“הרבה אנשים בישראל בגדו בי”
בני אלבז הגיע ללוס אנג’לס לפני ארבעה חודשים ולמרות שהוא מתגעגע מאוד, אין לו כוונה כרגע לחזור. עכשיו הוא מדבר על הכל ושופך את הלב, וכועס במיוחד על אדם אחד
הזמר בני אלבז יושב בלוס אנג'לס כבר ארבעה חודשים ומת מגעגועים לארץ ולמשפחה. מה שהביא אותו לכאן היתה הזמנה להופעה בחתונת בנו של ישראלי תושב העיר,והיא הגיעה אליו בול בזמן. אלבז רצה לעזוב את הארץ כבר הרבה לפני כן, להתאוורר, רק לא היה ברור לו לאן. הוא הרגיש נבגד. הבטחות שנתנו לו לא מולאו, הזכיה בתוכנית הריאליטי "היכל התהילה", לא הביאה לו לא תהילה ולא בטיח. בראיון שנתן לאתר ynet ביוני 2012 הוא אמר: "בארץ אין כבוד לאמנים וותיקים. בארה"ב עושים לאמנים כמוני כבוד מלכים, אבל כאן מתייחסים אלינו כאילו אנחנו בבית אבות”.
אז עכשיו הוא כאן, בעיר המלאכים, מתארח בביתו של שאול איבגי, אותו מכנה אלבז ‘מלאך, יפה תואר וצדיק בסדום’. "לא האמנתי שיש כאלו אנשים בעולם. פגשתי איש, לא דתי או חרדי, אבל צדיק אמיתי. הוא מחפש אנשים שאין להם איפה לישון, משכיר להם בתים ורק רוצה לעזור לכל אחד. איש חסר פוזה לחלוטין. הוא שיכנע אותי להישאר כאן. סיפר לי שהוא מכיר אותי מאז שהיה בן 19 והיה אף מעריץ שלי כזמר. אילולא הוא, לא הייתי נשאר כאן”.
בעוד אלבז נפעם מנדיבות ידו ורוחב ליבו של איבגי, הרי אנשים בארץ הספיקו לאכזב אותו מאוד, אחד במיוחד שבשמו הוא לא רוצה לנקוב, אבל נותר רק לנחש (ועל כך עוד בהמשך). במאי 2011, הוא הצטרף לתוכנית הריאליטי של ערוץ 24 ‘היכל התהילה’, שם היה סגור במשך חודשיים וחצי עם זמרים אחרים כמו אריק סיני ואילנה אביטל בבית האח הגדול. אחרי שבועות ארוכים, עם כל המתחים והמריבות המאפיינים תוכניות מהסוג הזה, הוא זכה במקום הראשון. את הפרס הגדול, הקלטת אלבום, הוא לא קיבל. זה היה עבורו עלבון צורב. ההשתתפות בתוכנית היתה אמורה למנף את הקריירה שלו, אבל היא לא מילאה אחר הציפיות.
אלבז, האיש שהביא לנו להיטים כמו: "אני חוזר הביתה" ולאחר חזרתו בתשובה להיטים כמו: "לא קשה לחזור בתשובה" (דואט עם בנו גד) ושירי מחאה בעלי גוון פוליטי כמו: "הוא זכאי", אותו כתב ושר על אריה דרעי, מרגיש היום שעשה הרבה טעויות. כאן, הרחק מהארץ, הוא מקווה לתקן אותן.
בבוקר יום שטוף שמש מושלם בלוס אנג'לס, אני יושבת על כוס תה בחצר הבית של אלון, ידידו של אלבז, והוא מספר בגילוי לב על מה שהביא אותו לארה"ב. "אני מאוד מיואש ממספר אנשי מפתח במדינה שמבטיחים הבטחות ולא מקיימים. מישהו אחד ספציפי הביא אותי לזה שאני נמצא כאן בארה"ב ולא בארץ שאני כל כך אוהב, עם כל הפיגועים והבעיות, אין כמו האווירה המדהימה שבארץ. כל יום שאני פה בחו"ל, זה עבורי סבל. ומי שגרם לכך, אני בטוח במיליון אחוז שהנפילה שלו תהיה מאוד קשה".
האם אתה מתכוון לאריה דרעי?
"את אומרת, אבל אני לא אגיד. אני לא אנקוב בשם. אבל במקום לבוא ולהתבכיין, אני מאשים רק את עצמי. אני לא מאשים את אף אחד. אני טעיתי וממשיך לטעות בכך שאני מאמין לאנשים שאין להם מילה".
מה היתה הטעות הכי גדולה שלך?
"הטעות הכי גדולה שלי היתה שדאגתי לאחרים. האמנתי במה שאני עושה ובדרכים מסויימות. אני לא מצטער כי למדתי הרבה מאוד, אבל בגדול, עשיתי דברים שטירון לא היה עושה".
