בשבוע הבא ינחת במחוזותינו הקומיקאי הישראלי נדב אבוקסיס. בשבילו מדובר בהרבה יותר מסיבוב הופעות רחב במיוחד, זה גם סוג של טיול שורשים. "במסגרת סיבוב ההופעות אני מגיע גם לאטלנטה, שחייתי בה כמה חודשים אחרי הצבא ואני מאוד מתרגש לחזור למקומות שהיו מאוד משמעותיים בחיים הבוגרים שלי", הוא מספר לנו. "סוג של נוף ילדותי. אני סקרן לראות מה אני זוכר, מקומות כמו פיץ' סטריט, זו ממש התרגשות גדולה".

בשנת 1993 הגיע אבוקסיס לארה"ב. כילד הוא גדל במשפחה דתית בת 9 נפשות בחצור הגלילית, ולמד בישיבה. בבוסטון הוא נחת אחרי שירות קרבי כלוחם בחטיבת גולני. "הגעתי ועבדתי בבוסטון ואטלנטה בהובלות. זה מה שאז עשו ישראלים, זה היה לפני תקופת העגלות המפורסמת".

מה זכור לך מהחיים באמריקה?

"ישראל של אז הייתה מיושנת הרבה יותר, כך שההבדלים היו די בולטים", הוא משחזר."להגיע לארה"ב, היה חוויה שאני זוכר שהייתה עוצמתית גם בדברים הגדולים וגם בקטנים. קניתי רכב ב-800 דולר, זה היה מדהים בעיני. לא משהו שיכול היה בשום צורה להסתדר לי בארץ. אני זוכר אפילו את ההתלהבות מהקניות של האוכל. קנינו שקיות של עוגיות ענקיות, קולה 5 ליטר, אבקת כביסה במיכל עצום ואפילו מכונות כביסה ענקיות. הכל בגדול, מרוב ההתלהבות נשרף לי הכסף. אני לא אשכח את היום שישבנו במקדונלד’ס, כיסים ריקים, עם סנטים אחרונים, הלכנו ואמרנו שהצ'יפס שקיבלנו לא היה לא טרי, והחזירו לנו כסף. מי היה מחזיר בישראל?”

למה חזרת בסוף לישראל?

"כי התגעגעתי לארץ, אני אוהב את ישראל ומתעצבן עליה באותה עוצמה", הוא אומר. "אבל באותה מידה אני גם לא יכול לעזוב אותה".

בימים אלה אבוקסיס הוא הרבה יותר מקומיקאי וגם לתשוקה שלו למדינת ישראל נשמעים הדים. "אמרו את זה לפני, תן ליהודים שנה של שקט והם אוכלים את עצמם".

בימים האחרונים התראיין בכלי התקשורת בעקבות המהומה שעוררה הדרישה של שרת התקשורת הישראלית, מירי רגב, לשבועת אמונים של מוסדות תרבות שרוצים לקבל סיוע ותמיכה מהמדינה. "כתבתי פוסט בפייסבוק שעשה הרבה רעש. אמרתי שלפני 30 ומשהו שנה, אנשים אולי לא זוכרים אבל לביטלס לא נתנו להגיע לישראל להופעה כי חשבו שיהרסו את התרבות, הייתה הצגה שצונזרה ועוד סתימת פיות כאלו ואחרים לאורך השנים. דווקא כאן, במקרה הזה", הוא מחדד, "היה הבדל גדול. זו מדינה אמ-אמא של הדמוקרטית, ואף אחד לא יעצור אותך. אבל קיבלו את ההצעה הזו בחוסר פרופורציות מוחלט. את אמא שלי ואחים שלי בפריפרייה למשל, מעניינים דברים הרבה יותר משפיעים בחיי היום יום. זה לא מעניין אותם. אני אומר פרופורציות".

אני אומר פרופורציות. נדב אבוקסיס

אילו נושאים כן מעסיקים אותך ומטרידים אותך במציאות הישראלית של היום?

"אני חושב שבישראל צריך לשים לב למה שקורה עם אוכלוסית הקשישים. אנשים יוצאים לפנסיה בשלב יחסית מוקדם, כשתוחלת ואיכות החיים והבריאות שונה משהייתה. כשאתה רואה את שמעון פרס אתה מבין שחיות ותחושת תכלית בגילאים האלו משפיעה באופן קיצוני על הבריאות. מוציאים אנשים לפנסיה, נותנים להם להרגיש שאין להם מקום או תועלת יותר. אין להם אופציות, התקציב מוגבל, ואת רואה אנשים נגמרים. אנשים מתחילים לאבד את עצמם. אנשים שאין להם איך לגמור את החודש".

לפני 8 שנים אבוקסיס הגיע לכאן כשהתלווה למופע של הקולגה ישראל קטורזה. אז הייתה הבמה לרשותו 15 דקות בלבד, והוא נשאר עם טעם של עוד. "לאורך השנים עלה הרעיון כמה וכמה פעמים, אבל לא יצא. אני אוהב להגיע מוכן, ולמען מסע ההופעות הזה כתבתי את המופע שיתאים לישראלים בארה"ב לאורך זמן".

משנת 2000 ועד 2013 הופיע ברחבי הארץ עם מופע היחיד שלו, מעל 1000 פעמים. בשנת 2014 יצא במופע חדש, אותו כתב בשיתוף עם רשף שי ומשה מלכה. במופע מתייחס נדב ליציאה הייחודית שלו מהארון, חוויותיו כילד וכהורה ושלל רבדים מהחיים שכולנו מכירים.

לכבוד המופעים המיוחדים אצלנו, הכין תכנים שישראלים שחיים בארה"ב ידעו לזהות היטב. "כתבתי המון. כתבתי על ישראלים בארץ ובארה"ב. במקרים רבים ישראלים בחו"ל מחוברים לישראל הרבה יותר מהישראלים שחיים בה". את המופע הוא ניסה בוריאציות רבות בערבים המכונים ערבי כתיבת חומרים, אשר במסגרתם בודקים קומיקאים אילו קטעים שהכינו מצחיקים מספיק בכדי להיכנס למופע המושקע שלהם. "מהחומרים שהורדתי בערבים האלה אפשר לעשות מופע של לפחות 3 שעות בלי הפסקה", הוא מספר.

המופע הראשון של אבוקסיס יעלה ב-16 בפברואר במיאמי, ומשם יעבור לשיקאגו, טורונטו, מונטריאול, ניו יורק, דאלאס, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ואטלנטה. "אפילו מדונה לא עושה דבר כזה", הוא מעיר בחיוך.

לפני קצת יותר משנתיים השתתף אבוקסיס בתכנית הריאליטי "מחוברים +" והחשיפה, כך הוא מעיד, שינתה את חייו.

לאורך השנים ניסית באדיקות לשמור על חייך האישיים פרטיים. למה ריאליטי?

"תמיד אמרתי שבחיים לא אעשה ריאליטי, אבל ראיתי את העונה לפני שריתקה אותי. הם פנו אלי לפני שהילדה נולדה, ואחרי זה דיברתי עם אמא שלה והחלטנו ללכת על זה. בדיעבד", הוא מספר, "זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי. עשיתי יציאה מכל כך הרבה ארונות. על הנטייה המינית שלי, עלי, על הדעות שלי. לפני שהגעתי לזה חייתי שנים בפחד. זה היה כמו טיפול פסיכולוגי מטורף".

ישראלים בחו"ל מחוברים יותר לארץ. נדב אבוקסיס

כשדיבר על היציאה מהארון בתכנית, סיפר אבוקסיס בראיון שהחיים שלו השתנו. מלבד השיפור ביחסים עם הוריו וההנאה מגידול הבת שלו והבן הטרי, הוא בעיקר חש שלם עם עצמו ועם הנטייה המינית שלו.

"החשיפה הזאת גמרה אותי", אמר אז. "זה לא פריים טיים בערוץ 2, ועדיין, היו מלא תגובות מעליבות. אני מאוד נפגע מטוקבקים - שניים כאלה יכולים לגמור אותי. אני יכול לומר שלא הייתי חוזר על החוויה הזאת של 'מחוברים', אבל מצד שני לא מצטער עליה. העשייה של הסדרה היתה כיפית, אבל הצפייה בה היתה טראומתית”.

מה היה היתרון הכי גדול של השתתפות בתכנית וחשיפה טוטאלית כל כך?

