החיים שלו סוכר

דודו אוטמזגין בכלל היה צריך להיות מעצב או אדריכל ולגור בפריז, רצוי באזור השאנז אליזה, צמוד ללואי ויטון, המעצב החביב עליו.

בחיים לא הייתי מנחשת שהגבר המהונדס הזה, על בגדיו האופנתיים והפדנטיות שלו, מפשיל שרוולים מעל שיש מקומח, מכניס ראש לתנור לוהט ומערבל חלמונים למחייתו, אבל דודו אוטמזגין, שף קונדיטור, עושה את כל זה ואף הנציח את מפעלותיו בספר קינוחים יפהפה בשם אינספריישן.

הספר עב־הכרס מכיל צילומים מרהיבים של מנות אחרונות, שאין סיכוי שאני הולכת להכין משהו מהן, ולא כי אני גרועה בזה (אני כן, אבל עזבו), אלא כי דפי הכרומו נראים בעצמם כמו ממתק ואני חוששת להכתים אותם באצבעות שמנוניות ודביקות.

"אני פריק של אסתטיקה ושונא להתלכלך", צוחק אוטמזגין. "פטיסרי זה תחום מדויק, גלייזים, ריסוסים, חישובים ומדידות. דג הוא דג בסופו של דבר, אבל פטיסרי זו אמנות".

כיאה לאסתטיקן, אוטמזגין עיצב בעצמו את כל הבית שלו, ואת הזמן הפנוי שיש לו הוא מעביר בשיטוטים בחנויות יוקרה בחו"ל ובצפייה בערוץ האופנה. "אני אוהב לראות איך הראש של המעצבים עובד ולהעביר את זה לתחום שלי", הוא אומר. "הלוק חשוב לא פחות מהטעם. עיצבתי לנספרסו פרלינים, העברתי סדנת אפייה במשרדים של פייסבוק וגוגל. כל יום אני מפתח טעמים חדשים, ממציא דברים שלא חשבו עליהם קודם".

הרעיונות קופצים לו גם כשהוא באמצע שיחה או צופה בסרט והוא מיד כותב את רשמיו בפתקים בנייד כדי שלא לשכוח. "אני חי את העבודה", הוא אומר. את ארונות הנעליים בביתו מיזג אוטמזגין באופן כזה שיכילו את האוסף הנדיר שהוא אוגר, ולאשתו הותיר ארון אחד בלבד. "יש לי ארון אחד שמוקדש כולו לנעלי ספורט", הוא אומר בשיא הרצינות. "אני כל יום מתאמן ונעליים נשחקות מהר".

אתה חייב להתאמן הרבה כשכל היום אתה סביב בצק וסוכר.

"הייתי רוצה להגיד לך שאני רק טועם, אבל זה לא יהיה מדויק. אני אוהב מתוק, מת על חריף. בכל פעם שאני מגיע לחדר הכושר אנשים צועקים לי 'תדע לך שאנחנו פה בגללך, בגלל הקינוחים שלך'. נראה לי שאני צריך לבקש אחוזים מהמכון. אני מנסה לשמור, זו מלחמה יומיומית, כשאני רואה באגט טרי עם חמאה אני משתדל להתרחק".

אתה רואה את זה על בסיס יומיומי.

"כן, אבל אני מסתפק בפריכית עם קוטג' וריבה ללא סוכר".

הוא בכלל רצה ללמוד רפואת שיניים, אבל לא היה לו כסף, ואחרי הצבא החל לעבוד במאפייה למרות שלא הבין איך קמח נדבק למים. כעבור חודשיים השתלט על העניינים ותוך קצת יותר מחצי שנה נרשם ללימודים בתדמור.

כיום יש לו 11 סניפים תחת שמו אך הוא עדיין נאמן לכור מחצבתו ומתגורר עם משפחתו בקריית־מוצקין. "גדלתי בבית מרוקאי עם אמא שהכינה אוכל מעלף", הוא אומר, "הייתי ילד טוב, מקשיב להורים, לא עושה שטויות, לא מתחצף. היום יש לי יותר אומץ, אני אומר מה שאני חושב, לא רואה אף אחד ממטר. אני לא המאמי הלאומי".

אתה שובר צלחות כשאתה מתעצבן?

"השתגעת? הצלחות אצלי יקרות".