שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עיצוב: הדר הלל

    "אם רק צד אחד מאושר, אתם בדרך לגירושים"

    "אושר יעזור לכם לגדול ביחד כזוג, במקום שתנסו להקטין האחד את השני", טוענת אורלי אדלר, מומחית לאהבה ודוקטור לתודעת אושר. הבעיה היא שאם רק אחד מכם יהיה מאושר או ימצא את עצמו בדרכו לשם, הפער ביניכם עלול להתגבר, ואתם עשויים למצוא עצמכם מהר מאד על מדרגות הרבנות. ראיון

    אורלי אדלר היא ד"ר לתודעת אושר, מומחית לאהבה ופריקית של מחקרי מוח, ויש לה גישה מאד מרתקת על הקשר שבין אושר לסטטוס ולתפקוד הזוגי שלנו.

     

    דוקטור, יש קשר בין אושר לבין זוגיות?

    "לחלוטין כן. גם למציאת זוגיות וגם לניהול זוגיות. חוסר באושר אישי יכול לחרב זוגיות".

     

    האם זה אומר שבשביל שנהיה מאושרים אנחנו חייבים זוגיות?

    "ממש לא, אבל כשבני האדם מאושרים – אז גם קל להם יותר למצוא זוגיות ולשמר אותה. כשאנשים לא מאושרים, את מקורות הסבל שלהם הם נוטים לתלות בבן הזוג, וזאת כמובן טעות. מקור הסבל נמצא תמיד בתוכנו, כמו שמקור האושר נמצא תמיד בתוכנו".

     

    אז את בעצם אומרת שמה שהבטיחו לנו תמיד – שאם נמצא אהבה נהיה מאושרים – זה שטויות.

    "והם חיו באושר ועושר זה שייך לאגדות, ולצערי אנחנו שואבים משם את השקפות העולם שלנו. גם מהתקשורת. אנחנו לא מבינים מהי זוגיות ומה זו אהבה באמת, ואנחנו תולים את האושר שלנו בכל מני דברים שיקרו לנו בחיים - בין השאר במציאת בן זוג. למצוא אהבה זה נפלא אבל זה לא קשור לאושר. זה יכול לתת לנו רגעי שמחה אבל אושר ושמחה זה ממש לא אותו דבר".

     

    אז את אומרת שאפשר להיות רווקים ומאושרים?

    "נכון. אפשר גם להיות חולים ומאושרים. אושר אינו תלוי בשום דבר חיצוני. אחת הבעיות הגדולות זה שאנשים לא יודעים מה זה אושר. הם שואבים רעיונות לא נכונים, רעיונות תרבותיים שלא קשורים לאושר. שמחה באה והולכת ותלויה בדברים חיצוניים. אושר לעומת זאת, הוא סטייט אוף מיינד פנימי. הוא לא קשור לעצב או כאב או מצב בריאותי".

     

    ומה תגידי על כל הנשואים האלה שמקנאים ברווקים על החופש שהוא מנת חלקם היום-יומית?

    "קודם כל, קנאה היא אחד הסימפטומים של סבל, וסבל הוא בדיוק ההיפך מאושר. איך שלא יהיה אנחנו מסתכלים החוצה, מודדים את עצמנו מול האחרים ומבואסים מהסטטוס שבו אנחנו נמצאים. חשוב לזכור אבל שאנחנו כן נולדנו מאושרים, אך משהו קרה לנו בדרך ואיבדנו את זה. הילד הזה שמקפץ בין השלוליות בחורף או מסתכל מוקסם שעות מחיפושית או קן נמלים, הילד הזה שכולנו היינו פעם, הלך לאיבוד בנבכי ההתבגרות. מה שכן, אם אנחנו מבינים שסבל הוא בחירה, אנחנו גם מבינים שאפשר לבחור אחרת. הפרשנות היא בסך הכל הדמיון שלנו".

     

    גם התקשורת אחראית על מידת הסבל שלנו. ד"ר אדלר (צילום: ראובן קופיצ'ינסקי) (צילום: ראובן קופיצ'ינסקי)
    גם התקשורת אחראית על מידת הסבל שלנו. ד"ר אדלר(צילום: ראובן קופיצ'ינסקי)

     

    מכורים לסבל

    "מגיל מאוד צעיר אנחנו סופגים שליליות", טוענת אדלר. לדבריה, זה מתחיל בשירי ערש שמכילים מילים מפחידות, וזה ממשיך דרך איומים פאסיביים-אגרסיביים של ההורים שלנו שמבטיחים לנו שאבא יטפל בנו כשיחזור, או שיבוא שוטר אם לא נאכל הכל מהצלחת. בגן הילדים עומדים בפינה, ובבית הספר מתחילה התחרותיות, כשמעל הכל מרחפת לה התקשורת שמספקת ידיעות רעות על העולם. לאט לאט בתודעה שלנו מצטיירת תמונה שהעולם הוא מקום נורא, וכל מה שנותר לנו זה לשרוד את החיים הנוראיים האלה".

     

    ואז אנחנו נכנסים לפאניקה.

    "לחלוטין. הידיעות הנוראיות מעלות בנו את תחושת החרדה, ואנחנו במצב קבוע של התמכרות לאדרנלין, ופשוט לא יודעים להירגע. חמור מכך, אנחנו מפתחים עמידות כלפי הסיטואציה ולכן התקשורת חייבת להעצים את הדיווח על הקטסטרופות בשביל להמשיך את הצריכה שלנו. אנחנו מכורים לסבל ואנחנו חייבים לעבור גמילה ומודעות ורצון. חייבים להאמין שיש מקום אחר".

     

    איך כל זה מתחבר לזוגיות?

    "לזוגיות אנחנו מביאים את עצמנו. כשאנחנו סובלים, הזוגיות שלנו סובלת. זה הסטייט אוף מיינד שבו אנחנו נמצאים בזוגיות שלנו. אם אנחנו כל הזמן סובלים את מי נאשים? את זה שהכי קרוב אלינו. את בן הזוג. הוא יהפוך למוקד ההאשמות שלי, והשיפוטיות והביקורתיות שלי. תודעת הזוגיות שלנו תיצבע בגוונים השחורים של הסבל".

     

    אדלר מסבירה שסבל ואושר הם ערוצי תודעה שרואים אותם במוח, ממש רואים אותם ב-MRI! זה כמו שביל עיזים שנוצר לאורך שנים והוא הדרך שלנו לחוות את החיים. גם תודעת האושר הילדית שלנו קיימת, פשוט צריך לנער מעליה את קורי העכביש ולתרגל אותה כל יום מחדש.

     

    איך מתרגלים אושר?

    "100 ימים דרושים כדי לתרגל אושר, וזה קשור לנוירונים ולעוד כל מני תהליכים חשמליים וכימיים במוח, שאני לא רוצה לסבך אותך בתוכם. זה נשמע טיפשי, אבל זה מאוד פשוט. התרגול הוא לכתוב במשך 100 ימים כל יום חמישה דברים טובים שקורים לי וזה חייב להיות בכתיבה ולא במחשבה. אחרי שליש הדרך אני ממליצה להתחיל להוסיף כל יום משהו אחד טוב שעשית למען עצמך היום".

     

    ד"ר אורלי אדלר. לשאוף לחזור לתודעת הילדות המאושרת (צילום: ערן תורג'מן) (צילום: אוסף פרטי) (צילום: אוסף פרטי)
    ד"ר אורלי אדלר. לשאוף לחזור לתודעת הילדות המאושרת (צילום: ערן תורג'מן)

     

    "תחשוב על זה: מתי רקדת לבדך בסלון, או ישבת עם כוס יין לבדך, או עשית טיול לבד על החוף? אנחנו לא עושים את זה ואנחנו מאבדים את האהבה העצמית שלנו. אנחנו נוהגים לקום בבוקר ולהוציא את השוט מתחת למיטה וככה אנחנו מתחילים את היום. בשליש האחרון של 100 הימים, אנחנו מוסיפים בכל יום הכרת תודה. כל התקדמות שלנו בחיים, כל דבר שהשגנו הוא גם תולדה של משהו שניתן לנו מהסביבה".

     

    למה חשוב שזה יהיה לבד?

    "כי יחד עם הסבל שלנו, אנחנו מפתחים מנגנון של הלקאה עצמית תמידית - מה לא הספקנו, מה לא עשינו, למה אנחנו לא כמו האחרים. אנחנו כל הזמן עסוקים בהלקאה עצמית. אנחנו לא יודעים להיות לבד, להקשיב לעצמנו, לדבר עם עצמנו. אנחנו בכלל לא מודעים לקיום של עצמנו! אנחנו מודעים לקיום של עצמנו רק בהשוואה לסביבה. אנחנו לא נמצאים בכאן ועכשיו אף פעם".

     

    איך אושר משפיע על הסטטוס הזוגי שלנו?

    "קודם כל, אנשים מאושרים הם סוג של מגנט. אם אתה מגיע לדייט ואתה לא שופט ולא מבקר, אם אתה מפרגן ולא נעלב, ולא מחפש מה לא טוב בצד השני – ברור שהסיכוי שתמצא בן זוג הרבה יותר גדול, והסיכוי שירצו בך כבן זוג גם הוא הרבה יותר גדול. להגיע לדייט בסטייט אוף מיינד מאושר מגדיל באחוזים מאוד ניכרים את הסיכוי למצוא בן זוג".

