שפה זרה

מי שזכה לראות את מרי לואיז (ובקיצור, מריל) פרקר על במה, יידע למה לצפות. כוכבת 'העשב של השכן' ו'מלאכים באמריקה' מדברת מאוד־מאוד בשקט, לפעמים אפילו ממלמלת, אבל אתה שם בקהל, גם בשורה האחרונה ביציע, מרגיש כאילו היא לוחשת באוזנך משהו שנועד לך בלבד.

זו התחושה שעוברת גם בקריאת אוסף המכתבים הענוג הזה, Dear Mr. You. כל המכתבים ממוענים לאיזה "אתה שם" יקר, ממין זכר בלבד (אם כי הספר מוקדש לאמה של מל"פ) - בנים וגברים שהשפיעו באיזשהו אופן על חייה - הקצרים למדי, היא רק בת 51 - לעיתים ללא ידיעתם; כמו למשל נהג המונית הניו־יורקי שהיא מתנצלת בפניו רטרואקטיבית על כך שהייתה בלתי נסבלת, עד שהוא פשוט זרק אותה מהמונית. היא מסבירה לו שהייתה בהיריון מתקדם, לגמרי לבד בעולם, ששנאה את עצמה, שכל נשימה הכאיבה לה, ושלא באשמתו - הוציאה הכל עליו. זו דרכה העקיפה להתייחס לפרשת הרכילות שעמדה במרכזה בשלהי 2003, כשבן זוגה דאז, השחקן בילי קרודופ, עזב אותה כשהיא בחודש השביעי להריונה עם בנם המשותף, לטובת השחקנית קלייר דיינס, הצעירה ממנה ב־15 שנה.

ספרה של מל"פ אינטימי מאוד, אבל אין בו שמץ טינופת צהבהבה או התחשבנויות נקמניות. להפך. השחקנית בעלת עיני הכלבלב הנוגות מביטה לאחור לא בזעם, אלא בחמלה אמיתית, אהבת אדם ותאוות חיים מרשימה. היא מעריצה של המשורר מארק סטרנד, והשפעתו ניכרת מאוד.

הסבא שלא הכירה, הכומר של ילדותה, הדוד של הילדה שאימצה באתיופיה, המאהב הגבוה "עד כדי גיחוך", זוכה פרס הפוליצר (מל"פ העמידה פנים שהפרס הוא שלה, וזה הצחיק את שניהם, אם כי גם כתיבתה ראויה לעיטור כבוד) - כולם מעוררים בסופו של דבר את קנאתו של הקורא, על כך שמרי לואיז פרקר כתבה להם ולא לו. אבל נחמד גם להציץ.

// Dear Mr. You Mary Louise Parker  - 2015