לא רק חולים אונקולוגיים: אשפוז בבית לחולים במחלות קשות
כאשר חושבים על הוספיס או אשפוז ביתי, לרוב מקשרים את השירות לחולי סרטן או לקשישים במצב סופני. למעשה, הוספיס בית מתאים גם לחולים במחלת סופניות אחרות, אשר רוצים להישאר בבית ולקבל ליווי רפואי צמוד בסביבה המוכרת ובין בני המשפחה
בשיתוף צבר רפואה
אחת המגמות המבורכות ביותר של השנים האחרונות בטיפול בחולים סופניים, היא האפשרות להוספיס בית, אשר כולל אשפוז ביתי, עם ליווי רפואי צמוד ומקצועי, ללא עלות נוספת מעבר לביטוח של קופת החולים.
למרות המודעות הגוברת לנושא, רוב החולים הבוחרים להגיע להוספיס בית הם חולי סרטן, כאשר גם חולים במחלות אחרות, כגון יתר לחץ דם ריאתי, אי ספיקת כליות, אי ספיקת לב או ALS, זכאים לשירות של הוספיס בית, במצבים בהם לרפואה בבתי החולים כבר אין יתרון בטיפול בהם, והם מעוניינים להמשיך ולקבל טיפול תומך ולהעביר את החודשים שנותרו להם בביתם בכבוד.
קיראו עוד בערוץ אשפוז בבית
'צבר רפואה' מאפשרת לחולה להתאשפז בביתו, במקום להתאשפז במוסד רפואי, וזאת מתוך אמונה שהמקום הנכון והטבעי לטיפול באדם החולה, הוא בסביבתו הטבעית. צבר מעניקה ליווי צמוד וגיבוי רפואי ומקצועי, במהלך כל שעות היממה, בשיטת הרפואה הפליאטיבית, העוטפת ודואגת למטופל באופן צמוד.
כולנו מרגישים הכי בנוח והכי בטוחים בבית שלנו, ולכן, גם לאחר גילוי המחלה, אין סיבה שלא נרצה להישאר בבית ולבלות עם אהובינו, בסביבה הקרובה לנו.
להתמודד עם מחלה חשוכת מרפא בכבוד, בסביבה תומכת.
"יש למי לפנות ועם מי להתייעץ"
אמיר חזקאל, אשר אשתו אדית אובחנה בתור חולת ALS, מספר כי "בתחילה הכניסו את אדית למסגרת של Home Care דרך קופת החולים, אשר כוללת רופא-אחות-עובדת סוציאלית, אבל לא ממש נתקלנו באוזן קשבת למצב שלנו".
לפני מספר חודשים, בעקבות החיבור של הזוג לעמותת ישראלס לחולי ALS בישראל, נקלטה אדית בצבר רפואה כמטופלת במסגרת הוספיס. "ההבדל הגדול הוא שהצוות הרפואי הקודם לא היה מסוגל לצפות את הדבר הבא, והראייה שלו על מטרת הטיפול בחולה, היא שונה לחלוטין", אומר חזקאל.
לדבריו, הצוות הרפואי של צבר "ידע לחשוב ולצפות לתרחישים עתידיים, להתכונן מראש, ולא לתת רק טיפול מיידי. הרי ידוע שהמצב שלה רק יחמיר, אבל לפחות יש למי לפנות, עם מי להתייעץ ולהבין איך אפשר לשפר את המצב".
חזקאל מציין כי השירות שקיבל הוא הרבה מעבר להתחייבות הפורמלית של הצוות המטפל. "אחרי שנתקלתי בקושי בהפעלת המנוף של אדית, סיפרתי על כך בדרך אגב לד"ר רוני צבר, הבעלים של החברה.
"יום לאחר מכן הופיע מישהו מ'צבר' והסביר לי איך לתפעל את המכשיר. האחות הגיעה לביקורים מעבר לשעות הביקור, והעובדת הסוציאלית הביאה חברה שלה שתעשה לאדית פדיקור ומניקור. הם באים להקשיב לאדית, להכיל את הצרכים שלה ולעזור לה איפה שרק אפשר".
לדבריו, הייחוד של הצוות של צבר הוא בניסיון ובידע הספציפי של טיפול בחולים סופניים, תוך לקיחה בחשבון שהם רוצים למות. "בתחילת הטיפול הרופאים פשוט לא הבינו שלפעמים החולה לא רוצה הנשמה, לא רוצה להאריך את הסבל, אבל בצבר יודעים שהמטרה היחידה היא להקל על הסבל של המטופל, להקשיב לצרכים שלו ושל המשפחה, ולא רק להאריך חיים.
"ההחלטה של אדית שלא לקבל הנשמה לא הייתה קלה, וניסו לשכנע אותה שוב ושוב. לאחר המעבר לצבר, רוני הציע לה פעם אחת, הבין שהיא מסרבת, והצליח להפנים ולהכיל את הרצונות שלה".
הערך המוסף הגדול בטיפול בבית, מעבר לנוחות, הסביבה המוכרת והתמיכה המשפחתית, מספר חזקאל, "הוא האחריות המלאה והמקיפה שלוקח עליו הצוות הרפואי, כולל המלצות לשימוש בקנאביס, ויתור על מרפאת מעקב, הפעלת לחץ על קופת החולים איפה שצריך, והבאת האנשים הנכונים ביותר לטפל באדית".
בסופו של דבר, אומר חזקאל, "המטרה החשובה ביותר היא שאדית לא תסבול. לדעת כיצד לטפל בחולה עם העדפה למות, כשהוא יודע שהוא אכן הולך למות. כשכולם מבינים שזה המצב וזו המטרה, לכל הצדדים יותר קל להעביר את כל התקופה הזו בצורה שפויה. אין לי מושג איך הייתי מצליח לעבור את החודשים האחרונים בלעדי צבר רפואה".
אתיקה רפואית מול טיפול אישי וצמוד
אחת ההתנגשויות הגדולות בין המטופלים החולים במחלה סופנית לבין הממסד הרפואי, כפי שניתן לראות גם במקרה של אדית, הוא הרצון של החולה שלא להאריך את הסבל שלו.
פרופ' אבינועם רכס, נוירולוג בכיר בבית החולים הדסה, יו"ר בית הדין של הסתדרות הרפואית בישראל ולשעבר יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, אומר כי "כאשר מדובר בחולים הצריכים להחליט כיצד לסיים את חייהם, יש להתייחס למונחים האתיים, המוסריים, ולהבין כי מדובר בהחלטה על הגישה הנכונה ביותר במסגרת האפשרויות הקיימות.
"חוק 'החולה הנוטה למות' בישראל מאפשר לחולה סופני שהחיים שלו מותנים במכשירי הנשמה, להיות מנותק מהמכשירים. אך החוק לא כולל בתוכו מטופלים של מחלות סופניות (ממאירות או ניוון שרירים), או מחלות שאין בהן מכשיר הנשמה".
לדעתו של פרופ' רכס, "גם באשר לחולים אחרים, שאינם מונשמים או לא רוצים הנשמה, אשר מעדיפים להישאר במסגרת משפחתית, יש לנו חובה חברתית ומוסרית לתת להם להישאר במסגרת של הוספיס בית". הוספיס בית, לדבריו, "נותן עוד פתרון, לחולים סופניים שרוצים להישאר במסגרת הביתית שלהם, לעבור את התקופה האחרונה של חייהם בבית, עם כמה שפחות סבל".
פרופ' רכס מדגיש כי "הרופא הוא משרתו של החולה, והוא צריך לפעול לא כדי להאריך את החיים של החולה בכל מחיר, אלא להאריך חיים עם תוכן ומשמעות. תפקידו לשרת את החולה בשארית ימים, כפי שהחולה מבין את המשמעות של שארית חייו ומה שהוא רוצה לעשות בתקופה הזו".
פרופ' רכס מוסיף כי "הוספיס בית כבר נמצא בקונצנזוס, הרשויות והממסד הרפואי מבינים שלא ניתן בשלב זה לעזור בפעולות לא חוקיות, כגון המתת חסד, אבל ניתן לעזור להם בתרופות, להקל להם על הסבל. חשוב לזכור שבהוספיס בית, המטרה אינה לקצר את החיים, אלא לעבור בשלום את התקופה הקשה, האחרונה, הטבעית והבלתי נמנעת של החולה הסופני".
גם לחולים במחלות סופניות
באשר לחולים נוירולוגיים, פרופ' רכס סבור שהם זכאים בהחלט להוספיס בית. "מדובר על חולים במחלה ניוונית, הם בהכרה, מתייסרים בסבל פיזי קשה ואין שום אפשרות לעזור, ולכן הוספיס בית הוא אפשרות ראויה ומתאימה לחולים אלו. ב-ALS, למשל, אם המטופל לא מעוניין בהנשמה, אפשר לעזור רק באמצעים נרקוטיים, ולנסות לשפר את החודשים האחרונים של חייו".
"הצוותים של חברות כמו 'צבר רפואה', למשל, מגיעים למיטת החולה עם סולם ערכים שונה, הסתכלות אחרת, חינוך אחר לעומת הממסד הרפואי הוותיק. לדעתי מדובר במשהו חשוב מאוד מבחינה חברתית, והוא צריך לקבל את הגיבוי המוסרי וההכרה החברתית. זה המעשה הנכון והראוי של השלבים האחרונים בחיים שלנו".
המדינה מתחילה להבין את חשיבות האשפוז הביתי, עכשיו תורם של הצוות הרפואי ושל מטופלים. ד"ר צבר, מנהל ובעלים של 'צבר רפואה', אומר כי "בישראל המחוקק מאוד בעת טיפול פליאטיבי, כלומר אשפוז ביתי, באנשים בסוף חייהם, ללא קשר לאופי המחלה".
במקור, מסביר צבר, הרפואה הפליאטיבית גדלה וצמחה ועדיין מוכרת בעיקר בקרב חולים אונקולוגיים, אבל המדינה הכירה בעובדה שכל חולה המוגדר 'חולה הנוטה למות'- מי שנקבע לגביו שיש לו 6 חודשים ומטה, זכאי לליווי של רפואה פליאטיבית.
"חשוב לדעת", אומר צבר, "כי המדינה הכירה בכך שעבור חולה עם אי ספיקת לב, כליות או ריאות בשלבים מתקדמים, או פרקינסון מתקדם, תוחלת החיים שלו ואיכות החיים שלו שקולה לחלוטין לחולי הסרטן".
לצערו של צבר, "הציבור, המטופלים ואולי הכי משמעותי, אנשי הצוות המטפל, לא מודעים מספיק לזכות שיש למטופלים, ולכן בכל ללא מציעים להם את האופציה. כשמדובר באדם עם אי ספיקת לב סופנית, למשל, הם כמעט בוודאות דנים אותו לסיים את חייו בטיפול נמרץ או מחלקה פנימית, בלי שיידע על האפשרות להגיע להוספיס בית".
לדבריו של צבר, המודעות לנושא בקרב חולי סרטן עדיין לא גבוהה, אך הולכת ומתפתחת. לעומת זאת, בקרב חולים במחלות סופניות אחרות, המודעות נמוכה מאוד.
"במחלות כמו ALS, בהן הסוגיה אם להנשים או לא להנשים, צריך להבין שהמטופל יכול לבחור שלא להיות מונשם, והזכות הזו צריכה לבוא עם החובה לתמוך בו ברגעים האלו, לעזור לו לא לסבול, לעזוב אותנו בשינה עמוקה, ולא להיחנק".
מבט לעתיד
צבר מקווה מאוד שמה שיקרה בישראל ב-10 השנים הבאות, הוא מה שקרה בארצות הברית בין שנת 2000 ל-2010. "בארצות הברית מספר המטופלים בהוספיס בית עלה במאות מונים, וחשוב מכך, הצמיחה בקרב חולים שאינם חולי סרטן היתה עצומה, עד שחולי הסרטן הפכו להיות מיעוט בקרב מטופלי הוספיס בית במדינה".
"אין לי ספק שאנחנו בדרך הנכונה, ושמדינת ישראל, משרד הבריאות וקופות החולים, מעודדים מאוד את הרפואה הפליאטיבית. הקושי עדיין נמצא במודעות הנמוכה בקרב הציבור וגם בקרב הצוותים של המטפלים הראשוניים – הקרדיולוג, הנוירולוג, רופאי המשפחה".
צבר מדגיש כי כאשר מדובר בהוספיס בית, כל הצדדים מרוויחים. "המטופל מקבל הזדמנות לממש את הרצונות שלו, מקשיבים לצרכים שלו. עבור המשפחה, הם מקבלים זכות להגשים את הרצונות האחרונים של מי שהם אוהבים, ולהיות לצידו כל העת. עבור הקהילה, משום שקהילות נוטות להתאגד סביב חבר קהילה במצוקה, כאשר מתאפשר להם.
"עבור הצוות המטפל מדובר ברווח, משום שנפתחות עוד אופציות. ובסופו של דבר, גם הרשויות נהנות, משום שמדובר בטיפול זול יותר לעומת טיפול בבתי חולים, כך שמתפנים משאבים למטרות אחרות".
איך זה עובד?
אם מדובר במטופל המאושפז בבית חולים, יש לפנות לנציג קופת החולים בבית החולים, ולבקש להגיע להוספיס בבית. אם אתם או קרוב המשפחה החולה נמצא בבית, יש לגשת לרופא המשפחה ולקבל הפניה להוספיס בית.
כל מטפל מלווה על ידי צוות מקצועי קבוע, הכולל אחות, רופא ועובד סוציאלי. הצוות עורך ביקורים קבועים, והוא זמין עבור המטופל ומשפחתו בכל רגע נתון, לכל שאלה או בעיה - רפואית או רגשית. הצוות גם מדריך את המטופל בבית באשר לנטילת תרופת, מתן נוזלים וקבלת זריקות.
ברשות הצוות הרפואי גם הסמכות לספק מרשמים לתרופות, המכובדים בבתי המרקחת, כך שאין צורך להמיר אותם אצל רופא המשפחה. באפשרותו של הצוות לתת תרופה לכל סימפטום, והוא מתמחה באיזון סימפטומים כגון כאבים, עצירות, דיכאון, קשיים בשינה, חולשה או כל תופעת לוואי אחרת אשר מלווה אנשים אשר חולים במחלה קשה.
חשוב לדעת – החוק במדינת ישראל מחייב את קופות החולים להעניק טיפול פליאטיבי בזמינות מלאה, לכל אדם החולה במחלה קשה ונמצא בשלב הסופני של חייו. השירות מגיע לכל אדם בישראל, ללא כל עלות.
לאתר של צבר רפואה
לפנייה לכתב/ת 
