שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    צילום: Jupiter
    העולם המופלא של הקיפודים
    יש להם למעלה מ-7,000 קוצים, הם בעלי חוש ריח מפותח ומסוגלים לרוץ במהירות בעזרת רגליים חזקות. כשהם מתכדררים בעת סכנה, מעטים הטורפים שמסוגלים לצוד אותם. עזרא חדד מזמין אתכם למסע בעקבות מיני הקיפודים של ישראל

    הקיפודים הם מהקבוצות המיוחדות והמוכרות ביותר בקרב היונקים. הם פזורים בכל העולם, ובעיקר באירופה. הם פעילי לילה, והם נפוצים בחוות, בפארקים, בגנים ובמקומות יישוב, ואפילו בשכונות המאוכלסות בצפיפות. התנהגותם הנעימה של הקיפודים הפכה אותם למושכים בעיני בני האדם, שקיימו עמם קשר קרוב וידידותי למדי.

     

    הקיפודים מופיעים רבות באגדות ובסיפורי ילדים כחיות מחמד. הם משמשים השראה לבובות ולדוגמאות של קישוטי עוגות, תכשיטים ועוד. למרות המידע הרב על אודות קיפודים בחברה, ההרגלים הליליים של הקיפודים נותרו סודיים, ועובדות רבות בנוגע אליהם, בעיקר בתחום הביולוגיה, נותרו לא ידועות. המין האירופאי של הקיפודים הוא היחיד שנחקר מקרוב, אך יש מינים נוספים שעליהם לא ידוע כמעט דבר.

     

    קיפוד מצוי (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד מצוי(צילום: עזרא חדד)

     

    משפחת הקיפודים היא משפחה קדומה בסדרת אוכלי החרקים (Insectivora), שהתפתחה בתקופת האיאוקן לפני כ-50 מיליון שנים. המשפחה מורכבת משתי תת-משפחות: באחת מצויים הקיפודים "האמיתיים"(Erinaceinae) , אשר להם קוצים המכסים את הגוף והם מסוגלים להתכדר בשעת סכנה; באחרת חברים הקיפודים ללא קוצים (Echinosrecinae), שבשעת סכנה אינם מתכדרים אלא בורחים.

     

    במאמר זה נעסוק בקיפודים "האמיתיים", בעלי הקוצים. בעולם יש שבעה סוגים וכ-20 מינים של קיפודים המצויים בכל חלקי העולם הישן, אך אינם רווחים בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה, אף שהקיפוד האירופאי מצא את דרכו לניו-זילנד.

     

    קיפוד מצוי (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד מצוי(צילום: עזרא חדד)

    את הקיפודים מכירים היטב לפי הצורה הכללית שלהם ולפי הקוצים הייחודיים שלהם, המכסים את גבם עד לקדקוד. לקיפודים אין שיער שגדל בין הקוצים, אך בחלקים האחוריים של החזה, הבטן והרגליים יש להם פרווה ארוכה וצפופה.

     

    לקיפודים תפוקת כוח גבוהה ביחס לגודל גופם, ובדומה ליונקים גדולים מהם בהרבה, כמו כלבים, יש להם רגליים עם חמש אצבעות חזקות וציפורן על כל אצבע. רגליהם של הקיפודים אינן קצרות כפי שנראה לעין, אלא הן מתכווצות כאשר מתקרבים אליהם. יש תיעוד של קיפודים רצים במהירות של תשעה קמ"ש (150 מ' לדקה).

     

    מטפסים על גדרות וחופרים מצטיינים

    קיפודים הם, כאמור, בעלי יכולת פעילות טובה. הם מסוגלים לטפס על גדרות ועל קירות מכוסים צמחייה, ולחפור בעצמה רבה בעזרת רגליהם הקדמיות. יש מיני קיפודים שחופרים מחילות לקינון. כל הקיפודים הם שחיינים טובים. הקיפודים הם פעילי לילה יבשתיים, שניזונים בעיקר מחרקים, והם מסתמכים בעיקר על חוש הריח והשמיעה.

     

    הם בעלי עמוד שדרה מיוחד ביותר, שהשרירים העיקריים שבו משמשים אותם כשהם מתכדרים, וזו הגנה יעילה ביותר נגד טורפים. לעתים, כאשר הם מאוימים, הם לא מתכדרים, ותחת זאת הם זוקרים את קוציהם ומחכים שהסכנה תחלוף.

