שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך צריך להיראות ספר האזרחות החדש
    מעטים קראו אותו, אבל כולם מתווכחים על תוכנו. הדיון על ספר האזרחות החדש הוא לא דיון על אמיתות, אלא על שליטה ביכולת להשפיע על אופייה של מדינת ישראל. יהודית? דמוקרטית? דו-לאומית? דתית, חילונית או נטולת סממנים חיצוניים? ד"ר לייטמן עם תשובה מחוץ לקופסה

    בשיתוף קבלה לעם

     

    הדיון הסוער על ספר הלימוד החדש באזרחות הוא חשוב. זהו ויכוח מהותי על אופייה של המדינה, כזה שחובה על כל אזרח ישראלי לקחת בו חלק.

     

    עוד בנושא

    חינוך ילדים דרך הווטסאפ? לא עובד!

     

    "אזרחות" היא מקצוע יסודי ושנוי במחלוקת, בפרט כשמדובר על "שכתוב" ספר לימוד שמטרתו להנחיל ערכים לדור הבא. אילו היינו מנסים להגדיר את המושג מדינת ישראל, היינו מקבלים מנעד כל כך רחב של תשובות, עד שייתכן כי היינו נאלצים לחבר ספר אזרחות לכל אדם בנפרד.

    ב-26 השנים האחרונות כיהנו בישראל 17 שרי חינוך שונים! בעת שבה העולם נמצא בעיצומו של משבר גלובלי רב-תחומי, ובהתחשב באי הוודאות הכללית, היה ראוי לבסס את השקפותינו על יסוד מוצק ובלתי משתנה בדמות חוקי הטבע.

     

    את הפרק הראשון בספר האזרחות לאזרחי מדינת ישראל אני מציע לפתוח בסיפור על עם ישראל. להתחיל בהסבר על השורש שלנו, על אופן התפתחותו של העם לאורך השנים, תוך הדגשת תפקידו של עם ישראל והדרך לממש אותו. כדי "להיות אזרחים בישראל" עלינו להכיר תחילה את השורשים שלנו.

     

    הסיפור של עם ישראל

    לפני כ-4,000 שנה פרחה בבבל ציוויליזציה גדולה ומפותחת. אחד ממאפייניה היה קשר חזק ותחושת שותפות גורל שחשו אזרחיה. אלא שגם בקרב תושבי קהילת בבל המגובשת גדל האגו - כוח הפירוד, והביא להעכרת היחסים, לתופעות של ניצול, דריסת האחר ושנאה (1).

     

    היחסים הידרדרו והובילו למבוי סתום. בחיפוש אחר מוצא פנו הבבלים לאברהם, חכם בבלי ידוע. זה שטח בפניהם את עיקרי משנתו: "ריחוק והתבדלות לא יפתרו את הבעיה. כדי להיחלץ מהמשבר עליכם לחתור בצורה מתמדת לאחדות, כפי שתלמידַי ואני עושים בהתמדה ורואים ברכה בעמלנו. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא חוק היסוד, הבסיס לכל מערכות היחסים", הוא הסביר. "נכון, זה קשה, כי האגו מבדיל ומפריד בינינו, אך ברגע שתנסו להתעלות מעל מה שמפריד ולהתחבר, המאמצים האלה ימשכו אליכם השפעה חיובית מהכוחות הנסתרים שבטבע".

     

    כאשר התחיל אברהם להפיץ את שיטת החיבור, התקבצה סביבו קבוצה בת אלפי תלמידים, שקראו לעצמם "ישראל", יָשָׁר-אֵל, משום רצונם לגלות את ה"אל" - כוח האחדות שבטבע. הבבלים שלא היו מעוניינים לעסוק בכך, נפוצו לכל עבר, והם נחשבים לאבותיהם של העמים השונים שמהם התפתחה כלל האנושות (2).

     

    עם עזיבתו של עם ישראל את בבל, הוא ידע תקופה חיובית והרמונית במשך כאלפיים שנים נוספות. האחדות הייתה אז ערך עליון, ובית המקדש שנבנה היה אחד הסמלים לכך. בתום תקופה זו פרץ שוב האגו והביא לפירוד עמוק יותר. אותה קבוצה שנוסדה על ידי תלמידי אברהם, כשלה ולא הצליחה להחזיק באחדות. החוקיות שלפיה יחס אגואיסטי ופירוד שמתגלים בעם ישראל מובילים לחורבן, נשמרה גם הפעם - בית המקדש חרב ועם ישראל יצא ל"גלות" בת אלפיים שנה.