נשמע שאתה כועס על עצמך.
"אני כועס על עצמי עבור הילדים שלי. הייתי אמור לעשות הרבה יותר עבור המשפחה שלי ועשיתי עבור אחרים ולא עבור עצמי ומשפחתי. הייתי פראייר גדול, פשוט כך. במקום לבוא ולומר: 'עניי ביתך קודמים', עשיתי למען אחרים ולא למען ביתי".
האם אחת הטעויות הנוספות שעשית היתה השתתפותך בהיכל התהילה? למה בעצם הסכמת להשתתף בתוכנית ריאליטי?
"הבטיחו שהזוכה יזכה להוציא אלבום מיד לאחר התוכנית וזה לא קרה. לא היה תקציב, משכו ומשכו אותי ובסוף לא חזרו אלי. אם זמר אחר היה זוכה, אני בטוח שהוא היה מקבל את כל הפריבילגיות בעולם, כי אף אחד אחר לא היה מוותר. הסכמתי להשתתף גם כי הבטיחו לי שלא נצלם בשבת וגם היה את העניין הכספי, קיבלנו תשלום על ההשתתפותנו בתוכנית".
איך היה להיות סגור בבית אחד עם עוד זמרים שלכל אחד אגו משלו?
"סבל. סבל שלא עברתי אף פעם בחיים. אני לא צריך להגיד לך מה זה אגו של זמרים. היו לי הרבה מריבות, בעיקר עם אריק סיני. הוא היה האוייב מספר אחת שלי. הוא היה קורא לי ‘האוייב שלי’ ואני הייתי עונה לו: ‘אתה אח שלי’. בסוף, הפכנו לחברים הכי טובים ואפילו חיתנתי אותו בשידור חי. בזמן שהיינו בבית, ישבתי והסברתי לו את החשיבות של נישואים יהודים והוא באמת השתכנע ועשה את זה”.
באמצע שנות ה-80 התיישב אלבז בניו יורק לתקופה ארוכה והרבה להופיע בפני הקהילה הישראלית והיהודית. בערך שלו בויקפידיה כתוב שבאותו הזמן, אלבז נקשר לחוגי הפשע המאורגן הישראלי בניו יורק והפך ל"זמר הבית" שלהם. אלבז מתרעם על התגית הלא מחמיאה. "מה זה זמר הבית של המאפיה? שיחליטו אם אני זה או זמר הבית של ש"ס. האם אני אמור לבדוק מי הקהל שמגיע להופעות שלי? הופעתי על במות מול כל מיני אנשים מפורסמים, בעלי מקצועות, רופאים. ראיתי את כולם כאחד, לא עניין אותי אף פעם מול מי אני עומד ולא ראיתי בהם פושעים. הם העריצו אותי והצטלמו איתי בכל מיני אירועים, אז יצטייר אולי שאני אחד מהם, "זמר המאפיה". אם זה כך, אז התואר הזה מגיע לעוד הרבה זמרים שהופיעו שם איתי”.
אז למה "זכית" בתואר הזה?
"כי היו לי הרבה חברים טובים כאלה, אבל הם התעסקו בשלהם ואני בשלי. אני רק יכול לומר לך שבזכות הקשרים הטובים שלי, הרבה אנשים נשארו בחיים. אנשים ידעו שאני חבר של 'איקס' והיו באים אלי בוכים: 'רק אתה יכול להשפיע עליו, תדבר איתו' ובאמת, יכולתי להשפיע על אנשים מסויימים לא לעשות שטויות”.
לא חששת למוניטין שלך בגלל הקשרים עם אותם עבריינים?
"כן, אבל ידעתי שידיי נקיות. התמזל מזלי שעזרתי להרבה אנשים בזכות הקשרים האלו. יש רב גדול בירושלים שבזמנו היה עבריין בניו יורק. הוא בא והתחנן על החיים שלו שאוטוטו עומדים לרצוח אותו. הלכתי לבן אדם ממנו חשש וביקשתי שיירד ממנו, אבל הוא לא הסכים. לקחתי אותו לשדה התעופה, העליתי אותו על המטוס ואמרתי לו שיסע מיד לארץ, ובאמת, חייו ניצלו”.
אלבז יודע שהיה לו מזל גדול שלא גמר בצד השני של החוק כפי שקרה להרבה חברה' מהשכונה. "גדלתי בשכונה רמלאית והיית צריך להכיר את הקודים של העולם הזה בשביל לשרוד. להורים שלי היו שתי חנויות שם ובתור הבן הבכור הייתי צריך לעזור להם. אבי היה חולה לב וכל הזמן היה בבית חולים. אני זוכר את עצמי כילד זקן. אם הייתי בן 10 אז בראש שלי הייתי כבר בן 20-30. הייתי קם בשלוש לפנות בוקר, הולך לפתוח את הבאסטות. אחרי שסיימתי, הולך לבית הספר, מסיים יום לימודים וחוזר לשוק. החלום שלי היה לצאת מהשוק, לברוח משם. היום, עם זאת, הייתי מעדיף את השוק. זה מקום יותר אמיתי. העולם הזה שלנו, הוא עולם של פוזה. מי שיש לו מקבל כבוד ומי שאין לו, לא מקבל כבוד”.
מישהו מהחברים שלך בשכונה יושב בבית סוהר?
"הרבה חברים נרצחו ויש כאלה שעד היום בבית הסוהר. אני הייתי משקם אסירים. שיקמתי את אחד האסירים המסוכנים והמפורסמים בארץ, פטריק כהן. הוא ישב במאסר עולם, שיחררתי אותו מבית הסוהר, חיתנתי אותו. עשיתי הרבה דברים טובים עבור אנשים שאם היתה להם טיפת מזל, אז הם לא היו שם בכלא. להם לא היה את המזל שלי היה”.
אם לא היה לך את כישרון השירה, אתה חושב שהיית גם הופך להיות עבריין?
"במילה אחת? כן. כי לא היה משהו אחר. כשאתה בא משכונת מצוקה, זה הגורל שלך. הקדוש ברוך הוא ריחם אותי והוציא אותי מהשכונה הזאת שקוראים לה רמלה”.
מה שעזר לאלבז לשרוד את מציאות החיים הקשה, היתה השירה. "הייתי כל הזמן שר בשוק. שירים של מייק בראנט ועוד כל מיני זמרים. בבית הספר הייתי הסולן של המקהלה. ידעתי שיום אחד אהיה זמר. בגיל 18 ברחתי מרמלה ונסעתי לתל אביב, שם מצאתי מקום באיזה מרתף והבטחתי לעצמי שאהיה זמר”.
לא היית צריך ללכת לצבא?
"הייתי בצבא שמונה חודשים, אבל אז אבי אושפז בטיפול נמרץ. המפקד שלי הגיע לבית החולים ואמר לי: אתה חייב לטפל באחים שלך (לאלבז תשעה אחים ואחיות –א.א), הם זקוקים לך. הם ראו שאני הבכור שעוזר למשפחה ורצו לשחרר אותי מרחמים, אבל אני לא רציתי להשתחרר בשום פנים ואופן. התווכחתי אבל הם התעקשו”.
לאמך לא היו חיים קלים.
"ממש לא, אבל היא לא וויתרה ופעמיים בשבוע לקחה אותי לבית הספר הגדול ביותר בתל אביב לפיתוח קול, צבי כספי. היא היתה "גונבת" כסף מהקופה בבית ולא אומרת לאבא שלי, כדי לשלם עבור השיעורים. יום אחד בדרך לשיעור באוטובוס, גנבו לה את הארנק והיא כל כך בכתה. מאז, כל גנב שהייתי תופס, הייתי מפוצץ אותו במכות”.
היום, כאבא לעשרה ילדים בעצמו (שמונה מתוכם מאשתו לשעבר), הוא יודע עד כמה קשה ויקר לגדל ילדים ומעריך את מאמציה של אמו עוד יותר. בבנו הבכור, גד, הוא גאה במיוחד. במיוחד בעקבות מה שקרה כשהילד היה קטן. הוא מספר על כך גם קרוב לעשרים שנה מאז אותו מאורע שכמעט הסתיים בטרגדיה.
תהליך החזרה בתשובה החל זמן קצר לאחר ששב לארץ מלוס אנג'לס. "הופעתי פה באת'ינה גרדנס בשנת 1989 במשך 8-9 חודשים. כאן קיבלתי את ההחלטה לחזור בתשובה. היו לי הרבה חברים, אבל היתי בודד. הרגשתי שלהרבה אנשים יש אינטרסים אישיים ולא האמנתי באף בן אדם. היה לי הרבה כסף באותה תקופה והרבה אנשים קינאו בי. החלטתי שאני רוצה לנתק כל קשר עם העולם הזה. שבעתי מכסף והוללות. לאחר ששבתי לארץ, התחלתי בתהליך החזרה בתשובה. גד היה אז בן שש. היה יום שישי ובדיוק התחלתי לשמור שבת. ביקשתי מאשתי לסגור את הטלוויזיה, אבל היא סירבה. היא אמרה: אתה חזרת בתשובה ואני לא מוכנה לכבות את הטלוויזיה. לא עוברת חצי שעה ובת אחותי נכנסת לבית בריצה וצועקת: גד נפל, גד נפל.