     

    קיפוד מצוי מתכדרר (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד מצוי מתכדרר(צילום: עזרא חדד)
     

     

    תכונות של קיפודים

    המאפיינים הבולטים ביותר של קיפודים הם הקוצים. לקיפוד בוגר יש כ-7,000 קוצים, וכל אחד מהקוצים הוא באורך של שניים-שלושה ס"מ וקצהו מחודד. הקוצים הם בצבע קרם-לבן, ועליהם מופיעות טבעות בצבע שחור או בצבע חום. הקוצים הם למעשה שערות שהשתנו. בצדי הגוף ניתן להבחין בקוצים דקים או בשיער גס ונוקשה, המדגימים את המעבר בין הקוצים לשערות.

     

    לקיפודים יש עיניים בגודל בינוני. הם רואים טוב למדי בלילות מוארי ירח, ואף יכולים להבחין בדמויות ובצורות נעות. לפי מחקרים שנערכו, באור רב יש לקיפודים יכולת מוגבלת להבחין גם בצבעים.

     

    חוש הריח של הקיפודים מפותח מאוד. החוטם הארוך הוא בעל קצה גדול ולח. הקיפודים מרחרחים כל הזמן, לעתים בקול, כאשר הם סורקים את הסביבה שלהם. כשהם מחפשים מזון, הם מאתרים את הטרף, למשל זחלי זבובים החבויים באדמה, בעזרת חוש הריח. אין ספק כי כמו אצל רוב היונקים, חוש הריח הוא מהחשובים עבור פעילות הקיפודים, כגון מציאת מזון, איתור אויבים אפשריים, אוריינטציה והכרת המקום, התנהגות מינית, התנהגות הורית ואינטראקציות אחרות (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    חוש הריח של הקיפודים מפותח מאוד. החוטם הארוך הוא בעל קצה גדול ולח. הקיפודים מרחרחים כל הזמן, לעתים בקול, כאשר הם סורקים את הסביבה שלהם. כשהם מחפשים מזון, הם מאתרים את הטרף, למשל זחלי זבובים החבויים באדמה, בעזרת חוש הריח. אין ספק כי כמו אצל רוב היונקים, חוש הריח הוא מהחשובים עבור פעילות הקיפודים, כגון מציאת מזון, איתור אויבים אפשריים, אוריינטציה והכרת המקום, התנהגות מינית, התנהגות הורית ואינטראקציות אחרות(צילום: עזרא חדד)
     

     

    חוש הריח של הקיפודים מפותח מאוד, ולהם חוטם ארוך בעל קצה גדול ולח. הקיפודים מרחרחים כל הזמן, לעתים בקול, כאשר הם סורקים את הסביבה שלהם. כשהם מחפשים מזון, הם מאתרים את הטרף, כמו זחלי זבובים החבויים באדמה, בעזרת חוש הריח, המשמש אותם גם לאיתור אויבים אפשריים, לאוריינטציה והכרת המקום, ולהתנהגות מינית, התנהגות הורית ואינטראקציות אחרות - אף כי על היבט זה של חיי הקיפוד קיים ידע מועט מאוד. מחקרים שונים גילו כי גם חוש השמיעה אצל הקיפודים מפותח מאוד.

     

    בעונת החורף הקיפודים נכנסים להיברנציה (תרדמת חורף). תקופת ההיברנציה משתנה במקומות שונים בהתאם למזג האוויר. אצל הקיפוד המצוי ואצל קיפוד החולות היא נמשכת בדרך כלל עד לתקופת האביב. בישראל, הקיפוד המצוי אינו רגיש במיוחד לאקלים הארץ ישראלי ולעתים נראה פעיל גם בעונת החורף.

     

    השבת קיפודים מצויים בחזרה לטבע

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בניית קנים ומקומות מסתור

    הקיפודים בונים קנים מערמות של עלים ועשבים יבשים ללא סידור מוגדר. הקן נבנה בצורת כיפה קומפקטית בקוטר של 60-30 ס"מ, על שקע רדוד או על חפירה רדודה של הקרקע, וכך הוא אינו בולט בסביבה. הקיפוד בונה את הקן על ידי איסוף עלים יבשים באמצעות פיו.

     

    נקבת קיפוד מצוי מניקה גורים. הקיפודה נפגעה מרכב, טופלה בבית החולים לחיות בר, אך פלג גופה האחורי נותר משותק. היא המליטה גור אחד, ובהמשך הסכימה להניק גורים נוספים שהובאו אליה. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    נקבת קיפוד מצוי מניקה גורים. הקיפודה נפגעה מרכב, טופלה בבית החולים לחיות בר, אך פלג גופה האחורי נותר משותק. היא המליטה גור אחד, ובהמשך הסכימה להניק גורים נוספים שהובאו אליה.(צילום: עזרא חדד)

     

    סביר שבניית הקן אורכת יומיים-שלושה. הוא מסדר את הקן ביעילות - תוך כדי חפירה והתכדרות הוא יוצר את החדר בתוך הקן, ודוחס את העלים כדי ליצור את התבנית הטיפוסית של הקן. את החדר הכדורי שנוצר הקיפוד מרפד בצמחייה רכה יותר.