     

    מאז תקופת חורבן הבית, התפורר הקשר בינינו (3). כל פירוד שנוצר לאורך השנים, הצטבר ונוסף לחוסר ההדדיות שאנו חווים עד עצם היום הזה. חסידים ומתנגדים, אשכנזים וספרדים ואפילו יהודים וערבים – כולם צודקים. אך העיסוק בעוולות העבר או במי צודק, אינו מוביל לשום מקום. במקום לנסות לשכתב את ההיסטוריה לפי נרטיב מסוים וצר, עלינו לפתוח דף חדש, משותף, נקי ממשקעי העבר.

     

    ישראל כמרכז רוחני עולמי

    האחדות היא הסלע האיתן ביותר שאנו יכולים להיאחז בו, ועליה לשמש לנו כחוקה. חוק החיבור, אותו חוק טבע שגילה אברהם, הוא היסוד של חכמת החיבור, שהיא חכמת הקבלה (4). המקובלים הם אותם האנשים שהצליחו לממש את חוקי המציאות הנובעים מפנימיות הטבע. "ואהבת לרעך כמוך" הוא בסיסה של מורשת החיבור שהם הורישו לנו, מתוך ידיעה כי חיים הרמוניים יובילו אותנו לחיות בהתאמה לטבע.

     

    למעשה, פרט למורשת הרוחנית הזו, לא נותר לנו הרבה. מדינת ישראל של ימינו היא אוסף של "שבטים" או מגזרים, המאכלסים את אותה חלקת אדמה. רחוק מאוד מהתפקיד שייעדו לה המקובלים - מדינה שתפקידה להוות דוגמה ולהצעיד את האנושות לחיבור, לשלום, לשגשוג ולשוויון מוחלט בין כולם (5).

     

    קבוצת אברהם דאז, הייתה אמורה להוות מעין מרכז רוחני עולמי, שפתוח בפני כל אדם שיהיה מוכן להתחבר אל הזולת לפי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". אחרת, על פי כתבי המקובלים, אין לנו זכות קיום כאן. יתרה מזאת, כאשר נממש את ייעודנו המקורי, הרעיון הרוחני יתפשט בעולם כולו (6).

     

    מה עם המיעוטים?

    לשום אדם, מיעוט, קבוצה, דת או עדה אין מונופול על חוקי הטבע. כבר בבבל העתיקה כלל עם ישראל שבטים שונים. לפי אותו עיקרון, גם בימינו יש מקום לכל מיעוט להתקיים במדינת ישראל, כל עוד יקבל את תנאי היסוד: ערך החיבור בין בני האדם יוכתר כערך עליון. דרוזים, צ'רקסים, ארמנים, מוסלמים או נוצרים - לכולם, ללא שום הבדל, חלק בישראל. גם מהגרים מחו"ל יוכלו לעשות זאת, בתנאי שיקבלו על עצמם מימוש של חוק החיבור.

     

    במציאות שבה הכול יצמח מתוך חיבור בין בני אדם, גם סט החוקים שחוקקנו בעבר, עתיד ללבוש צורה חדשה. "חוק השבות", המעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל, יוכל לשנות את אופיו. היום הוא בעיקר משרת את המטרה הבסיסית שעמדה לנגד עיני המחוקקים - שמירה על ביטחונה של מדינת ישראל. במצב החדש המתואר כאן, לא תהיה בעיה לקלוט אדם, בתנאי שהוא יהפוך ל"ישראל", ישר-אל. כלומר, יהיה מכוון לגלות את כוח האחדות שבטבע.

     

    האחדות כחוק טבע - ללא הבדל לאום, גזע ודת

    ברוח הדברים האלה, על המהדורה המחודשת של ספר האזרחות עבור חברה שכבר עוסקת בחיבור, להיות מבוססת על המסר שה"מדינה" שנקיֵים כאן תהיה נקייה מזהות דתית, משייכות לאומית כלשהי או מכל צביון אחר. כל אזרח שיחיה במדינה הערכית הזו, יהיה שווה לשאר האזרחים.

     

    הרעיון הרוחני הוא מעל להבדלי הלאום, ההשקפה, המוצא, המעמד הסוציו-אקונומי או כל גורם מְפַלג אחר. האזרחים יוכלו להחזיק בכל השקפה דתית שיחפצו ולקיים את המנהגים על פי התרבות שהם יונקים ממנה, אך הדת תהיה חייבת להיות נפרדת מהמדינה. איש לא יכפה על חברו אילו מנהגים לקיים או לא לקיים. מעל כל המנהגים, האמונות וההרגלים השונים יהיה עולם ערכים שלם הנובע מחוק הטבע שמנהל את המציאות – חוק החיבור (7).