הם שיחקו בחוץ והוא רץ, נפל וקיבל מכה חזקה בראש מהמדרכה. קפצתי מהמרפסת ורצתי לכיוון של גד ששכב על הארץ עם עיניים פתוחות לרווחה. חשבתי: הלך לי הילד. לא היה לו דופק, הוא לא זז. התחלתי לצעוק לשמים: אלוהים, אל תעשה לי את זה. ארבע חמש דקות במצב כזה, ילד שמאבד את ההכרה הופך לצמח. הרמתי את עיניי לשמים וצעקתי לקדוש ברוך הוא: ‘ריבונו של עולם אני לא יכול לעמוד בניסיון הזה. אל תעשה לי את זה, זה הבן שלי’. ואני צועק וצורח ושום דבר לא זז. הרמתי את הילד על הידיים ואמרתי לשמיים ‘קח אותו, אתה לא קיים בשבילי’.
“פתאום”, הוא ממשיך בהתרגשות, “כמו מכת חשמל, הילד מתעורר. בכיתי כל הדרך אל הבית וכל השכונה אחרי מנסה להרגיע אותי. ישבתי איתו בבית ולא זזתי ממנו שניה. בבוקר הילד מתעורר ואומר לי: ‘אבא, אתה רואה את התמונה הזאת’ – הוא הצביע על התמונה של הבאבא סאלי שהיתה תלויה על הקיר – כשישנתי, הוא בא ובירך אותי'. חשבתי לעצמי: וואי, לילד יש הזיות. אבל הוא התעקש שזה האיש שבא ובירך אותו. לקחתי את הגיטרה והתחלתי להגיד תודה לאלוקי שנתת לי בן כזה וככה נולד השיר של ההתעוררות בתשובה הכי גדולה שהיתה בארץ: "זה לא קשה לחזור בתשובה". לקחתי את גד אתי לאולפן והקלטנו את השיר הזה ביחד”.
ואחרי הכמעט אסון הזה, אשתך הסכימה לחזור בתשובה?
"כן. אחרי הסיפור הזה הבטחתי לבורא עולם שזו הדרך שלי ולא אחזור ממנה. כששבתי הביתה באותו היום עם גד על הידיים, זרקתי את הטלוויזיה מהחלון וכעבור כמה ימים גם זרקתי את הטלוויזיה השניה. לאשתי לא היתה ברירה, זה היה או להתגרש או לחזור בתשובה”.
ובכל זאת בסופו של דבר התגרשתם.
"כן, אבל רק לפני שבע שנים. זו היתה גם אחת הטעויות שלי. בחיים לא חשבתי להתגרש. האמא של ילדי היא אישה מאוד טובה, מדהימה ממש”.
הגאווה הגדולה של אלבז היא אכן אותו ילד, גד, שגדל להיות זמר דתי-ישראלי מצליח, השר בסגנון נשמה ופופ מערבי מתובל במזרחית. "הוא הזמר הטוב ביותר בעולם. את מכירה עוד מישהו שהצליח למלא אולם עם 15 אלף מקומות? הוא אחד הפרפורמרים הכי טובים. מופיע בכל העולם”.
מאז שהגיע ללוס אנג'לס הופיע אלבז בפני הקהילה היהודית, הישראלית, וחידש קשרים עם מכרים מהגלגול הקודם שלו בעיר. "למרות כל האהבה שאני מקבל כאן, אילולא שאול איבגי, בחיים לא הייתי נשאר פה. לא הייתי חוזר לארץ אמנם, אבל הייתי במקום אחר".
אתה נשמע מאוד נבגד ופגוע מאנשים בארץ
"אני מרגיש שנעצו בי סכין חדה בכל רמ"ח אברי. אני בגלות לא מרצון, אבל אני צריך לפרנס את עצמי ומשפחתי. סיפרתי בזמנו לרב שלי בארץ, הרב שרעבי , שנפטר בגיל 107 על הבעיה שלי והוא אמר לי: בנימין, תעסוק בעסקי נבלות ואל תזדקק לבריות. אמרתי לו: מה הפירוש? והוא אמר לי אם תהיה במצב שאתה חייב לפרנס את המשפחה שלך, תעשה כל דבר ואל תזדקק לבריות".
אז מה אתה מתכנן לעשות כאן?
"במרץ אני עושה קונצרט, זה נופל גם ביום ההולדת שלי, קיבלתי גם הצעה להיות חזן בבית כנסת בבוורלי הילס. הציעו לי בית ומכונית ומשכורת טובה, אבל אני לא אכנס לשם רק כדי להרוויח כסף, אז אני בודק את זה. ההופעות על הבמה מאוד חשובות לי ואני צריך לבדוק אם אפשר לשלב בין השניים ולעשות שם דברים באמת גדולים."