     

    מקומות בניית הקנים הם בדרך כלל מסתור גדר חיה, חורים בין סלעים, בתוככי כל סוג של צמחיית קרקע צפופה, בגזעי עצים, בין ערמות עלים, גזעים או ענפים כרותים, מתחת ליריעות פוליאתילן, ובין פחים וגרוטאות מסוגים שונים ובתוכם. לעתים הקיפודים בונים את קניהם גם בתוך מחילות.

     

    גורי קיפוד מצוי. עונת החיזור של הקיפוד המצוי מתחילה באביב (בחודשים אפריל עד יוני). ההיריון נמשך 49-34 ימים, והנקבה ממליטה ארבעה-חמישה גורים. הגורים נולדים עיוורים ועירומים. הקוצים שלהם לבנים, רכים וקצרים, אך במהלך 36 השעות הראשונות לחייהם צומחים הקוצים הקבועים. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    גורי קיפוד מצוי. עונת החיזור של הקיפוד המצוי מתחילה באביב (בחודשים אפריל עד יוני). ההיריון נמשך 49-34 ימים, והנקבה ממליטה ארבעה-חמישה גורים. הגורים נולדים עיוורים ועירומים. הקוצים שלהם לבנים, רכים וקצרים, אך במהלך 36 השעות הראשונות לחייהם צומחים הקוצים הקבועים.(צילום: עזרא חדד)
     

    גורי קיפוד מצוי בקן. הקיפודים בונים קנים מערמות של עלים ושל עשבים יבשים ללא סידור מוגדר. הקנים הם תבניות שנבנו בזהירות, היוצרות כיפה קומפקטית בקוטר של 60-30 ס"מ. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    גורי קיפוד מצוי בקן. הקיפודים בונים קנים מערמות של עלים ושל עשבים יבשים ללא סידור מוגדר. הקנים הם תבניות שנבנו בזהירות, היוצרות כיפה קומפקטית בקוטר של 60-30 ס"מ.(צילום: עזרא חדד)

     

    ההתכדרות

    ההתכדרות – שינוי מבנה הגוף לצורת כדור, היא מאפיין ייחודי מאוד בהתנהגות הקיפוד המצוי. שום יונק אחר אינו מתכדר בצורה מושלמת כמו הקיפוד. הפעולה נעשית על ידי כיווץ שרירים מיוחדים בעור. כאשר הקיפוד מתכדר הקוצים הופכים סמורים, מתקשחים ומתחדדים כמו גדר תיל. בשלב זה של ההתכדרות הקיפוד מוגן, כך שרק מעט אויבים טבעיים מסוגלים להזיק לו.

     

    ההתכדרות - שינוי מבנה הגוף לצורת כדור - היא מאפיין ייחודי מאוד בהתנהגות הקיפוד המצוי. שום יונק אחר אינו מתכדר בצורה מושלמת כמו הקיפוד. הפעולה נעשית על ידי כיווץ שרירים מיוחדים. כאשר הקיפוד מתכדר הקוצים סומרים, מתקשחים ומתחדדים כמו גדר תיל. בשלב זה של ההתכדרות הקיפוד כל כך מוגן, עד שיש רק מעט אויבים טבעיים המסוגלים להזיק לו. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    ההתכדרות - שינוי מבנה הגוף לצורת כדור - היא מאפיין ייחודי מאוד בהתנהגות הקיפוד המצוי. שום יונק אחר אינו מתכדר בצורה מושלמת כמו הקיפוד. הפעולה נעשית על ידי כיווץ שרירים מיוחדים. כאשר הקיפוד מתכדר הקוצים סומרים, מתקשחים ומתחדדים כמו גדר תיל. בשלב זה של ההתכדרות הקיפוד כל כך מוגן, עד שיש רק מעט אויבים טבעיים המסוגלים להזיק לו.(צילום: עזרא חדד)
     

    בעיות שמירת טבע

    למרבה הצער הקוצים של הקיפוד אינם מנגנון הגנה מספק כנגד סכנות מודרניות, כגון מכוניות בכבישים או מכסחות דשא. מכסחות דשא עלולות לפגוע בקיפודים כאשר הם ישנים במקום המסתור במהלך שעות היום, ולקרוע את גופם לגזרים. האוח, דורס הלילה הגדול באזור, הניזון בין היתר מקיפודים, תוקף את הקיפוד מצד הבטן. הוא פותח אותה בעזרת הטפרים העצומים שלו, ובדרך כלל אוכל את תוכנו של הקיפוד ומשאיר את העור עם הקוצים, ולעתים אף אותם בולע.  