     

    "אגב, גם בזוגיות פרק ב' – אם האדם מאושר ומודע, הוא גם ידע לקחת את הטעויות שעשה בקשר הקודם שאינן קשורות לבן הזוג איתו הוא חווה אותן, ולנתב את עצמו לזוגיות החדשה כדי לא למחזר את אותה זוגיות סובלת".

     

    ומה לגבי זוגיות קיימת?

    "בזוגיות קיימת – ככל שאנחנו מביאים את עצמנו לתוך הזוגיות עם מודעות יותר טובה ותפיסת עולם יותר חיובית, הדברים לא מזעזעים אותנו. הריבים, ההיעלבויות לא מפילים אותנו נמוך. אנחנו יכולים לתקשר ולהימנע מפיצוצים. אנחנו יכולים לקיים משפחה שמבוססת על אושר ולכן יהיו בה הרבה פחות אתגרים שמבוססים על קושי וסבל להתמודד איתו".

     

    למה בעצם? למה האושר הפנימי עוזר לנו להתמודד טוב יותר עם הקשיים הזוגיים?

    "כי קודם כל אנחנו מסתכלים פנימה ולא עסוקים בלהאשים אף אחד. הרי מרבית הריבים מבוססים על האשמות הדדיות. אם אין בי האשמה ואני רק בוחנת מה עושה לי הסיטואציה, אני מנטרלת 50% מהעוצמה של הריב. תודעת אושר היא תודעה מאוד אחראית וגדולה".

     

    אז אם בת הזוג שלי עשתה משהו שאינו לרוחי, לשיטתך אני צריך לומר לעצמי – אוקיי. אז היא עשתה. נתמודד עם זה. נפתור.

    "זה ברמת הפשט. ברמת הדרש אם אני מתעצבנת ממשהו, כנראה שמשהו הדליק אותי שם. הרי אם בן הזוג שלי יגיד לי שאני מטומטמת אבל אני מרגישה חכמה, אני לא אושפע מזה כל כך. אבל אם הוא אמר לי מטומטמת ונעלבתי, זה אומר שיש איזה מקום בתוכי, דיאלוג לא פתור בתוכי לגבי רמת האינטליגנציה שלי, מקום בו אני חושבת שאולי זה נכון. כשאני לוקחת את הריב כאמצעי לצמיחה עצמית, הזוגיות הופכת לסדנה מתמשכת לצמיחה במקום לשדה קרב".

     

    "חשוב להבין גם שבני זוג לא רבים. מי שרב זה שני האגואים שלהם. הוא רוצה להיות צודק וגם הוא רוצה. הוא רוצה לנצח וגם הוא. הרי אף אחד לא רוצה לריב. כמעט כל דבר אפשר לפתור בשיחה שקטה ורגועה, אבל האגואים שלנו משתוללים ואנחנו מאבדים את היכולת הזו. בן אדם מאושר הוא בן אדם ששולט באגו שלו, ולא נותן לאגו שלו לנהל אותו".

     

    זה לא הזוג שרב, זה האגו שלו (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    זה לא הזוג שרב, זה האגו שלו(צילום: Shutterstock)

     

    פה קבור הכלב

    ד"ר אדלר מפתיעה אותי בשאלה אם יש לי כלב. אני מתנצל ומבהיר שיש לי שתי חתולות. לא ידעתי שצריך להביא כלב לראיון. היא אומרת שחתולות לא טוב למטאפורה ומבקשת ממני לחשוב על כלב. אני בטוח שהחתולות שלי יריחו את זה עלי אבל אני אסביר להן שאלו הוראות מהרופא.

     

    "תחשוב על האגו ככלב" היא מבקשת. "אם הכלב לא מאולף, אנחנו רודפים אחריו והוא גורר אותנו לכל מקום. אם הכלב שלנו מאולף - הוא הולך לצידנו ומשרת אותנו. זהו אגו של אדם מאושר, לעומת אגו של אדם סובל".

     

    "בני זוג מאושרים יודעים לקחת את המצוקות שנמצאות בין כל בני זוג, את אותם חיכוכים ואי הסכמות, למקום של תמיכה אישית וקבלת שיעורים על עצמם. זאת גדילה ביחד במקום צמצום והקטנה האחד של השני. זה כוחה של תודעת אושר בתוך הזוגיות, ועל כן, זוג סובל מגדל ילדים סובלים וזוג מאושר מגדל ילדים מאושרים".

     

    ומה אם אנחנו נמצאים במקומות שונים? אני יכול להיות מאושר אם בת הזוג שלי לא מאושרת?

    "יהיה לך קשה מאוד. הרבה פעמים, כשאנשים הולכים לכל מני סדנאות רוחניות לשיפור ולחיפוש העצמי שלהם, נפתחת ביניהם ובין בן או בת הזוג שלהם זווית. אחד עולה ומעלה את רף האושר שלו, והשני לא רק נשאר מאחור, אלא שההתפתחות של השני מאיימת עליו וגורמת לו לקחת עוד צעד אחורה. כך נפתח פער מאוד גדול, ופתיחת פערים שכזו מביאה הרבה פעמים לגירושין. אני אומרת לזוגות - למען הזוגיות, כבר עדיף שתישארו שניכם סובלים".

     

    את לא באמת מתכוונת לזה.

    "אני לגמרי מתכוונת לזה".

     

    לא עדיף שלפחות אחד מהם ינסה לא לסבול?

    "הוא יכול לנסות, אבל צריכים לקחת בחשבון שזה כנראה יוביל לפרידה. מכל הסדנאות האלו של החיבוקים והכריות וכיוצא בזה, אחוז המתגרשים - כשרק אחד מבני הזוג מגיע לסדנא, הוא אחוז מאוד מאוד גבוה".

     

    "למען הזוגיות כבר עדיף ששניכם תסבלו" (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    "למען הזוגיות כבר עדיף ששניכם תסבלו"(צילום: Shutterstock)

     

    מתי בני הזוג אמורים להבין שהם נמצאים במקומות שונים?

    "כשזה יקרה, אתה תקום בוקר אחד, בלי התראה מוקדמת, ואתה כבר תדע שלא תוכל להישאר. רצוי להתמודד, כי אהבה הרי זה לא משהו שמוצאים כל יום אלא דבר שצריך לטפח. אבל בוא נגיד שאם יש לך גוש בגרון - זה סימן אחד. אם אתה הולך לישון בלילה ואתה כמעט נופל מהמיטה כי הגוף שלך לא רוצה שיגעו בו - זה סימן שני. כשאתה מפתח אלרגיה ממשית לבן או בת הזוג, אלרגיה פתולוגית לריח שלהם, זו כבר ממש עילה לגירושין, וזה הסימן השלישי. הסיבה היא שזה כבר לא הראש ולא הרגש, אלא הגוף שזוכר. לגוף יש זיכרון שכמעט אי אפשר להתעסק בו. זה כמו באונס. אפשר ללמוד להתמודד, אבל תמיד בתגובה למגע הגוף יתכווץ. אם מדובר על משהו קונסיסטנטי כמעט אי אפשר להתעסק עם זה".

     

    את מדברת מצד אחד על הטיפוח של העצמי, ומצד שני על הטיפוח של הזוגיות. איך מוצאים את האיזון הזה?

    "זוגיות טובה היא כמו שני עיגולים, אבל לא אחד שמכיל את השני, ולא שני עיגולים נפרדים. אלא שני עיגולים שמשולבים זה בזה. כך נוצרות שלוש ישויות: היא, הוא ו-הם. אם כל עיגול כזה הוא כמו גינה קטנה, אז חשוב לטפח כל אחת מהגינות הללו. אי אפשר לוותר על הטיפוח של הגינה האישית שלנו. בסופו של דבר, אנחנו יצורים אינדיבידואלים. הטיפוח של האושר שלנו יזין את הזוגיות שלנו. אני גם חייב לטפח את האני כי אף אחד לא אוהב לחיות עם בן זוג סמרטוט, בן זוג סובל שמבטל את עצמו, שלא מטפח את עצמו. גם מבחינת המראה החיצוני וגם מבחינת המודעות פנימית".

     

    ד"ר אדלר ממליצה כל יום לשבת ביחד עם בן הזוג רבע שעה, פחות מהזמן שאנחנו מבלים ביום בשירותים, ושכל אחד יספר על חמישה טובים שקרו לו היום; גאווה עצמית על משהו שעשיתי, והכרת תודה לבן הזוג על משהו שהוא עשה. זה לא מובן מאליו שהוא הלך לסופר, זה לא מובן מאליו שהיא שטפה כלים, זה לא מובן מאליו שהפעם היא הקריאה לילדים סיפור לפני השינה, זה לא מובן מאליו שהוא לקח את הרכב שלך למוסך.

     

    "החיוביות ושימור התדמית הטובה בפני השני וההבנה שבן הזוג שלנו מבחין בנו חשובים לשימור התשוקה והאהבה. אם שני בני הזוג מאושרים גם הגינה הציבורית שלהם תפרח. ואם שני בני הזוג סובלים גם הגינה הציבורית תסבול מהזנחה נוראית, כי בתוך הגינה הציבורית יש רק האשמות ותחרותיות ומי צודק".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוסף פרטי
    מקור האושר בחיינו. ד"ר אורלי אדלר (צילום: ערן תורג'מן)
    צילום: אוסף פרטי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים