שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    יותר מזהם מתחבורה: מזהמים העולם עבור סטייק
    אכלתם עוד סטייק? אי-שם בעולם, מישהו משלם את המחיר הסביבתי במשאבי קרקע ופליטת גזי חממה. מחקר חדש חושף את ההשפעה האמיתית של שרשרת אספקת הבשר לישראל
    השאלה הפשוטה "אמא, מה אוכלים היום?" הופכת מורכבת בחברה שרוצה לדאוג לחלשים, לבעלי החיים ולסביבה. מחקרים גלובאליים, כגון הדו"ח "צלו הארוך של משק החי" שפרסם האו"ם בשנת 2006, מעריכים כי תעשיית הבשר אחראית על 20 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם - יותר מכל הפליטות שמקורן בתחבורה (המהוות 14.5 אחוז).

     

    עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה

    היריון בזיהום גבוה

    פחמן מלך הביצה

    התפוצצות ביולוגית

     

    בעולם שבו האוכלוסייה ורמת החיים גדלות באופן מתמיד, עולה גם הביקוש לבשר. ייצור בשר בהיקפים גדולים מחייב שימוש נרחב במשאבים: החל ממשאבי קרקע לשם רעיית הבקר וגידול מזון להאבסתו, המשך במשאבי מים להשקיית הבקר והעוף וכלה במשאבי אנרגיה לשינוע הבשר ממקום למקום. התעשייה הזו גורמת, כאמור, לפליטות רבות של גזי חממה, ואף לפגיעה בסביבה הימית דרך תשטיפי פסולת.

     

    מחקר ישראלי שפורסם לאחרונה בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" על ידי שירה דיקלר וד"ר מידד קיסינגר מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, בחן לראשונה את ההשפעות הסביבתיות של צריכת בקר ועוף בישראל ומעלה לדיון את השאלות המהותיות: מי באמת משלם את המחיר הסביבתי של הבשר והעוף שאנחנו אוכלים, וכיצד ניתן לשנות ולשפר את המצב – שינוי שיכול להיות פשוט וזמין יותר ממה שרובנו חושבים.

     

    עוף מקומי, בקר עולמי

    בוועידת פריז לשינוי אקלים, שנחתמה לפני כחודש בהסכם היסטורי, תבע מזכ"ל האו"ם באן קי-מון את המשפט מעורר ההשראה כי שינוי האקלים לא מחזיק דרכון ואינו מכבד את הגבולות המדיניים.

     

    נאומו של מזכ"ל האו"ם תואם את הגישה המחקרית המתפתחת כיום. בעוד שבעבר נקטה החשבונאות הסביבתית בגישה "יצרנית" המתמקדת במדידת השפעות סביבתיות רק בתוך גבולות המדינה, כיום יותר ויותר מחקרים נוקטים בגישה "צרכנית", שלפיה בוחנים את כל מחזור החיים (Life cycle) של המוצר, ללא תלות במקום הייצור שלו. גישה זו משקפת נאמנה את אופי הצריכה במאה ה-21, שבה אזרחים ומדינות צורכים משאבים מיובאים, וכך יוצרים בצורה עקיפה השפעה על מערכות סביבתיות רחוקות, לרוב ללא פיתוח אמצעים לשיקומן.

     

    פרות ברמת הגולן. ארכיון (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    פרות ברמת הגולן. ארכיון(צילום: אביהו שפירא)

     

    מחקרם של דיקלר וקיסינגר אימץ את הגישה הצרכנית לטובת מדידת ההשפעות - המקומיות והגלובאליות - של צריכת בשר בקר ובשר עוף בישראל. ישראל ממוקמת במקום ה-13 בעולם מבחינת צריכת בשר ממוצעת עם 107 ק"ג בשר לנפש, צריכה שגדלה פי שלושה ב-60 השנים האחרונות. בשנות השישים, למשל, עמדה צריכת הבשר על 30 ק"ג לאדם בממוצע לשנה. לביקוש המקומי ההולך וגדל בישראל יש השפעה משמעותית על שרשרת האספקה הגלובאלית.

     

    בשר העוף, המהווה 78 אחוז מצריכת הבשר בישראל, מבוסס על גידול וייצור מקומיים, ואילו מרבית מרכיבי ההזנה (כגון גרעינים שאותן אוכלות התרנגולות) מיובאת ממקורות שונים. צריכת הבקר מהווה 18 אחוז מצריכת הבשר בארץ, והיא מורכבת בעיקר מייבוא מדרום אמריקה, ממדינות האיחוד האירופי וכן מארצות הברית, מאוסטרליה ואף מסין, לצד אספקה מקומית של בקר וכן ייבוא עגלים בני עד חצי שנה מאוסטרליה וממזרח אירופה וגידולם בישראל לתקופה קצרה עד שחיטתם.

     

    יותר קרקע לגידול בקר

    כאשר בוחנים את ההשלכות הסביבתיות של צריכת הבשר בישראל לפי גישת מחזור החיים, שמביאה בחשבון את ההשפעה הסביבתית משלבי ה"ייצור" הראשוניים של הבשר, מתבררים נתונים מדהימים: השטח הנחוץ לאספקת כלל הבשר בישראל גדול בכ-200 אחוז (!) מהיקף הקרקע החקלאית הזמינה בישראל.

     

    מתוך כלל השטח הדרוש לגידול הבשר הנצרך בישראל, רוב השטח מוקצה לגידול פרות – רובו (כ–85 אחוז) בעולם, ומקצתו (כ-15 אחוז) בתחומי מדינת ישראל. שטחים אלה כוללים שטחי מרעה נרחבים באזורי הגידול השונים, שלהם נוספים שטחים חקלאיים לגידולי שדה להאכלת הבקר (בעולם ובארץ) וכן שטחים לגידול גרעינים הדרושים לגידול עופות.

     

    כך, שעל אף שבשר עוף מהווה כ-78 אחוז מצריכת הבשר בישראל, כמות משאבי הקרקע אותה הוא צורך קטן יחסית לבשר בקר. בשר הבקר, המהווה רק 18 אחוז מצריכת הבשר בישראל, אחראי ל-84 אחוז ממשאבי הקרקע של המערכת כולה.

     

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    אלון שפון, דוקטורנט במכון ויצמן למדע וממייסדי הפורום לתזונה בת קיימא, מצא במחקר שפורסם בכתב העת PNAS שצריכת המשאבים עבור קלוריה אחת של בשר בקר גדולה פי עשרה ויותר מצריכת המשאבים עבור מוצרים אחרים מן החי. בנוסף, צריכת המשאבים עבור קלוריה של מזונות מן החי גדולה מצריכת המשאבים עבור קלוריה של מוצרים מן הצומח - פרט למשאבי המים, שהם דומים. שפון מסביר כי על מנת להבטיח מערכת מזון מקיימת, שתמשיך לספק את המזון הנחוץ לאוכלוסיית העולם בהווה ובעתיד, עדיף להשתמש בשטחי קרקע חקלאיים לטובת גידולי ירקות ופרות (הזנה ישירה) מאשר גידול מספוא לבקר (הזנה עקיפה).

     

    הפליטות נשארות באמריקה

    לצד השימוש בקרקע, המחקר מדד גם את פליטות גזי החממה לאורך מחזור החיים של אספקת הבשר לישראל. גזי החממה שנמדדו הינם פחמן דו-חמצני (CO2), מתאן (CH4) ותחמוצות חנקן (N2O). תוצאות המחקר מראות כי 83 אחוז מהפליטות נובעות ממחזור החיים של הבקר, ו-17 אחוז הנובעות ממחזור החיים של העוף. כלומר, גם במקרה זה, קיים יחס הפוך בין צריכת הבקר והעוף לנזק הסביבתי שנגרם בתהליך הייצור שלהם.

     

    המחקר שמדד את התפלגות הפליטות לאורך מחזור החיים של הבשר, מצא כי 85 אחוז מהפליטות במחזור החיים של בקר נובעות מבשר בקר המיובא ממקורות שונים בעולם, בעיקר מאמריקה הלטינית (ברזיל וארגנטינה). ושעיקר הפליטות הן של מתאן מהפרות בשלב גידול בעלי החיים.

     

    כל אחד יכול להשפיע

    ד"ר מידד קיסינגר, מנהל המעבדה לקיימות ומדיניות סביבתית במלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, מסביר שמחקר זה מצטרף לשורה הולכת וגדלה של מחקרים אשר בוחנים את נקודות ההשקה השונות של חברה, סביבה ומערכות מזון. בין המחקרים הללו ניתן למנות מחקר שבוחן את ייצור החלב בישראל באמצעות גישת ניתוח מחזור החיים, ומחקר שבודק את פוטנציאל אספקת המזון המקומית של ישראל בהתייחס למשמעויות הסביבתיות ולבחינת התלות במשאבים שונים מעבר לים.

     

    תוצאות מחקרם של קיסינגר ודיקלר, לצד המחקרים הנוספים, מצביעים גם על מגוון צעדים לשינוי התנהגות של יחידים וקבוצות, כמו גם המלצות מדיניות ברמה הלאומית, שיכולים לייצר השפעה משמעותית על הסביבה. לשם המחשה, החלפת חצי מצריכת בשר הבקר בבשר עוף, תקטין את כמות הפליטות ב-38 אחוז ואת גודל הקרקע הדרוש ב-42 אחוז.

     

    גם שינוי מדיניות ברמה הלאומית יכול להשפיע ולשנות את ההשפעה הסביבתית של תעשיית הבשר הישראלית. המחקר מצא ששינוי במקורות האספקה ושינוי במרחקים ובאמצעי ההובלה של המוצרים המיובאים יכולים לתרום גם כן. אם יובאו בחשבון לא רק השיקולים הכלכליים המידיים, אלא גם ההשלכות הסביבתיות הכרוכות באספקה מאזור מסוים בעל

     מאפייני ייצור שונים (לדוגמה, מרעה מול הזנה בגרעינים), ייתכן שייבחרו מקורות אספקה אחרים. לדוגמה: החלפת הבשר המיובא מברזיל בבשר בקר מאירופה הייתה מקטינה את שטחי הקרקע הנחוצים ב-45 אחוז ואת פליטת הפחמן ב-4 אחוזים. הסיבה לכך היא ההבדל בסוגי ההזנה באזורים השונים: בדרום אמריקה משתמשים בשטחי מרעה גדולים, זאת לעומת ההתבססות על הזנה בגרעינים באירופה.

     

    ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה ויו"ר הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, תומכת בתוצאות המחקר ומסקנותיו, ומסבירה ש"אם כל אחד מאתנו ישנה במעט את התזונה שלו: יבחר לאכול עוף במקום בקר, או יסתפק בחלקים הפחות 'אטרקטיביים' של העוף, נוכל כולנו להפחית במאוד את ההשפעה השלילית של התזונה שלנו על הסביבה". לפי אולנובסקי, "לא חייבים להפוך לטבעוניים - לכל אחד יש אפשרות להשפיע לטובה".

     

    המאמר פורסם בזווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    סטייק. תעשיית הבשר מזהמת יותר
    צילום: shutterstock
    מומלצים