שתף קטע נבחר

הרבה זהויות, יובל אחד

האמריקאים חושבים שהוא ישראלי, ישראלים בטוחים שהוא אמריקאי, אבל יובל דויד הוא שחקן, רקדן, אמן,ישראלי, אמריקאי, יהודי, ניו יורקי

יום שישי בצהריים, אני עושה את דרכי על רחוב שלושים לכיוון מערב העיר לפגוש את יובל דויד. קבענו אצלו בבית. כשהגעתי ללובי שאל אותי הדורמן “אדוני, לאן אתה צריך?", דירה 17. תרשה להודיע להם בבקשה: ”יש כאן מישהו בשבילך. אגב, מה ששלחת לי היה טעים מאוד, המון תודה".

 

הגעתי לדירה ומולי עמד בחור נאה מאוד עם חיוך רחב, "בוא תיכנס, שמתי מים”. הוא בדיוק סיים שיחת טלפון,הצלחתי לשמוע שהוא שולט באנלית ובעברית באותה רמה, דובר את שתי השפות בלי שום מבטא מסגיר. תודה,אמרתי, מה הסיפור של הדורמן?

 

"הוא אמר שהוא אוהב עוגות עם וניל אז הכנתי לו. אני חושב שחשוב להיות מסוגל להקשיב לאנשים שבדרך כלל לא רואים או לא שמים לב אליהם. בסופר השכונתי יש לי קופאית קבועה שמחכה שאני אגיע אליה, אני פשוט אוהב אנשים".

 

מה הסיפור שלך? האם במה שאתה עושה יש קשר לתרבות או ישראליות, המקום שממנו בעצם אתה בא?

 

“לבדר, להעצים, לעורר השראה לעצמי ולאחרים, לחיות את החיים מתוך אהבה והרפתקה. אני מונע מתוך מטרות וחושב שמטרות זה דבר נהדר וחשוב להשיג אותן. יחד עם זאת אני בנאדם שאוהב להתייחס לתהליך עצמו ומסתכל עליו כהצלחה. אני הרפתקן אוהב, ובוחר להסתכל על אהבה לא רק כרגש אלא כדרך חיים. אני מרגיש ופועל מתוך המקום הזה, כותב, יוצר, רוקד. הדרך הטובה ביותר להסביר מי אני היא דרך הצגה שעשיתי, בוא תראה קטע”.

 

הוא מראה לי קטע מתוך הצגת יחיד שכתב וביים. בהצגה הוא עומד על במה ומנהל מונולוג על הבלבול שבזהות, "האמריקאים חושבים שאני ישראלי והישראלים חושבים שאני אמריקאי”. מסתבר שמי שלא מכיר אותו מתפלא שהוא יהודי, כי הוא ‘לא נראה יהודי’. “איך נראה יהודי?", הוא שואל את המשתאים ומיד מספר על סבו ניצול השואה.

 

"עצוב שאחרי מה שעבר העם היהודי בשואה, יש אנשים שלא מרגישים בנוח בתוך הזהות היהודית או הישראלית שלהם. לי נוח במקום הזה ואני מוכן לצעוק את זה בכל מקום. נולדתי וגדלתי בארה"ב בבית להורים ישראלים, למדתי בבית ספר יהודי ובכל הכיתות למדתי עם הישראלים כי העברית שלי הייתה מאוד טובה. השהיה סביב דוברי עברית הייתה גורם מסייע. בבית ההורים דיברו עברית, כל קיץ וחורף היינו נוסעים לישראל, היינו בישראל לפחות חודשיים בשנה. כל זה ביחד מאוד מסייע לשלוט בשפה ברמה של דובר עברית מבטן ומלידה.

 

יש אנשים שלא מרגישים נוח בתוך הזהות היהודית או הישראלית שלהם. לי נוח". דויד. צילום:YuvalDavid.com ()
יש אנשים שלא מרגישים נוח בתוך הזהות היהודית או הישראלית שלהם. לי נוח". דויד. צילום:YuvalDavid.com

 

“הצלחתי לייצור לעצמי את הזהות הישראלית שלי לצד הזהות האמריקאית. אני יהודי ישראלי אמריקאי גאה, אמן ושחקן. אני תמיד יודע לקחת את החלקים הרלוונטים בזהות שלי ולבטא אותם במקומות שצריך. אני תמיד זוכר להביא לכל דמות שאני משחק את החלק שלי שלא שייך לדמות אלא לי ואני רוצה לבטא אותו בתוך הדמות. אני מחובר לזהות היהודית שלי שמשתנה כל הזמן ובעצם משתפרת בכל פעם להיות טוב כאן ועכשיו".

 

איך בחרת דווקא בקריירה הזאת של שחקן אמן רקדן?