     

    תהליך כזה מצריך זמן. עד שיגיע הרגע שכולנו נחיה כך, ה"חלוצים" שעליהם הוטלה המשימה להתחיל במצווה של הקמת חברת מופת הם "צאצאי אברהם", קבוצת היהודים היחידה שיישמה בעבר מערכת יחסים כזו. יתר על כן, כל עוד היהודים מתרחקים ממימוש תפקידם, מתעוררת בתת ההכרה של מנהיגי אומות העולם הרגשה טבעית של שנאה כלפי עם ישראל. גילויי האנטישמיות שהולכים ומתרבים בעולם, מצביעים על כך שהצורך במימוש התפקיד שלנו - לבנות כאן חברת מופת ולהיות "אור לגויים" - הוא צו השעה (8).

     

    חברת מופת כתבנית בינלאומית

    חזון? אוטופיה? ממש לא. מדובר בתכנית חינוכית שעלינו לממש באופן מיידי. לפי חכמת הקבלה, אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, וחלון ההזדמנויות שניתן לנו הולך ונסגר. כדי לתרגם את הרעיונות הרוחניים האלה למעשה, עלינו לפצוח במהלך חברתי-חינוכי נרחב. מהלך שיתחיל להטמיע את הרעיון של חיבור כערך עליון, מעל לכל ההבדלים בינינו.

     

    מושג האזרחות מתייחס בדרך כלל לאנשים שגרים במקום מוגדר, אולם בעידן הגלובלי עלינו להגדיר ולעצב מחדש את מערכת היחסים בינינו במנותק מגבולות פיזיים, לכן לאחר מימוש התהליך בקרב "צאצאי אברהם" וקיומה של חברה למופת כאן, אפשר וצריך יהיה להרחיב את מושג האזרחות לעולם כולו.

     

    גם כאן אני מציע להמשיך את דרכו של אבי האומה - אברהם, ואת דרכם של גדולי המקובלים, ולעורר שיח ציבורי עולמי סביב חוק החיבור. לשם כך חשוב לרתום את כלי התקשורת הבינלאומיים ואת אמצעי המדיה השונים, לרבות הרשתות החברתיות, וכמו כן לאחד כוחות עם ארגוני חינוך וחברה בינלאומיים, ואפילו לצרף גופים בינלאומיים משפיעים שעוינים לנו היום, כמו האו"ם, אונסק"ו והאיחוד האירופי. הרעיון הוא פשוט: בכוחות משותפים נוכל להפיץ לעולם את המסר שעלינו לחיות יחד כמשפחה גלובלית אחת (9).

     

    את הצעד הראשון אנחנו חייבים להוביל כאן, במדינת ישראל. עלינו לפתח כאן מערכות חברתיות שבבסיסן רוח האחדות, החל במוסדות החינוך השונים וכלה בבניית חיי קהילה בריאים והכשרות במקומות עבודה. העולם ימשיך לנהוג כמנהגו, איש איש ימשיך בחייו הפרטיים, אך לצד זה עלינו לפעול לחיבור בינינו, ולראות בכל מכשול הזדמנות נפלאה לערבות הדדית ולהעמקת החיבור (10). לאחר שניישם ולו מעט מכל זה, נוכל להתקדם לכתיבה משותפת של הפרק הבא בספר האזרחות של חיינו.

     

    ד"ר מיכאל לייטמן (PhD) עומד בראש ארגון "קבלה לעם " העולמי. מדי יום מעניק ד"ר לייטמן שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66 , ובימי ראשון בשעה 20:00 עונה על שאלות המאזינים ברדיו 103FM . לפרטים על מסלולי הלימוד של מכללת "קבלה לעם" או על הכנס העולמי שייערך בתאריכים 23-25.2.2016, בגני התערוכה בתל אביב, התקשרו לטלפון 1-700-509-209 או לחצו כאן .  

     

    מראי מקום:

    1. "עבר אברהם בן תרח, וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל, ומאסו את דבריו, והיו רוצים לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירים איש לשון רעהו. מה עשו, לקחו איש חרבו, ונלחמו אלו עם אלו למשחית. וחצי העולם שם נפל בחרב" (פרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ד).

     

    2. "כוונת הבריאה הייתה שיהיו כולם אגודה אחת, לעשות רצון הבורא, כמו שכתוב, שהיה אדם הראשון אומר לכל הנבראים בואו נשתחווה ונכרעה לפני ה', אבל מפני החטא התקלקל העניין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה' אלא היו יחידים בודדים. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו עליו השלום וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. אברהם אבינו היה הולך וקורא בשם ה' עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו 'אנשי בית אברהם' והיה הדבר הולך וגדל עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם" ("שם משמואל", פרשת האזינו).

