שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    שבתון גם ב-1 בינואר

    שילובו של חג אוניברסלי בלוח השנה הישראלי, שיזכיר שאנחנו לא תמיד צריכים להיות "עם לבדד ישכון", לא יבוא על חשבונם של החגים היהודים ולא יפגע במעמדם

    גם השנה לא חגגנו בבית שלנו את ראש השנה האזרחי. לא הלכנו למסיבה ובשעת חצות המשכנו לבהות במהדורת החדשות בטלוויזיה. המנהגים המוכרים של החג הפופולרי והמתוקשר ביותר בעולם אף פעם לא דברו אלינו, ולא אחת במפגשי לימוד לקראת חגי תשרי דברתי בגאווה על ההבדל בין הדרך שבה נפתחת השנה היהודית לבין אופיין של החגיגות בראשיתה של השנה האזרחית; יחד עם זאת, בשנים האחרונות מתחדדת אצלי ההכרה שלראש השנה האזרחי צריך להיות מקום בלוח השנה הישראלי כיום שבתון, ושדווקא במציאות הישראלית המורכבת יכול להיות לו תפקיד חינוכי וחברתי חשוב.

     

    עוד בערוץ הדעות:

    אספו את הנשק - לא כדי לרצות את ביבי

    המבחן של ראש השב"כ

    מה באמת מפחיד ב"גדר חיה"?

    נשאת מלחם לא לבד

    הפרדוקס של הציונות הדתית

     

    חלק מהעניין קשור כמובן לעובדה שבעבור מיליון וחצי ישראלים, עולי ויוצאי חבר המדינות, ראש השנה האזרחי הוא לא רק זיכרון וגעגוע, אלא ביטוי חשוב לניסיון לגבש זהות ישראלית המעניקה מקום ותפקיד גם לתרבות ממנה באו. הקמפיין האחרון של צעירים דוברי רוסית - "נובי גוד ישראלי" - שבקש להדגיש את האופי המשפחתי, האזרחי ובעצם החילוני של החג, זכה לחשיפה מרשימה ויעילה. בדומה למימונה (שהפך כבר לחג חצי רשמי, וטוב שכך) מבטא גם ה-"נובי גוד" (ואתו בהיקף קטן יותר גם חג ה"סיגד" של יהודי אתיופיה) את המעבר של החברה הישראלית מעידן "כור ההיתוך" לעידן "השולחן העגול", שבו ריבוי הפנים בחברה הישראלית נתפס כמציאות קיימת ואפילו כהזדמנות.

     

    היבט נוסף שמצדיק את העיגון של ראש השנה האזרחי בלוח הישראלי קשור בצורך לטפח בו זמנית את הזהות היהודית-הישראלית, אך גם את התודעה שאנחנו חלק ממשפחת העמים. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבה לא מונהג שבתון ביומה הראשון של השנה האזרחית. רשימת יתר המדינות שנוהגות כך אינה מחמיאה במיוחד. מדינות רבות ברחבי העולם שאינן מיוסדות על אדני התרבות האירופאית-נוצרית מציינות את היום, והופכות אותו בכך לחג היחיד שמשותף לרוב המכריע של תרבויות העולם ובני המין האנושי.

     

    במשך שנים רבות הוצג הציון של ראש השנה האזרחי בישראל כביטוי של התרחקות מזהות יהודית ושל התבוללות חילונית. המאמץ של הממסד הדתי לשוות ליום זה אופי של חג דתי נוצרי, (תוך שימת דגש על מעשיו האנטישמיים של האפיפיור סילבסטר), נועד להדגיש את האיום. לשמחתנו, בשנים האחרונות מתחולל בישראל רנסנס של תרבות יהודית מגוונת ורבת פנים והמרחב הישראלי מעניק מקום הולך וגדל לביטויים של המסורת היהודית. שילובו של חג אוניברסלי בלוח השנה הישראלי, שיזכיר שאנחנו לא תמיד צריכים להיות "עם לבדד ישכון", לא יבוא על חשבונם של החגים היהודים ולא יפגע במעמדם. אלה יוסיפו להיות העוגנים המשמעותיים של הזהות היהודית-הישראלית במרחב המשפחתי והציבורי. הוא כן יהווה תזכורת חשובה ליכולת, שלא אחת חסרה לנו בישראל, לשמור על הקול הייחודי שלנו תוך כדי שאנחנו זוכרים כולנו חלק מ-"רקמה אנושית חיה".

     

    מציאות מורכבת ומדממת

    האתגר הגדול של השילוב בין הפרטיקולרי לבין האוניברסלי אינו נוגע רק ליחסים עם העולם הגדול, אלא גם למתרחש בתוך החברה הישראלית. לוח השנה על פיו מתנהלת מדינת ישראל מעניק ביטוי מיטבי וראוי להיותה מדינה יהודית. חגי ישראל וחגיה הרשמיים של המדינה הם ביטוי מרכזי ואפקטיבי של רעיון זה ואחד מן המכנים המשותפים המשמעותיים ביותר למגוון הקהלים ואורחות החיים בקרב אזרחי ישראל היהודים. לעומת זאת, לוח השנה שלנו נעדר לחלוטין מחגים וממועדים המכוונים ליצירת "יחד ישראלי", החוצה את הגבולות שבין הרוב היהודי והמיעוט הערבי.

     

    מטבע הדברים, חגים ומועדים אינם משנים לבדם את המציאות, אבל יש בכוחם לסייע בטיפוח שפה וחוויות המסייעות בבניית מציאות אלטרנטיבית. אזרחי ישראל היהודים והערבים זקוקים לחג משותף, המתפרש אל מעבר לנרטיבים הדתיים והלאומיים המתנגשים. במציאות הישראלית המורכבת, שילובו של ראש השנה האזרחי בלוח השנה הישראלי ייצור אט אט הזדמנות חינוכית, תרבותית וחברתית לעסוק בתקוות ובשאיפות שיש לכל אדם בישראל ללא קשר אם השפה שבה הוא חולם בלילה היא עברית, ערבית, רוסית או אמהרית. בהשקעה נכונה ויצירתית יכול יום שבתון בראשיתה של השנה האזרחית לשמש לא רק כיום התאוששות מהמסיבות, אלא גם כיום שתכניו החינוכיים, התרבותיים והחברתיים עוסקים בקיום המשותף של יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים בישראל ובטיפוחה של אחווה וסולידריות אזרחית.

     האירועים הקשים שהתרחשו בתל אביב ביומה הראשון של שנת 2016 מהווים תזכורת כואבת עד כמה המציאות הישראלית מורכבת ומדממת, אך לא פחות מכך הם גם תזכורת לצורך שלנו להשקיע מאמץ חינוכי ותרבותי בטיפוח חזון של קיום משותף והטמעה עמוקה של ערכים הומאניים ואוניברסליים.

     

    במדרש הספרא לחומש ויקרא מתואר ויכוח בין רבי עקיבא לבין תלמידו וחברו בן עזאי. הראשון הצהיר ש-"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה. בן עזאי בחר לצטט מתוך פרשת בראשית את הפסוק: "זה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ", ולקבוע שזה הוא כלל גדול אף יותר. במדינה יהודית ודמוקרטית, השואפת להיות חלק ממשפחת העמים, טוב ונכון שלוח השנה ישקף את תורתם של רבי עקיבא ובן עזאי גם יחד.

     

    עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל

     

     

     

     

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים