קחו אותו ברצינות

רגע לפני כניסת השבת, אביב אלוש מכבה את הטלפון הנייד ומתכונן לסוף שבוע משפחתי עם אשתו נופר, והילדים ליה, אריאל והלל. אלו הרגעים בשבוע שהוא אוהב יותר מכל. "יש בניתוק הזה איזה שקט, איזה בונדינג משפחתי, שאין לו תחליף", הוא אומר. "הייתי מציע לכל אחד, לא קשור לדת: נתקו את הטלפון וכבו את השאלטר. זאת מתנה מדהימה. השקט הזה, שמאפשר לך להתרכז רק באנשים שקרובים אליך, מבלי שהמכשיר הזה ישאב אותך. בשבת בבוקר אני הולך לבית כנסת ומבלה עם אשתי והילדים. תפילין אני מניח כבר שנים, מהבר־מצווה. היו לי הפסקות פה ושם, אבל זה נמשך כבר שנים".

יש סיכוי שנראה אותך מתישהו עם כיפה?

"אני לא חושב. טוב לי ככה. הסממנים החיצוניים לא מעניינים אותי. אם אהיה מזוהה חיצונית עם משהו, רק אפסיד את יכולת ההשפעה שלי. ירצו הרבה פחות להקשיב למה שיש לי להגיד. ככה הדברים שיוצאים ממני הרבה יותר נגישים לקהל. אני לא הולך על איזשהו שביל קיצוני. הכל נורא מיינסטרים, רגוע, בכיף, פתוח ומקבל".

לשמור שבת זה בשביל המשפחה?

בהצגה "יחסים מסוכנים" עם לאה גלפנשטיין

"לא רק, אבל בעיקר. הייתה לי שיחה עם אשתי, ואמרתי לה, את יודעת מה הדבר שהכי זכור לי מהשבתות בילדות שלי? רגע חלומי שאין לו תחליף? החצי שעה־40 דקות בשבת בבוקר, עם ההורים שלי, במיטה שלהם. כל תשומת הלב היא אליך ולתא המשפחתי. אני ואחי היינו קמים בבוקר מוקדם, ממהרים להורים ומעירים אותם. היה שם קסם שאין לו ולא יהיה לו תחליף. כמה אנחנו רואים את הילדים שלנו במשך השבוע? מעט. את ה־40 דקות שאנחנו איתם הפכתי ל־48 שעות. כל בוקר הם באים אלינו למיטה, אבל בשבת אף אחד לא רודף אחרינו. אין לנו גן ואין לנו עבודה. יש לנו אותנו".

אתה לא מדליק אור בשבת?

"אנחנו כן מדליקים, והילדים שלי יכולים לראות טלוויזיה אם הם רוצים. זה לא העניין. אבל אנחנו בשלנו. הולכים לבית הכנסת, והילדים באים איתי".

השבתות האלה מאפשרות לאלוש גם לנוח מהשבוע העמוס בעבודה: צילומים לטלוויזיה לעונה החדשה של הסדרה "להיות איתה" בערוץ 2 וחזרות והצגות כמעט מדי ערב בהבימה. השחקן שהפציע כזיתלאווי ב"אם יש גן עדן" (הגרסה התיאטרלית ל"בופור"), נחשב כיום לאחד השחקנים המבטיחים ביותר בתיאטרון. בקולנוע, בטלוויזיה ובפרסומות המצחיקות לקפה טורקי של עלית הוא כבר כוכב גדול, עכשיו הגיע הזמן לעשות עוד קפיצת מדרגה בקריירה ולהפוך גם לשחקן תיאטרון מוערך. עבור שחקנים רבים, וגם עבור אלוש, התיאטרון הוא החותמת האיכותית הנחשבת ביותר, אף על פי שהחשיפה אליו ברחוב נמוכה מזאת של הפריים טיים בערוצים המסחריים. עכשיו, אחרי שזכה לשבחים על "הסוחר מוונציה", הוא מככב ב"יחסים מסוכנים" לצד אסנת פישמן וב"הקמצן". בתיאטרון שלו, הבימה, בונים עליו גם לשנים הבאות.

מוכר קפה טורקי קטן

אבל עזבו אותו מהתיאטרון. תנו לו לדבר שעות על שלושת הילדים שלו, ותראו איך העיניים שלו נוצצות. "כיף אדיר ילדים, אני משוגע עליהם", הוא אומר. "זה לפעמים קשה ומתיש, כמובן. אני עכשיו בטירוף של עבודה, כמה פרויקטים במקביל, אז קודם כל השאפו לאשתי, אבל זה כיף גם עבורי".

הלל, הבן הצעיר, נולד לפני חצי שנה. ליה, הגדולה, כבר בת ארבע, ואריאל בן שנתיים וחודשיים. "אריאל נולד כשנסעתי לצלם את הריאליטי 'עד סוף העולם' בפיליפינים, והלל נולד כשנסעתי לצלם סרט בוונקובר. עשיתי שתי בריתות בפייסבוק. צפיתי בהן דרך המחשב. זה לא היה פשוט בשבילי, אבל זה גם היה מיוחד מאוד. אשתי אמרה לי, 'אתה רואה, אלוהים דואג שלא תהיה אפליה בין הילדים. לא היית בברית של שניהם'".

אתם חושבים על עוד ילדים בקרוב?

"למה לא? אבל לא עכשיו. בכל זאת, יש ביניהם גם הפרשים קטנים בגיל. אני גם רוצה שאשתי תחזור לעבודה שלה כעורכת דין, כמו שצריך, לא יומיים בשבוע. עברנו חצי שנה מטורפת, אבל עכשיו אנחנו מתחילים לקבל קצת רגעי חמצן. בתקופת החזרות של 'יחסים מסוכנים' גם צילמתי סרט, 'ישמח חתני', של אמיל בין שמעון, שם שיחקתי רב, וכמעט לפני שעלינו עם ההצגה התחלנו עם הצילומים של 'להיות איתה' בערוץ 2".

חומר נפץ תיאטרלי

התפקיד המצויין שלו בהצגה "יחסים מסוכנים" כאציל פתיין מוכיח שאלוש כבר מזמן מקיים, לא רק מבטיח. "זה תפקיד לא פשוט, ואני נהנה מכל רגע", הוא אומר. "בהתחלה נורא חששתי, אבל מהר מאוד הבנתי שהתפקיד הוא ממש חומר נפץ, שאפשר לעוף איתו הכי גבוה שאפשר. זו הזדמנות להראות בי צדדים שאנשים עדיין לא ראו. בהתחלה היו הרבה הרמות גבה על הליהוק. לא מצופה ללהק אותי לתפקיד של איש אצולה צרפתי. אני הכי לא טייפ־קאסט שלו. אני יותר טייפ קאסט של רב. אבל הנה, מגניב".

מה הדמיון בינך לבין הדמות של ואלמון הפתיין, שלא עושה חשבון לאיש?

"אני יכול למצוא דמיון בינו לבין אביב הצעיר. הרשיתי לעצמי אז הרבה דברים שלא ארשה לעצמי עכשיו. אתה מנוער מאחריות, ועושה מה שבראש שלך ובכיף שלך. פחות מתייחס לרגשות של אנשים אלא יותר להישגים ולכיבושים. אז לא כל כך היה אכפת לי אם פגעתי ברגשות של נשים".

אלוש, שהגיע לתל־אביב מכרמיאל, מנסה לברוח מהסטיגמות שהדביקו לו בראשית הקריירה ומתפקידי המזרחי מהפריפריה. "פתאום מגיע בחור בן 33 ומשחק רבי בן 47 בסרט 'ישמח חתני'. יש נטייה, בטח בתחילת קריירה של שחקן, ללהק אותו לטייפ־קאסט. אצלי בהתחלה זה היה השחום־השחום הזה, העממי. אבל כשאתה מתחיל לשחק דמויות אחרות ולהשתנות ויזואלית, זה הכיף".

מה הייתה נקודת התפנית בתפקידים שמציעים לך?

"אילן רונן, שביים אותי בשלושת ההצגות האחרונות שלי, האמין בי מהרגע הראשון והיה מקסים אליי. אבל השינוי הגדול קרה בסדרה 'להיות איתה' של אסי עזר, שם שיחקתי את הבחור הפשוט מבת ים שמתאהב בדוגמנית צמרת (רותם סלע — י"ב). זאת גם הייתה בחירה אסטרטגית. כי ידענו ש'להיות איתה' ישבור את הכוחניות, יביא את הלאבר־בוי, הביישן, החמוד והמתוק".

ילד טוב כרמיאל

ילדותו ונעוריו של אלוש עברו עליו בקריות ובכרמיאל. לתל־אביב הוא עבר רק אחרי הצבא. גם היום, כשהוא מתקרב לגיל 34 וכבר לא יכול ללכת ברחוב בלי שינעצו בו מבטים, הוא עדיין הילד ההוא מהפריפריה. בלי פוזות. "לא השתניתי הרבה", הוא אומר. "אני מודה לאלוהים שהדברים שהגעתי איתם מהפריפריה רק הלכו והתחדדו. הם בעצם העוגנים שלי, הפרופורציות. עובדה שאני גר בשכונה, בקריית שלום, ואני נשוי עם שלושה ילדים, וחי את החיים שלי בסבבה. ברוך השם, אני עובד, מתקיים, ואני כל יום אומר על זה תודה לאלוהים. עזוב אותי מלהיות סלב. כל הטירוף הזה לא מדבר אליי. גם לא תמצא אותי בהשקות אם זה לא קשור אליי".

מירי רגב ירדה על הניתוק של האמנים מהפריפריה.

"כולם מופיעים בפריפריה, אבל אני באמת לא נכנס לכל הדברים האלה, כי זה חוזר אליך כמו בומרנג. כשהדברים נוגעים אליי, אני מביע את דעתי. במקרה הזה יש יותר מדי רעש על כלום".

על שערוריית "השתולים" ועל המתקפה נגד אמנים כמו גילה אלמגור, דויד גרוסמן ועמוס עוז, בטח שמעת.

"שמעתי בחטף. אני לא נכנס לזה יותר מדי. השתולים? זה נשמע כמו שם של סדרה חדשה. מה שצריך להגיע אליי מגיע, ומה שלא — לא. שמעתי את המילה 'שתולים', ראיתי איזו כותרת שקפצה לי, אבל לא יכול להגיד לך שמשך אותי להיכנס לזה. אם היו מגייסים אותי משח"ם (ארגון השחקנים בישראל, י"ב) להגן על זכויות השחקנים, הייתי נרתם. אבל להיכנס לענייינים פוליטיים או אחרים זה ממני והלאה. אני מתרחק מזה כמו באש".

אבא שלך פעיל פוליטי מטעם הליכוד.

"אולי בגלל זה אני מתרחק מזה כמו מאש. בדעות שלי אני קרוב לעצמי. אני אוהב אמצע. אמרו את זה לפניי. אפילו שייקספיר אמר את זה — שהמתכון למצוא אושר הוא לשבת באמצע".

בכל זאת, מדובר בשחקנים, חברים שלך.

"אם מישהו משם היה חבר שלי, זה היה משהו אחר. זה שהם שחקנים ואני שחקן, לא אומר שהם חברים שלי. גילה אלמגור חברה שלי? לא. רק שלום־שלום במסדרונות של הבימה".

למה אתם, האמנים, חוששים להתבטא פוליטית?

"השאלה היא מה אתה רוצה להגיד. אם אתה רוצה לשנות ולהפוך דברים, תדבר. אבל כל עוד זה סתם לדבר כדי להתקיים, אני לא קונה את זה. על כל דבר קטן כולם שואגים, כולם יורים. זה הכל בשביל הקלקות באינטרנט וכותרות. בגלל זה אני גם לא רואה חדשות. הנפש והנשמה שלי לא מסוגלים להכיל את זה. יש מלא רוע במדינה. מה שצריך להגיע אליי, כמו המצב המדיני והביטחוני, מגיע. למה אני צריך לעטוף את עצמי בכל האנרגיות השליליות?"

דלתות נפתחות

לא רק הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה בארץ קורצים לאלוש, גם הוליווד. לפני כחצי שנה הצטלם לסרט "הבקתה", שבו גילם את ישו, לצד שחקנים כמו אוקטביה ספנסר, זוכת האוסקר לשחקנית המשנה על תפקידה ב"העזרה", סם וורת'ינגטון ("אוואטר"), ראדה מיטשל וגרהאם גרין.

"זאת הייתה חוויה אדירה", הוא מספר. "צילמנו אותו בוונקובר. סרט אמריקאי־הוליוודי על כל המשתמע מכך. מה עשיתי עם המבטא? עבדתי עם מישהי על הטקסטים באנגלית פה בארץ. בוא נגיד ששברתי את מחסום השפה. הייתה לי חרדה מאוד גדולה איך אני הולך להתנהל שם. מהר מאוד השיחות שלי היו, כמו בשיחה בינינו, על אופטימיות, אמצע, ובחירות נכונות".

מה עם קריירה בהוליווד?

"אם זה סרט טוב, למה לא. אם ייפתחו לי דלתות בעקבות הסרט הזה, בכיף".

יש לך עוד חלומות חוץ מהוליווד?

"יש לי כמה ספרי ילדים שאני רוצה לכתוב, שמבוססים על סיפורים שאני מספר לילדים שלי. אני מאוד רוצה לביים בעתיד בקולנוע, כרגע עומד על הפרק סרט קצר על פי תסריט שכתב אבא שלי. אבל לאט־לאט. קודם אסיים את הפרויקטים הנוכחיים, ואז נלך על זה". •

 "יחסים מסוכנים" מוצגת הערב ב־20:30, ומחר ב־11:00, תיאטרון הבימה