי להרתיע, זה נראה "יותר מדי", "אין ל זמן לספורט אז עכשיו נוסיף קריאה ואולי מדיטציה??".
חשוב להבין שלהיות מאוזן זה לא אומר שצריך לעשות מהפכות דרמטיות, השקעה קטנה במקום הנכון עשויה להספיק לשינוי גדול, ואם כל האנשים יעשו שינוי קטן, זה ישנה את החברה כולה. כך אפשר יהיה לשנות את ההגדרה החברתית של “הצלחה", מהרעיון האווילי שהאדם שיש לו הכי הרבה כסף ביום בו הוא מת, הוא ווינר, להכרה שהרבה יותר חשוב לחיות טוב.
שנה אזרחית טובה.
ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.
מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.
nissimsade@gmail.com
917-225 8549