     

    "זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר – לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת" (הרב ברוך שלום הלוי אשלג - "הרב"ש", "שלבי הסולם", מאמר "מי שחיזק לבו").

     

    "בישראל שורה סוד האחדות של העולם" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש ב'").

     

    3. "בבית שני הייתה בו שנאת חינם מפני שהייתה חסרה התאגדות ישראל" ("שם משמואל", פרשת מקץ).

     

    "נחרב הבית בשביל שנאת חינם, שנחלק לבבם, והיו מחולקים, ולא היו ראויים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל" ("נצח ישראל", פרק ד').

     

    "סילוק האחדות גרם לשנאת חינם ונחלשה חומת ישראל, ועל כן היה כוח ביוונים לפרוץ חומת ישראל" ("שם משמואל", פרשת מקץ).

     

    4. "גמילות חסדים לא היה נמצא כמו באברהם... והבאת שלום שבין אדם לחברו, שהרי היה אב המון גויים, מפני זה הוא מאחד ועושה שלום בין כל הנבראים" ("גבורות השם", פרק ו').

     

    "'ואהבת לרעך כמוך'. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך... החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה" (רמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ד).

     

    "'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא י"ט, י"ח) הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מילים אלה התגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר" (דוד בן גוריון, "מהפכת הרוח").

     

    "ישראל הם כגוף אחד וכל ישראל מאוחדים זה בזה" ("שם משמואל", פרשת מטות).

     

    "נצטווינו בכל דור ודור לחזק בינינו את האחדות" ("ספר התודעה", פרק ט"ז).

     

    5. "ישראל - עיקר העולם וקיומו" ("מערכת האלוקות", פרק עשירי, שער האדם).

     

    "בני ישראל נעשו ערבים, לתקן כל העולם בכוח התורה. כי הכול תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם, נמשכים כל הברואים אחריהם" ("שפת אמת", ספר שמות, פרשת יתרו).

     

    "מישראל תתפשט הקדושה לכל העולם" (ספר "זוהר לעם", פרשת אמור, סעיף 92).

     

    "מוטל על האומה הישראלית… להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא הדביקות בבורא" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מאמר "הערבות", כ').

     

    6. "כנסת ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסטוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההיסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן… עד להביאם למדרגת שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה'" (הראי"ה קוק, אורות, קל"ח).

     

    "אמרו חז"ל שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כלומר, כל זמן שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה' על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת, כמ"ש "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים". ודבר זה אנו רואים מפי הניסיון, שהרי ביאת הארץ ובניין בית המקדש לא יכלו להחזיק מעמד ולקבל הברכות אשר נשבע ה' לאבותינו. וזהו שאמרו, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל כלי המחזיק ברכת האבות, ועל כן עוד לא נתקיימה השבועה שנוכל לרשת ברכת הארץ לנצחיות, כי רק שלום העולם הוא הכלי היחיד המאפשר אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "השלום")

     

    "וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ד').

     

    7. "הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של 'ואהבת לרעך כמוך', שלא ייהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת זו. אבל חוץ מזה יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

     

    8. "כל רעש עולמי… לא בא בעיקרו כי אם בשביל ישראל. קרואים אנו כעת לתפקיד גדול וקדוש, למלאותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עמנו יחד" (הראי"ה קוק, "אגרות הראיה" ב', עמ' שכ"ד).

     

    9. "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת" (הראי"ה קוק, "תלחש לי סוד ההויה").

     

    10. "תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב ציבורו יהיו אלטרואיסטים... דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשרה עד י"ב שעות ביום ויותר, וכל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו. ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה כל העולם כולו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרווחים ולהפסדים ולתוצאות" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

     

    "הלא בהכרח תעודת ישראל בהיות עם ה', לשכלל צורת המין האנושי, לשמור צביונו ולהעלותו. ובהיות תעודתנו תעודה קיימת ועומדת המתלווה לתעודת הטבע הכללי, שחוקו הוא לשכלל כל הנמצאים, הלא עלינו לשמור אותה עבור חיי כללנו, ובעבור כללות המין האנושי והתפתחותו המוסרית שגורלו תלוי בגורל מציאותנו. ובלי ספק שהתעלות התפתחותו תלויה גם כן בהתעלות כלל עמנו על פי כוחנו הלאומי הכללי" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים