"בחרתי בחיים"

"ברגע שהבנתי שהאפשרות לבחור איך להמשיך הלאה נמצאת בידיים שלי, זה מילא אותי בהמון כוח. זה שתאיר איננה זו עובדה שלא אני בחרתי אותה. ברור שזה כואב, אבל הבחירה איך אני ממשיך מכאן הלאה היא בידיים שלי, ואני בחרתי בחיים". את הדברים האלה אומר רועי ראדה (34), אחיה הבכור של תאיר ראדה, בראיון ראשון שיתפרסם בגיליון הקרוב של "לאשה".

תשע שנים עברו מאז נרצחה ראדה, אז תלמידת כיתה ח', בבית־ספרה שבקצרין, והפרשה מסרבת לגווע. ובדיוק לפני חודש, אחרי שהצליח להגיע לטקס חנוכת בית־כנסת בקצרין על שם בתו, מת אב המשפחה, שמואל ראדה, מסרטן.

"מהרגע הראשון שמתי מול העיניים את מבחן התוצאה, ובמבחן התוצאה תאיר איננה", אומר רועי. "שלא ידברו איתי על נחמה כי אין בזה נחמה, זה בולשיט. קרה לנו משהו, וגם אם הוא קשה וטרגי, מה שצריך זה לחשב מסלול מחדש. זה לא אומר שלא יהיו כאב, עצבים, געגוע, אבל אני בחרתי לנתב את זה למקום שנכון לי. בחרתי להניח לזה ולהמשיך הלאה".

מה אתה חושב על כל התיאוריות שמועלות בנושא מי רצח את תאיר?

גיל נחושתן

"זה מעולם לא עבר לי בראש. המציאות שלי הרי לא תשתנה בגלל זה, תאיר איננה וזו עובדה, אז זה יעזור לי אם אדע מי עשה את זה? אותי לא מעניין מי הרוצח, ולכן בחרתי לא להגיע למשפט".

לפני ארבע שנים, כשהרגיש שהוא חייב לפרוק את המשא שהיה אצור בתוכו במשך שנים, הגיע לאגרוף תאילנדי. "למדתי שם להתפוצץ. שם הבנתי שבמשך שנים צברתי, לא הרגשתי את העומס שיש עליי. הייתי מתאמן פעמיים בשבוע, ועבורי זו הייתה תרפיה. אם עד לאותו הרגע היו בי כעס ועצבים ולא ידעתי איך להוציא אותם, אז שם למדתי להוציא".

אתה דואג לאמא?

"יש לי אמא בולדוזר. אם עד עכשיו אבא מיתן ועצר אותה, מעכשיו זה יהיה עם פטישים של עשרה קילו. היא תמשיך להכות בסיפור של תאיר במלוא הכוח, הרבה יותר ממה שעשתה עד עכשיו".

ואתה?

"אני איש של טבע ולמדתי לנצל את הדברים שיש לחיים להציע. אז אני הולך עם הכלבים לטייל במרחבים של הגולן וזה מנקה לי את הראש, וכשמגיעות מחשבות שלא מתאימות לדרך שבחרתי, אין לי זמן לזה, והטבע נותן אוויר, תרתי משמע".