     

    את הקיפודים טורפים גם זאבים, תנים, צבועים ושועלים. גם גיריות חזקות דיין ובעלות טפרים ארוכים מאוד מסוגלות לחדור את כל מנגנוני ההגנה של כל הקיפודים, כולל של הגדולים ביותר. סכנות אחרות האורבות לקיפודים הן שאריות מזון של בני האדם: הקיפודים נמשכים לכוסות קפה מפלסטיק, לכוסות גלידה ולפחיות משקה. הכוסות והפחיות מכילות לעתים מעט משקה מתוק או שארית מעטה של מזון, והקיפוד מכניס את ראשו לתוכן כדי ללקק את השאריות, אולם כאשר ראשו כבר בתוך המיכל, קוציו נתקעים בחזקה כנגד הדפנות ואינם מאפשרים לו להיחלץ.

     

    קיפוד מצוי שראשו נלכד בתוך פחית משקה בצדי כביש באזור השרון. סכנות קשות האורבות לקיפודים הן שאריות מזון של בני האדם: הקיפודים נמשכים לכוסות קפה מפלסטיק, לכוסות גלידה ולפחיות משקה. הכוסות והפחיות מכילות לעתים מעט משקה מתוק או שארית מעטה של מזון, והקיפוד מכניס את ראשו לתוכן כדי ללקק את השאריות, אולם כאשר ראשו כבר בתוך המכל, קוציו נתקעים בחזקה כנגד הדפנות ואינם מאפשרים את חילוץ ראשו. קיפודים רבים מוצאים את מותם מרעב לאחר שראשם נלכד בתוך כוס או פחית (צילום: צחי שבח) (צילום: צחי שבח)
    קיפוד מצוי שראשו נלכד בתוך פחית משקה בצדי כביש באזור השרון. סכנות קשות האורבות לקיפודים הן שאריות מזון של בני האדם: הקיפודים נמשכים לכוסות קפה מפלסטיק, לכוסות גלידה ולפחיות משקה. הכוסות והפחיות מכילות לעתים מעט משקה מתוק או שארית מעטה של מזון, והקיפוד מכניס את ראשו לתוכן כדי ללקק את השאריות, אולם כאשר ראשו כבר בתוך המכל, קוציו נתקעים בחזקה כנגד הדפנות ואינם מאפשרים את חילוץ ראשו. קיפודים רבים מוצאים את מותם מרעב לאחר שראשם נלכד בתוך כוס או פחית(צילום: צחי שבח)
     

     

    כתוצאה מזה קיפודים רבים מוצאים את מותם מרעב. בחלק מהמקרים יצליח הקיפוד לקרוע מעליו את כוסות הפלסטיק והנייר, אבל פחיות המשקה, המושלכות באלפיהן בצדי הדרכים ובשטחים פתוחים, משמשות מלכודת מוות לקיפודים. חברת מקדונלד'ס בגרמניה החליטה, בעקבות לחץ תקשורתי, להרחיב את פתחי כוסות הגלידה שהיא מייצרת, לאחר שנלכדו בהן קיפודים רבים ומצאו את מותם. בישראל לא ידוע עדיין היקף הפגיעה של הקיפודים מפחיות.

     

    גם דריסה על ידי כלי רכב היא סכנה קטלנית עבור קיפודים; בעונות האביב והקיץ, דריסה היא גורם תמותה משמעותי בקרב קיפודים. עיקר הדריסות מתרחשות בחודשים אפריל, מאי ויוני, אולם למרות הדריסות הרבות של הקיפוד המצוי לא מורגשת ירידה באוכלוסייתו.   

     

    היסטוריה

    אולריך יאספר זייצן מג'וור (Ulrich Jasper Seetzen,1854) כתב ברשימותיו על קיפודים: "קיפודים אינם נדירים, והם משמשים מזון בעיקר לבדואים, ששמים את הקיפוד באש עד שעורו מתקשה ומשחיר, כי אז, לפי דעתם, הבשר רך וטעים". אך זייצן אינו מתלהב מטיב בשר הקיפוד ומוסיף כי "אפשר לסבול אותו". הצוענים באנגליה אוהבים את בשר הקיפודים שנחשב לבשר משובח ביותר, והם מכינים אותו בצורות שונות: יש שעוטפים את הקיפוד בטיט ומבשלים אותו על האש כאילו היה נתון בקדרה.

     

    מזון הקיפודים

    הקיפודים ניזונים מחרקים כגון חיפושיות שונות, מעט חלזונות, תולעים, מרבי רגליים, מכרסמים שונים ונחשים. הקיפוד המצוי נחשב לאומניבור, ויצר הציד שלו נחשף במלואו כאשר הוא נתקל באפרוחים של ציפורים דוגרות קרקע.