 

"אימא שלי זיוה היא רקדנית פלמנקו. עוד בהיותי בגן ילדים ראיתי הופעות שתמיד הדהימו אותי, אחת מהם הייתה “קאטס”. התחברתי דרך החתולים. בהמשך ראיתי הופעות נוספות כמו של לילי טומלין שהופיעה על הבמה לבד, וכולם היו שם והקשיבו לה. היכולת הזאת לרתק את כולם להקשיב לך הוטבעה בי ומאותו רגע זה מה שרציתי להיות. התחלתי לשחק בהצגות בבית ספר, למדתי ליצנות וריקוד. אימא שלי כל זמן הבהירה לי את האתגרים שיש בבחירה שלי".

 

מה לדעתך גורם ההצלחה שלך?

 

"התשוקה והאהבה שיש לי לתחום. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, כמו שאמרתי אני מחובר למטרות, אבל לא פחות לתהליך. לפעמים אנשים נוטים לשכוח או להזניח את התהליך כי הן מונעים מתוך מטרות ולא רואים שום דבר מלבדה”.

 

מהי הצלחה בעיניך שאפשר להעריך?

 

"מיד שסיימתי את התיכון קיבלתי מלגת לימודים מלאה מטעם המדינה. הייתי כבר שחקן מקצועי ששיחק בתיאטראות, היו לי ציונים גבוהים. בנוסף למלגה הזאת,מדינת מרילנד העניקה לי מלגה נוספת. זה איפשר לי להתמקצע אף יותר והתחלתי לשחק מחוץ לאוניברסיטה.זאת הייתה הצלחה. התחלתי לביים הצגות, הצלחתי גם לסיים את התארים שלי במשחק, ריקוד ועיתונות. “מיד לאחר שסיימתי את הלימודים, החלטתי לקחת את האתגר שכמעט כל שחקן רוצה וזה מעבר לניו יורק. ברור שאם מצליחים בניו יורק אפשר להצליח בכל מקום. הצלחתי לחדור לשוק המקומי ולשחק בהצגות, נחשפתי לעולם הטלוויזיה ועברתי להופיע ולשחק בלוס אנג’לס.

 

“החלטתי לנצל את המשבר הכלכלי שנוצר בשנת 2008 וחזרתי לניו יורק. זאת הייתה הזדמנות גם להתקרב למשפחה שלי שאני כל כך אוהב. קיבלתי כאן תוכנית טלוזיה שנקראת "מה היית עושה" ברשת אי בי סי, המופע של מייקל ג’יי פוקס ועוד. אני מופיע בתוכניות בישול ובתוכנית שבוחנת את הנדיבות ומעשים טובים אצל אנשים דרך מתיחות. במקביל אני מדובב בפרסומות, בסרטים דוקומנטריים וסרטים מצויירים.

 

“כמי שמאמין בנפש בריאה בגוף בריא, העיסוק בספורט הוא חלק מהזהות שלי. אני שוחה, גולש, עושה התעמלות קרקע ומאמן במכוני הכושר המובילים בעיר”.

 

מהו ישראלי בעיניך?

 

"חשיבה מחוץ לקופסא, לאתר את ההזדמנויות ולא ליפול למקום קורבני".

 

מה היית ממליץ למי שעבר לכאן?

 

"ליצור קשר עם מי שכבר נמצא כאן. מעבר לעיר כמו ניו יורק עשוי להיות להיות אתגר לא פשוט, לכן להתחבר למשהו או למישהו שמכיר ויודע עשוי לעזור מאוד. בנוסף,אם יש אפשרות להגיע לכאן לעבודה מסודרת, זה כמובן יכול מאוד. הכי חשוב זה להיות עם אנטנות פתוחות,להתמקד במה שיש ולא במה שאין, ולזכור שתמיד יש פתרון”.

 

משהו שלא יודעים עליך?

 

"ליבי יוצא לאנשים חסרי מזל. אני מסוגל לנהל שיחות ארכות עם חסרי בית, לתת להם כסף, אוכל או משהו שהם צריכים. במשך שנים הייתי הולך לבתי אבות ומדבר עם אנשים שאין להם משפחות”.

 

מה מפחיד אותך?

 

"לא להיות מוקף באנשים היקרים לי, האנשים האלה הם האוצר שלי”.

 

מהי הצלחה עבורך ?

 

"אושר פנימי, להשיג את המטרות, להיות במקום שבו אני רוצה להיות".

 

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

 

“מופיע בהופעות היחיד שלי סביב המדינה, משלב את זה עם חיי משפחה, גדל ומשפיע על אנשים”.

 

כמה מילות סיכום.

 

“השנה הולכת להיות שנה משמעותית. אני במערכת יחסים חדשה ואהבה גדולה, קיבלתי תפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה, בסרט ובמחזה אוף ברודוויי. וכמובן ההפקה של המחזה האישי על הזהות היהודית ישראלית שלי כאזרחאמריקאי בניו יורק”.

 

www.YuvalDavid.com

Yuval@YuvalDavid.com

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים