מהפכה בקבורה הצבאית
אסור להשלים עם מצב שבו חופש הדת וכבוד האדם יעצרו בשערי מחנות צה"ל. אין כל סיבה להנציח את מונופול הרבנות הצבאית על הקבורה
עד היום עמדו על פי פקודות הצבא בפני משפחה חילונית שיקירה נהרג במסגרת שירות בצה"ל שתי אפשרויות: האחת, קבורה בבית קברות צבאי בטקס דתי אורתודוכסי המנוגד לאמונתה ולאורחות חייה. השניה, לקבור אותו בטקס קבורה אזרחי (במובן של חילוני דתי לא אורתודוכסי) בבית קברות אזרחי. אז היו נשללים ממנה כל אותות ההוקרה של טקס צבאי (נשיאת ארון, מסדר, מטחי כבוד, הנחת זרים טקסית וכו').
עוד בערוץ הדעות:
ההשפעה של שייקספיר נמצאת בכל מקום
אספו את הנשק - לא כדי לרצות את ביבי
המבחן של ראש השב"כ
המצב השערורייתי הזה עומד להשתנות. בעקבות פניית חדו"ש הורה היועץ המשפטי למערכת הביטחון לשלב בפקודות הצבא הוראות מפורשות המאפשרות לערוך בבתי הקברות הצבאיים טקסי קבורה ללא סממנים דתיים. הוראה זו מתייחסת אומנם רק לחלק מהבעיות הקיימות, ולכן אינה מספקת, אבל אין ספק שהיא צעד גדול קדימה.
ב-1996 העביר המחוקק את חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית. נכון, מימוש החוק מתעכב בגלל המספר הזעום של בתי קברות אזרחיים שהוקמו. ובכל זאת מספר גדל והולך של ישראלים בוחרים היום בקבורה אזרחית חלופית. צה"ל לעומת זאת נשאר הרחק מאחור.
קיים צורך בפתרון שתי בעיות: האחת היא שלרבנות הצבאית יש מונופול על קבורת חיילים יהודים. לכן בבתי הקברות הצבאיים נערכים רק טקסים אורתודוכסיים. ב1998 סירב צה"ל לאשר קבורה צבאית חילונית לחייל שנפל בלבנון, ולפיכך נאלצה משפחתו לקברו בטקס אזרחי, ללא מסדר וללא מטחי כבוד. בעקבות המקרה הורה הרמטכ"ל דאז, שאול מופז, לעדכן את פקודות מטכ"ל כך שתתאפשר עריכת לוויות צבאיות במתכונת אזרחית. אולם בפועל הפקודות לא שונו.
הבעיה השניה היא המנהג של צה"ל לקבור חללים חסרי דת, למשל עולים מברית המועצות לשעבר שאמם אינה יהודיה על פי ההלכה, בחלקות נפרדות או במרחק של שני מטר לפחות מחללים יהודים. מדיניות צה"ל גובשה כפיתרון בעייתי ומאולץ לאחר שורה של מחלוקות ציבוריות. המפורסמת שבהן הייתה לפני כ-20 שנה כשהתברר שסמל לב פיסחוב ז"ל, שנורה למוות מאש מחבלים, הובא לקבורה ליד גדר בית העלמין הצבאי בעירו בית שאן. רק בעקבות הסערה הציבורית, נקבר עם הנופלים האחרים. מאז פורצות סערות על רקע קבורת לא יהודים בצה"ל שוב ושוב. ב-2002 נפתחה חלקה לא יהודית בקרית שמונה לאחר שסגן גרמן רוז'קוב שאימו לא היתה יהודיה, נהרג בפיגוע. ביקורת נמתחה גם לאחר אסון הכרמל ב-2010 על שהרבנות סרבה להתיר את קבורתה של צוערת השב"ס טניה לנסקי בחלקה היהודית בבית הקברות הצבאי באשקלון.
אסור להשלים עם מצב שבו חופש הדת וכבוד האדם יעצרו בשערי מחנות צה"ל. אין כל סיבה להנציח את מונופול הרבנות הצבאית על הקבורה. יתר על כן, בהתחשב במספרם הרב של חיילים מזרע ישראל שאינם יהודים על פי ההלכה - העדר הסדר ברור בדבר זכותם להיקבר בצד עמיתיהם, ולא בנפרד, הוא מצב חמור שאין להשלים איתו.
פתרון אפשרי הוא להתקין בכל בתי הקברות הצבאיים בארץ חלקות קבורה אזרחית-חלופית, שיאפשרו קבורה לא דתית או דתית ליברלית. הדבר יאפשר למשפחות השכולות לבחור בדרך קבורה ההולמת את השקפת עולמן וגם ימנע את הפגיעה במשפחות של חללים המוגדרים חסרי דת.
היועץ המשפטי של מערכת הביטחון הורה, כאמור, לשלב בפקודות הצבא הוראות
מפורשות המאפשרות להורים לערוך לילדיהם "טקס קבורה צבאי ללא סממנים דתיים". זו ללא ספק פריצת דרך. יש לקות שבניגוד לעבר, הפעם הביצוע יקח שבועות ולא עשורים.
אבל אי אפשר להסתפק בכך הפקודות החדשות צריכות לכלול לא רק קבורה חילונית אלא גם קבורה דתית רפורמית או קונסרבטיבית. כן צריכות הפקודות החדשות לקבוע באופן מפורש כי חיילים הנחשבים חסרי דת יוכלו להיקבר לצד החיילים היהודים. המצב שבו ממשיכים לקבור חיילי צה"ל בנפרד מחבריהם הוא בלתי נסבל ולא נאפשר שימשך.
הרב עו"ד אורי רגב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון
לפנייה לכתב/ת 
