קפטן נמו־תניהו
שלשום הושקה בששון גרעיני הצוללת החדשה של חיל הים, ונתניהו פימפם על הפודיום עוד אחד מנאומיו שנפתחים בפרנויה ומסתיימים באיום. לסיום הונצח כשראשו מבצבץ מדלת כלי השיט, וחי נפשי שהאסוציאציה הראשונה שחלפה במוחי היא שזה רכב המילוט שלו. שפתאום, ולהפתעת הצלמים, יאחז האיש בדלת העגולה, יגחך בחצי התנצלות ויגיד: "חבר'ה, המדינה בזבל, הייתי. בהצלחה לכולכם, ותיזהרו מתאונות דרכים, מתים בהן מלא אנשים".
ואז ייבלע בבטן הצוללת ויפליג לדרכו, כגרסה קומית של קפטן נמו. ולאן יפליג נמו־תניהו בצוללת החדישה? האפשרויות רבות, הרי לא קשה למצוא מדינה שאין לנו עימה הסכם הסגרה ואפשר לשאת בה הרצאות תמורת הון. אך אם אתם חובבי אתגרים, נסו ראשית למצוא מדינה שיש לנו איתה יחסים דיפלומטיים תקינים. השאלה האמיתית היא איך יסתדר אדם כראש ממשלתנו, שכה התרגל למנעמי החיים, כשהוא כלוא בין כתליה הדחוסים של "מיטב הטכנולוגיה הגרמנית" (כנראה רק אני מצטמרר מהצימוד).
הפליג דמיוני עם הצוללת וגילה לי, שאפילו אם המלחים ישנים על דרגשים בשיטת "המיטה החמה", הרי שעבור ראש הממשלה ודאי הותקנה מיטת "קינג־סייז" באחד המדורים הנסתרים. וגם אם הצוות סועד בדוחק, מן הסתם הוסיפו הגרמנים חדר קירור חשאי, גדוש גלידה וניל־פיסטוק. שהרי לנו יש ראש ממשלה שכבר דאג לעצמו לארמון ומטוס סילון במיליארד שקלים, ואם מוציאים עוד 1.6 מיליארד לצוללת, צריך גם לדעת להתפנן, ולא כל היום רק "טורפדו־טורפדו".
בחזרה למציאות: המומחה לטרפוד נתניהו נשאר איתנו, ואפילו תיכנן לו (ולנו) עתיד, כלומר ניצחון ידוע מראש בפריימריז בליכוד. הרי כל התנאים הבשילו וכל המוקשים הימיים סולקו: אחד הופרש, אחר הושעה, שלישי הוגלה לאיזו שגרירות, והמועמד היחיד שהוא ריאלי למחצה, לא היה ערוך להתמודדות כה מיידית. נתניהו הבטיח, בעצם, שיתמודד מול פתק לבן בעלות של כארבעה מיליון שקלים. הפארסה בוטלה כי בכל זאת: בסכום כזה אפשר לקנות בובת כלב כזו, שמנענעת בראש, ולשים על הדשבורד של הצוללת.
אגב, ז'ול ורן בחר בשם "נמו", כי פירושו בלטינית "אף אחד". מי מאמין אצלנו לקפטן אף־אחד? רוב העם, אם לשפוט לפי הבחירות האחרונות (ואלה שלפניהן, וכנראה גם הבאות). מצביעיו לא בהכרח רואים בו מנהיג, כמו שהם מאמינים לפרנויות שהוא זורע ובראשן "פרנויית נמו" שלו: ש"אף אחד" חוץ ממנו (ודאי לא "בוז'י וציפי") לא יצליח להציל את ישראל ממבקשי רעתה (שלגמרי במקרה התרבו והקצינו עד מאוד דווקא בתקופת שלטונו).
מי חושב שהאיש נוהג כשורה? על מי הוא מהלך קסם, כשהוא מייצר בתוך מפלגתו מציאות אנטי־דמוקרטית כזו, של בחירות פנימיות שקורסות לתוך עצמן? מי נסחף, לא בלית ברירה אלא בהתלהבות, אחר הקפטן נמו־תניהו, שבימים אלה ממש מנווט את הצוללת שלנו לעבר עוד קדנציה ריקה, לכאורה מפליג בבטחה אך למעשה ללא יעד, מתעלם מצעקות החירום שעולות מחדר המנועים?
