עם, כדי להפוך לכוכב סטנד־אפ בישראל, יכולת לבחור באחת משלוש דרכים: לעלות לבמה של דומינו גרוס (אסי וגורי, גרייניק ואלתרמן ועוד רבים וטובים), להתארח אצל דודו טופז (אלי ומריאנו, שבי זרעיה ואחרים) או לקבל פינה אצל יאיר לפיד (רמי ורד, עדי אשכנזי ועוד). היום מספיק להעלות סרטון ליוטיוב, וכבר אפשר למלא אולמות. שמות אלמוניים יחסית, כאלה שלא תראו במודעות ההופעות של "7 לילות", הופכים מדי יום לתופעות רשת של ממש עם מיליוני צפיות, שיתופים ולייקים — ויש גם מי שלמד כבר לתרגם את ההצלחה הווירטואלית לכסף אמיתי.
"לפני שנה העליתי לאינטרנט קטע סטנד־אפ שלי על רוסים מנקודת מבט של רוסי", מספר הסטנדאפיסט גיורא זינגר, שהקטע עליו הוא מספר כבר הגיע ל־300 אלף צפיות. "לא עוד קטע שמדבר על סבתא בסלון וטרנינג, אלא את האמת על רוסים. ואז פתאום, בתוך יומיים, הקטע הזה נהיה ויראלי והביא לי אלפי לייקים לעמוד שלי. הבנתי שיש כאן כוח עצום ושאני חייב להשתמש בו. העלייה הרוסית הרגישה שיש משהו שאיחד אותה, והפיצה אותו באינטרנט בטירוף, ואני נחשפתי לכמויות אדירות של קהל רוסי שהביא איתו להופעות קהל לא רוסי. בפעם הראשונה הרבה אנשים הרגישו שיש מישהו שמדבר אליהם, ולא שוב בקלישאות של לובה ו'ארץ נהדרת'. וככה קהל, שבחיים לא היה בא קודם לראות אותי, מילא לי אולמות".
והוא לא לבד. עשרות "גיבורי רשת" ממלאים את היוטיוב, הפייסבוק והאינסטגרם — משחיזים סטטוסים, משקיעים בסרטונים ומביימים תמונות מצחיקות שאחר כך נשלחות דרך הווטסאפ לכל רחבי ישראל. ולא רק. לאחרונה לאט־לאט הם מחלחלים גם אל התקשורת הכללית — תוכנית שלמה שמורכבת מסטטוסים בגלי צה"ל, כותבי סטטוסים מוכשרים שנקטפים לכתוב ב"ארץ נהדרת" ובתוכניות הלילה החדשות, וגם הופעות מול קהל של מאות אנשים שבאים לראות את מי שרק לפני רגע כיכב על המסך הקטן של הסמארטפון שלהם. "המסקנה שלי מהשנה האחרונה היא שהפנטזיה הזאת על מפיק שיסתתר בכיסא באולם חשוך ויגלה אותי שייכת בעיקר לאגדות", מסביר זינגר. "אף אחד לא יגלה אותך, אתה צריך לפרוץ לבד. חצי מהעבודה שלך זה להיות מצחיק, והחצי השני הוא לדאוג שמישהו ישמע עליך. לכן אני עובד בזה כל הזמן, כל סטטוס וכל סרטון יכולים להיות הפריצה הגדולה הבאה שלי".
בהתחלה לא צחקו בכלל
מני מלכה בן ה־35 בכלל בנה על קריירה בריקודי סלסה. "אפילו לימדתי סלסה", הוא משחזר. "כל הזמן הייתי עושה שם צחוקים, לוקח בחורה ומדגים איך ערסים רוקדים איתה ואיך החדשים שמגיעים רוקדים, וממש בניתי 20 דקות של סטנד־אפ לחבר'ה. ואז אחד המנהלים של המועדון אמר ששווה לעשות מזה כבר מופע לכל החבר'ה והזמין מלא אנשים. ואני מוצא את עצמי מופיע עם שתי בנות וחומר כתוב על סלסה, ואז החלטתי להמשיך עם זה והלכתי לבמה פתוחה בקאמל קומדי קלאב, ולא צחקו בכלל. כמעט שלוש שנים ניסיתי את מזלי והייתי נורא, אבל בגלל שאני מצחיק בחיים ידעתי שזה יבוא מתישהו. לאט־לאט התחביב הפך למקצוע".
לפני כמה שנים הבין מלכה שכל העניין הזה עם אינטרנט דווקא תופס, ושאולי כדאי להשקיע בו. "הגעתי למסקנה שאני צריך להעלות מופע גדול שלי לאינטרנט, אבל לא היה לי משהו כזה מצולם", הוא נזכר. "אז פשוט יזמתי מופע בעצמי. שיכנעתי ארבעה סטנדאפיסטים להיכנס לזה איתי, כתבתי את התוכנית, התקשרתי וסגרתי את תיאטרון היהלום, הבאתי צוות צילום וחילקתי בין כולנו את ההוצאות. נדמה לי שזה עלה 12 אלף שקל לכל אחד. ואז אירגנו 600 איש שיבואו להיות קהל, וצילמנו את הערב. אחר כך כל אחד מאיתנו חתך חמש דקות מתוך זה, והעלינו לאינטרנט".
הקטעים שהעלו ארבעת החברים הפכו מהר מאוד ללהיט — חלקם עברו את מיליון הצפיות, אחרים הגיעו למאות אלפי צופים באינטרנט. "ופתאום, אחרי שהקטעים האלה הפכו ללהיט, גם הקהל הגיע. לא בזכות הטלוויזיה, לא בזכות סוכן, רק בזכות הרעיון. אחר כך אנשים התחילו להבין את הקונספט וכולם העלו קטעים מהופעות שלהם לאינטרנט. ככה היום סטנדאפיסטים ממלאים אולמות".
ואין פחד שהקהל כבר יכיר את המופע עוד לפני שיקנה כרטיס?
"בגלל זה צריך כל הזמן חומרים חדשים. אני נחשב בין אלה ששיחררו הכי הרבה חומרים לאינטרנט, ובאמת יש כאלה שבאים וכבר מדקלמים איתי את הבדיחות. אז אני מרגיש שזה הרגע להוריד את המופע, ובחודש הבא אני טס לחצי שנה בהודו כדי לכתוב מופע חדש. בינתיים, מי שיתגעגע, יוכל לראות אותי באינטרנט".
"אין כאן חשש אמיתי", מצטרף גם זינגר. "מתוך חמש הדקות שהעליתי, ארבע כבר לא נמצאות בהופעה, אז הכל בסדר. גם אם מישהו ראה את החומרים כבר, כנראה שהוא אוהב אותם כי עובדה שהוא בא. מה שכן, גיליתי שלא משנה מה תעלה, תמיד יהיו גם תגובות שליליות. תמיד יהיו את אלה שיגידו שזה לא מצחיק, ושהם יותר מצחיקים בעצמם והייתה גם מישהי שכתבה על הקטע שעשיתי על רוסים שזו גזענות. איך אני יכול להיות גזען כלפי עצמי?".
יחד עם יוסי גבני ועומר בורשטיין יצר זינגר את שלישיית "בערך" שמפיקה קליפים מצחיקים באינטרנט ועכשיו גם עולה לבמות. אחד מהקליפים שהפיקה, פרודיה על סרטוני ההוצאה להורג של דאעש, הגיע ללמעלה מ־5 מיליון צפיות, והופץ בכל העולם. "המטרה שלנו היא להיות 'הגשש החיוור', אבל עם התאמות למה שקורה היום. המופע שלנו הוא גם סטנד־אפ וגם מערכונים, והם עוסקים בעיקר במה שמצחיק אותנו. הומור זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות בחיים, ולשמחתי אני גם מתפרנס ממנו".
עוד אחד מכוכבי הרשת הוא ארז בירנבוים, ששמו אמנם עדיין לא נמצא בליגה של הגדולים, אך הקהל הנאמן שלו עוקב אחריו באדיקות. אחד הקטעים שהעלה, מתוך "המועדון של שחר חסון" בערוץ 2, ארבע דקות בסך הכל, הפך מהר מאוד לתופעת רשת עם חצי מיליון צפיות. "הרבה זמן אמרו לי שאף אחד בכלל לא יסכים לשדר הופעות שלי כי אני גס מדי, אבל באינטרנט אין דעות קדומות ורק הקהל הוא זה שקובע", הוא אומר. "אני מופיע כבר הרבה שנים, עכשיו גם יש לי את הבמה שלי ואני נותן גם במה לאחרים, אבל אני מודע לכוח העצום שיש באינטרנט. זה המקום האמיתי בימים האלה, שם אתה יכול להפוך ללהיט ענק ברגע".
הגענו אפילו לברזיל
את הגבול הדק שבין להפוך ללהיט ענק לבין לפספס את המומנטום גילה יוחאי ספונדר בן ה־33 על בשרו. "ראיתי הרבה קטעים של סטנדאפיסטים מהעולם שהתלקחו בשניות והפכו לתופעה באינטרנט", הוא מסביר, "אז החלטתי להציב גם לעצמי יעד — אני חייב להביא סרטון שיעבור את המיליון צפיות. אז עשינו פרודיה, קראנו לה שיר השיקסע, וזו הייתה הצלחה מטורפת. עבר בשבועיים וחצי את מיליון הצפיות והמשיך הלאה. זו הייתה פרודיה מחאתית על הילדה והיריקה בבית־שמש, וזה היה להיט גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. כולם בבתי הספר שרו את זה, הקרינו את זה בכל הערוצים ואפילו הגענו לחדשות בברזיל".
נהדר, ואיך היה בקופות?
"חשבתי שזה יביא לי קהל להופעות, כי בכל זאת היו כאן מיליוני צפיות ותגובות וכל העולם הכיר את השיר הזה. אז פירסמנו את ההופעה וכלום. גם ברחוב לא זיהו אותי, כי היינו מחופשים בקליפ לחרדים. לפחות זכיתי באותו חודש בתואר האדם הכי מצליח במדינה שאף אחד לא מכיר".
הנפילה הקטנה בדרך לא ייאשה את ספונדר, שממשיך לעבוד בקצב של שבעה קליפים בשנה, פלוס קטעים מהופעות, פלוס בונוסים, פלוס צ'יפס וסלט. "פעם הכוח הגדול באינטרנט היה המוזיקה, אחר כך פרודיות ועכשיו אנשים עפים על קטעים מלאים מהופעות סטנד־אפ וזה מביא חשיפה טובה. למדנו גם איך למנף את זה להופעות", הוא מספר. "קטע שהקלטתי בתיאטרון היהלום כבר עבר את המיליון צפיות בפחות מחודש, וזה בהחלט מביא קהל".
איך בכלל הבנת שאתה צריך להיות באינטרנט?
"בשנת 2007 מני סיפר לי שיש אתר שנקרא יוטיוב, ושאפשר להעלות אליו קטעי וידיאו. באותם ימים בכל מקרה צילמתי הופעות כדי לראות איך אני עומד על הבמה ואיך הקהל מגיב לפאנצ'ים, אז היו לי הרבה חומרים מצולמים. החלטתי להעלות קטע קצר, ומשם הכל היסטוריה. בשנה האחרונה התמקדתי בעיקר בסטנד־אפ והעליתי חמישה קטעים מהופעות, והבנתי באמת שהכוח בידיים שלנו. רוב האנשים שהפכו להצלחה באינטרנט כבר ממלאים אולמות לבד".
אז זהו, ככה הופכים ללהיט היום?
"הרבה שנים חיכיתי לתוכנית טלוויזיה שתארח אותי ותגלה אותי. עכשיו יש לי קליפים עם מיליון צופים, זה יותר טוב מטלוויזיה". •
חבורת "בערך" תופיע במוצ"ש בבית נגלר בקריית־חיים, יוחאי ספונדר יופיע בשבת הבאה ב־21:30 בבית המרזח ברמת־ישי