"אני חושב שהקטע שדיברתי על היחסים עם ההורים שלי. לכל אחד יש לו אישיו עם ההורים שלו, אבל לי היה משהו לא פתור וזה נפתר הרבה בזכות התכנית. היו לי הרבה כעסים על היחס שחשבתי שלא קיבלתי, ודרך הטיפול הזה עשיתי דברים אחרים ופתאום הבנתי גם את הצד השני. אי אפשר להסביר כמה טוב זה עשה לי. יש לי את הקשר הכי טוב שאני זוכר עם אמא שלי. יצאתי מהארון בזמן שהתאים לי ובתנאים שלי. התייעצתי הרבה לפני כן עם אנשים על האופן שבו אצא מהארון, אבל המשפחה שלי פשוט לא היתה מוכנה. ואז כשצילמנו את 'מחוברים', אמרתי להם 'אתם תראו שאני אצא מהארון, ושום דבר לא יקרה’.אנשים לא מבינים שמצלמה פותחת אנשים כי הם רואים בזה הזדמנות, היא משפיעה ככה על כולם".

בעבר סיפר אבוקסיס שהידיעה על הנטיות המיניות הייתה ברורה לו מגיל צעיר, אבל כילד שגדל בבית דתי, ההשלמה הייתה קשה. "מכיתה ב' אני יודע את זה. אני זוכר את הסצנה בבהירות, גם אחרי 30 שנה. אמא משחקת קלפים עם לאה קדוש וסוזן זבח, אני שוטף כלים במטבח, וסוזן ז"ל אומרת לאמא: 'נדב הזה, מי שתתחתן איתו תהיה מאושרת'. ואני ידעתי שלא אתחתן, שאני הומו". בזמן שירותו הצבאי התחושה הקשה שלו החמירה. "לא פעם התעוררה בי תחושת אובדנות בצבא. כל הזמן הפחד: תיכף מגלים אותי, ואם מישהו יידע שאני הומו, אני אירה בעצמי. הרובה כאן".

נשמע שהיום השתחררת מהחשש ואתה נושא את מי שאתה בגאווה הראויה. האבהות הייתה גורם משפיע?

"לגמרי. כמות הנשיקות שאני מרעיף על הילדה שלי והיא עליי, ממיסה אותי. אני נהנה איתה ורואה ומבלה עם הילדים שלי הרבה יותר מהורים אחרים. גם במופע יהיו הרבה קטעים שהכנסתי על הורות. על ההבדל בין אמהות לאבות, על ההשוואות לילדים אחרים, על הבדיקות, על ההיסטריה. אני נמס מהילדים שלי כל יום. אני רואה איך הבת שלי מגיבה לאח הקטן שלה. כל דבר כל צעד מרגש אותי".

לאורך השנים הספיק אבוקסיס לשחק בסרטים, סדרות, המגות ואפילו מחזות זמר, אבל יותר מכל הוא אוהב את מופעי הסטנד אפ שלו. "סטנד אפ זה הדבר שאני הכי מחובר אליו, אני הבוס של עצמי, וזה כיף".

מצס מהילדים כל יום. נדב אבוקסיס

בימים אלו עובד גם על סדרת טלוויזיה חדשה שתעלה, ככל הנראה בערוץ 10. "אני כותב על החיים של שחקן שיצא מהארון וחולה על עצמו. אני חושב שזו הקצנה של דמות, אבל הכותבים האחרים אומרים שזה בול אני", הוא צוחק.

יש לך עדיין חלומות על קריירה אמריקאית?

"היו לי בעבר, אבל עכשיו זה אחרת. הקריירה שלי מאוד מגוונת. יש תקופות לחוצות יותר ופחות, אבל אני בעד פרופורציות. יש כאלה שאומרים ‘וואלה באמריקה הייתי חי משני סרטים’, אבל זה לא באמת עובד ככה. תראי את סיינפלד בן 60 מתאבד על כל בדיחה. הדבר הזה לא נגמר, אסור שיגמר. וגם בחו"ל זו מלחמה. כמה כבר מצליחים לעומת כמה מלצרים שיש שם?"

לפני שאנחנו נפרדים הוא מספר על התכניות שלו להספיק לבקר בכמה תחנות חשובות לאורך הדרך, לבקר במקומות נשכחים, מסעדות שאהב. "מצחיק אותי כשאני מגיע לארה"ב אומרים לי אתה חייב לבקר במסעדה הזו והזו, אוכל בול כמו בארץ. אני מעדיך דווקא את המיוחד. אוכל מהארץ יש לי".