     

    הקיפוד לא בוחל גם באכילת הביצים, והוא משאיר אחריו קליפות ביצים שבורות. קיפודים גם אוכלים זרעים, גרגירים, ירקות ופירות שנשרו מן העץ. בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שקיפודים רבים ניזונים ממזון של חתולים וכלבים, בנקודות האכלה של חתולים וכלבי רחוב בחצרות ובגינות.

     

    קיפוד מצוי (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד מצוי(צילום: עזרא חדד)

     

     

    הקיפודים בישראל

    בישראל מצויים שלושה מיני קיפודים: קיפוד מצוי, קיפוד חולות, וקיפוד מדבר. הקיפוד המצוי (Erinaceus concolor) הוא הגדול והנפוץ יותר בקיפודי ישראל. הוא בעל גוף מגושם; אורך גופו הממוצע הוא 23 ס"מ, ומשקלו בין חצי קילוגרם לקילוגרם.

     

    משקלם של הזכרים גבוה בכ-20 אחוז מזה של הנקבות. צבעו הכללי של הקיפוד המצוי אפור, וצבע שיער הגחון והפנים אפור-חום. עיניו קטנות ואוזניו עגולות, קצרות ואינן בולטות מעבר לקוצים. פניו מחודדות וחוטמו מחודד דמוי חדק. גבו מכוסה קוצים שצבעם אפור ולבן.

     

    מפת תפוצה של הקיפוד המצוי (עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל) (עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל)
    מפת תפוצה של הקיפוד המצוי(עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל)

     

    תפוצתו של הקיפוד המצוי: הוא מצוי במזרח אירופה ובדרומה, בקווקז, בטורקיה, בסוריה, בלבנון, בעירק ובאירן. בישראל הוא מצוי בכל האזורים הים תיכוניים, וחודר גם לאזורי ספר מדבר ולאזורי חולות. הקיפוד המצוי הוא יצור לילי, אך לעתים נצפה גם בשעות היום, בעיקר בתקופת הרבייה. במהלך היום הוא מסתתר, בדרך כלל מתחת לאבנים או לערמות עלים ועשב.

     

    תחום המחיה של הקיפוד המצוי, כפי שנחקר בישראל, הוא כ-16 דונם לפרט. מרחק התנועה של הפרט מגיע ל-300 מ' ללילה, והוא נחשב אטי מאוד. עונת החיזור של הקיפוד המצוי מתחילה באביב (בחודשים אפריל עד יוני). ההיריון נמשך 49-34 ימים, והנקבה ממליטה ארבעה-חמישה גורים. הגורים נולדים עיוורים ועירומים. הקוצים שלהם לבנים, רכים וקצרים, אך במהלך 36 השעות הראשונות של חייהם צומחים הקוצים הקבועים. הגורים נגמלים מיניקה בתוך שישה-שבעה שבועות, אז הצעירים עוזבים את הקן או מגורשים על ידי האם. 

     

    אולריך יאספר זייצן מג'וור כתב ברשימותיו על קיפודים: "קיפודים אינם נדירים, והם משמשים מזון בעיקר לבדואים, ששמים את הקיפוד באש עד שעורו מתקשה ומשחיר, כי אז, לפי דעתם, הבשר רך וטעים". אך זייצן אינו מתלהב מטיב בשר הקיפוד ומוסיף כי "אפשר לסבול אותו". הצוענים באנגליה אוהבים את בשר הקיפודים שנחשב לבשר משובח ביותר, והם מכינים אותו בצורות שונות. יש שעוטפים את הקיפוד בטיט בוץ ומבשלים אותו על האש כאילו היה נתון בקדרה. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    אולריך יאספר זייצן מג'וור כתב ברשימותיו על קיפודים: "קיפודים אינם נדירים, והם משמשים מזון בעיקר לבדואים, ששמים את הקיפוד באש עד שעורו מתקשה ומשחיר, כי אז, לפי דעתם, הבשר רך וטעים". אך זייצן אינו מתלהב מטיב בשר הקיפוד ומוסיף כי "אפשר לסבול אותו". הצוענים באנגליה אוהבים את בשר הקיפודים שנחשב לבשר משובח ביותר, והם מכינים אותו בצורות שונות. יש שעוטפים את הקיפוד בטיט בוץ ומבשלים אותו על האש כאילו היה נתון בקדרה.(צילום: עזרא חדד)

     

    סימני שדה

    עקבות - ניתן למצוא עקבות קיפוד בשטחים בוציים: על גדות שלוליות מתייבשות, בשטחים חקלאיים, בגינות ירק רטובות, בשולי תעלות ניקוז פתוחות ועוד. עקבות הקיפוד ייחודיים, וניתן להבחין בחמש אצבעות קצרות יחסית, בעלות ציפורניים ארוכות הנראות כהמשך של האצבעות. האצבע השנייה, הקצרה ביותר, היא בעלת הציפורן הארוכה ביותר (יש לשים לב אל האצבעות הקצרות מבין החמש).

     

    עקבות של קיפוד מצוי. ניתן למצוא עקבות קיפוד בשטחים בוציים: על גדות של שלוליות שמתייבשות, בשטחים חקלאיים ובגינות ירק רטובות, בשולי תעלות ניקוז פתוחות ועוד. עקבות הקיפוד ייחודיים, וניתן להבחין בחמש אצבעות קצרות יחסית, בעלות ציפורניים ארוכות הנראות כהמשך של האצבעות. האצבע השנייה, הקצרה ביותר, היא בעלת הציפורן הארוכה ביותר (יש לשים לב אל האצבעות הקצרות מבין החמש). (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    עקבות של קיפוד מצוי. ניתן למצוא עקבות קיפוד בשטחים בוציים: על גדות של שלוליות שמתייבשות, בשטחים חקלאיים ובגינות ירק רטובות, בשולי תעלות ניקוז פתוחות ועוד. עקבות הקיפוד ייחודיים, וניתן להבחין בחמש אצבעות קצרות יחסית, בעלות ציפורניים ארוכות הנראות כהמשך של האצבעות. האצבע השנייה, הקצרה ביותר, היא בעלת הציפורן הארוכה ביותר (יש לשים לב אל האצבעות הקצרות מבין החמש).(צילום: עזרא חדד)

     

    קל להתבלבל בין עקבות הקיפודים ועקבות החולדות. עקבות הקיפודים גדולים יותר; הרגליים הקדמיות והאחוריות הן בערך ברוחב זהה, אך הרגליים האחורית ארוכות מעט יותר. אורך הרגליים הקדמיות ארבעה ס"מ, ואורכן של הרגליים האחוריות ארבעה ס"מ וחצי.

     

    כפות רגליים של קיפוד מצוי. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    כפות רגליים של קיפוד מצוי.(צילום: עזרא חדד)
     

     

    בכף הרגל ניתן לזהות שלוש כריות קטנות. ברגליים האחוריות לעתים עשויות להופיע שתי כריות קטנות נוספות באזור העקב. מרחק הפסיעה בהליכה רגילה בין הרגל הקדמית לרגל האחורית הוא 15-10 ס"מ, ורוחב הפסיעה בין רגל ימין לשמאל הוא שלושה עד שישה ס"מ. 

     

    גללים - גללי הקיפודים מפוזרים באקראי. צבעם שחור והם תמיד מחודדים בקצותיהם. אורך הגללים 5-1.5 ס"מ, צורתם גלילית וקוטרם סנטימטר אחד. הגללים קשיחים ודחוסים בשאריות של חרקים, והם אינם מדיפים ריח חזק. ניתן לזהות גללי קיפודים לעתים קרובות על מדשאות באזור מגורים של בני אדם.

     

    גללי קיפוד מצוי מפוזרים באקראי. צבעם שחור, והם תמיד מחודדים בקצותיהם. הגללים הם באורך של 5-1.5 ס"מ, צורתם גלילית והם בקוטר של סנטימטר אחד. הגללים קשיחים ודחוסים בשאריות של חרקים, והם אינם מדיפים ריח חזק. ניתן לזהות גללי קיפודים לעתים קרובות על מדשאות באזורי מגורים של בני אדם. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    גללי קיפוד מצוי מפוזרים באקראי. צבעם שחור, והם תמיד מחודדים בקצותיהם. הגללים הם באורך של 5-1.5 ס"מ, צורתם גלילית והם בקוטר של סנטימטר אחד. הגללים קשיחים ודחוסים בשאריות של חרקים, והם אינם מדיפים ריח חזק. ניתן לזהות גללי קיפודים לעתים קרובות על מדשאות באזורי מגורים של בני אדם.(צילום: עזרא חדד)

     

    הקיפוד המצוי נוהג לחפש חסרי חוליות מתחת לגללי בהמות כמו פרות וסוסים. תוך כדי חיפוש הוא משאיר סימנים של גללי בהמות שבורים ומפוזרים. הקיפוד גם ידוע כאוכל ביצי ציפורים על פני הקרקע - הוא נוגס בהן ויוצר חור גדול, שדרכו הוא מכניס את הלשון ומלקק את תוכן הביצה. קן שנטרף על ידי קיפוד מזוהה בקלות, היות שכל מה שנשאר מהביצים זה שני ספלים חלולים ושרידי קליפות מרוסקים, והקן עצמו מפוזר על תוכנו.

     

     

     

    קיפוד החולות

    קיפוד החולות (Hemiechinus auritus)הוא הקטן שבקיפודי ישראל. אורך גופו מגיע ל-17 ס"מ ומשקלו עד 270 גרם. אפרכסות אוזניו גדולות וחפות משיער. הקוצים שעל גבו קצרים וצבעם אפור-צהבהב, ובהם חריצים גבשושיים לאורך.

     

    לקיפוד החולות תכונות חיצוניות המאפיינות בעלי חיים מדבריים - הוא קטן, רגליו ואוזניו ארוכות, והוא רץ במהירות שמגיעה ל-12 קמ"ש.  (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    לקיפוד החולות תכונות חיצוניות המאפיינות בעלי חיים מדבריים - הוא קטן, רגליו ואוזניו ארוכות, והוא רץ במהירות שמגיעה ל-12 קמ"ש. (צילום: עזרא חדד)

     

    רגליו וגחונו מכוסים שיער דק בצבע לבן או חום בהיר, פניו בצבע לבן חולי, והוא בעל חוטם מחודד יותר משאר הקיפודים. בית הגידול של קיפוד החולות הוא אזורים חוליים ובעלי אדמות קלות באזורים צחיחים למחצה ובאזורי החוף, או באדמות לס בנגב בעלות כיסוי צומח דליל.  


    קיפוד החולות צולם בעיר באר שבע. בעבר היה נפוץ יותר בישראל. ישראל אהרוני כותב בשנת 1942: "הקיפוד האזנן מצוי בנגב ובשפלה". בודנהיימר כותב בשנת 1953 על קיפוד החולות: "הקיפוד ארך האוזניים נפוץ הרבה בעמק הערבה, בנגב וצפונה מכאן עד לטול כרם. אופייניים למין זה אוזניו הארוכות וקוציו הקצרים". (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד החולות צולם בעיר באר שבע. בעבר היה נפוץ יותר בישראל. ישראל אהרוני כותב בשנת 1942: "הקיפוד האזנן מצוי בנגב ובשפלה". בודנהיימר כותב בשנת 1953 על קיפוד החולות: "הקיפוד ארך האוזניים נפוץ הרבה בעמק הערבה, בנגב וצפונה מכאן עד לטול כרם. אופייניים למין זה אוזניו הארוכות וקוציו הקצרים".(צילום: עזרא חדד)

    קיפוד החולות הוא הקטן שבקיפודי ישראל. משקלו עד 270 גרם. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד החולות הוא הקטן שבקיפודי ישראל. משקלו עד 270 גרם.(צילום: עזרא חדד)

    קיפוד החולות. בית הגידול של קיפוד החולות הוא אזורים חוליים ובעלי אדמות קלות, באזורים צחיחים למחצה ובאזורי החוף או באדמות לס בנגב בעלות כיסוי צומח דליל. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד החולות. בית הגידול של קיפוד החולות הוא אזורים חוליים ובעלי אדמות קלות, באזורים צחיחים למחצה ובאזורי החוף או באדמות לס בנגב בעלות כיסוי צומח דליל.(צילום: עזרא חדד)


    תפוצה בעולם: צפון אפריקה עד הודו, דרום רוסיה ומונגוליה עד ערב. לבנון, ירדן, סוריה, אירן, עירק, אפגניסטן, פקיסטן וסין.

     

    תפוצה בישראל: נפוץ באזורים חוליים ובעלי אדמות קלות, בעיקר באזור החוף - מקיסריה בצפון ועד לחולות מערב הנגב בדרום, וחודר לתוך העיר באר שבע ואדמות הלס שסביבה עד לאזור נחל אדוריים שבחבל לכיש. קיפוד החולות התפשט וחודר (או אולי נדחק) גם לתוך גינות בערים: בתל אביב, בהרצליה, ברעננה, בכפר סבא, ברחובות בנס ציונה ועוד. אוכלוסייה קטנה ומבודדת של קיפודי החולות מאוכלוסיית מישור החוף נמצאת במזרח רמת הגולן.

     

    מפת תפוצה של קיפוד החולות (עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל) (עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל)
    מפת תפוצה של קיפוד החולות(עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל)

     

    המין פעיל בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות. ביום קיפוד החולות מסתתר במחילות שהוא חופר מתחת לשיחים. הוא זריז, ורץ במהירות של 12 קמ"ש. הרבייה מתרחשת בעונות האביב והקיץ (בחודשים מרס עד יולי). הנקבה ממליטה בין אחד לחמישה גורים.

     

    קיפוד החולות פעיל בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות. ביום הוא מסתתר במחילות שהוא חופר מתחת לשיחים. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד החולות פעיל בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות. ביום הוא מסתתר במחילות שהוא חופר מתחת לשיחים.(צילום: עזרא חדד)

    גורי קיפודי חולות. ההיריון של קיפוד החולות נמשך כחמישה שבועות, וההמלטה באביב ובקיץ. בכל שגר עד חמישה. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    גורי קיפודי חולות. ההיריון של קיפוד החולות נמשך כחמישה שבועות, וההמלטה באביב ובקיץ. בכל שגר עד חמישה.(צילום: עזרא חדד)

     

    גורי קיפודי חולות ביה"ח לחיות בר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ישראל אהרוני כתב בשנת 1942: "הקיפוד האזנן מצוי בנגב ובשפלה". בודנהיימר כתב בשנת 1953 על קיפוד החולות: "הקיפוד ארך האוזניים נפוץ הרבה בעמק הערבה, בנגב וצפונה מכאן עד לטול כרם. אופייניים למין זה אוזניו הארוכות וקוציו הקצרים".

     

    קיפוד חולות. ציור מהמאה ה-19 מתוך הספר של אנדרסון. ()
    קיפוד חולות. ציור מהמאה ה-19 מתוך הספר של אנדרסון.
     

    קיפוד חולות (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד חולות(צילום: עזרא חדד)

     

     

    קיפוד המדבר

    קיפוד המדבר (Paraechinus aethiopicus), הוא מין מדברי שהידע על אודות הביולוגיה שלו מועט ביותר. אורך גופו הוא כ-20 ס"מ ומשקלו עד 600 גרם. המין מזוהה על פי ה"מסכה" הכהה שעל פניו. אוזניו גדולות ורחבות, אך לא גדולות יותר מאלה של קיפוד החולות. במרכז המצח, בין האוזניים, יש פס קירח. על גבו קוצים ארוכים בצבע לבן שקצותיהם צהבהבים, אבל לאורכם שולט בעיקר הצבע חום-שחור. גחונו וחזהו של קיפוד המדבר לבנים.

     

    קיפוד מדבר (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד מדבר(צילום: עזרא חדד)
     

    קיפוד המדבר חי כבודד, פעיל לילה, מותאם היטב לחיים מדבריים וחצי מדבריים. הוא חי גם בנאות מדבר, ומאכלס מחילות מתחת לשורשים, אבנים או סלעים, שחלקן חפר בעצמו. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד המדבר חי כבודד, פעיל לילה, מותאם היטב לחיים מדבריים וחצי מדבריים. הוא חי גם בנאות מדבר, ומאכלס מחילות מתחת לשורשים, אבנים או סלעים, שחלקן חפר בעצמו.(צילום: עזרא חדד)

    קיפוד מדבר מזוהה "במסכה" הכהה שעל פניו ובפרוות הבטן הרכה שצבעה לבן. (צילום: עזרא חדד) (צילום: עזרא חדד)
    קיפוד מדבר מזוהה "במסכה" הכהה שעל פניו ובפרוות הבטן הרכה שצבעה לבן.(צילום: עזרא חדד)

    מפת תפוצה של קיפוד המדבר (עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל) (עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל)
    מפת תפוצה של קיפוד המדבר(עיצוב: שרון עשת וגלעד וייל)

     

    קיפוד המדבר פעיל בלילה, ובמשך היום הוא חבוי במחילות שהוא חופר או במחילות של בעלי חיים אחרים, לרוב תחת שיחים צפופים או בנקיקי סלעים. הרבייה מתרחשת בעונות האביב והקיץ, בין החודשים אפריל ויוני. הנקבה ממליטה בין אחד לחמישה גורים. המין מותאם היטב למקומות חיות מדבריים, אבל הוא מעדיף אזורים של נאות מדבר וואדיות שבהם ניתן למצוא גם צמחים המהווים עבורו מזון. בחודשי החורף (דצמבר עד פברואר) נמצא קיפוד המדבר בהיברנציה. 

     

    קיפודה מדברית בביה"ח לחיות בר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    תפוצתו בעולם: אזורים צחיחים ואזורים חצי צחיחים בצפון אפריקה, במצרים (כולל חצי סיני), בערב, בעירק, בירדן ובסוריה. תפוצה בישראל: בכל אזור הנגב, ומגיע צפונית לבאר שבע - לאזור בית קמה, למדבר יהודה, לבקעת הירדן, לשומרון ולערבה עד לאילת. ישנן תצפיות של קיפוד המדבר גם באזור רחובות – ככל הנראה מדובר באוכלוסייה שרידית. ייתכן כי בעבר תפוצתו הייתה רצופה והגיעה עד לשפלה. 

     

    תודות: לשרון עשת וגלעד וייל על עיצוב מפות התפוצה, לבית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי ברמת גן על צילומי חלק מהקיפודים.

     

     

    המאמר "קיפודים בישראל" התפרסם ב"טבע הדברים". גליון דיגיטלי במתנה  


    פורסם לראשונה 27/01/2016 11:32

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים