האורקל הדיגיטלי
בכנס על הזיכרון, שנערך לאחרונה באקדמיה הלאומית למדעים, הסביר פרופ' ידין דודאי שזיכרון אינו רק מידע מנבכי העבר — הוא חלק מאיתנו בהווה ומרכיב חשוב בהחלטותינו לגבי העתיד. אלא שגם שבכל הנוגע לאירועי העבר אין אדם שיכול להתחרות בטכנולוגיה, האוצרת בתוכה אין־ספור עובדות ואירועים שהגישה אליהם היא בלחיצת אצבע.
אך הטכנולוגיה יכולה לעשות הרבה יותר מזה. פרופ' יוסי מטיאס, סגן נשיא גוגל העולמית, תיאר את גלישת הטכנולוגיה לתחומים שנחשבו ייחודים לתבונת האדם. בשעתו סברנו שהיכולת לשחק במשחקים דוגמת שח ו"גו" היא ייחודית לתבונה האנושית. אבל מתברר שיש אלגוריתמים המסוגלים לפצח את סודותיהם של משחקים אלה, וניתן באמצעותם לכתוב תוכנות שיגברו על כל בן אנוש.
כשהראה פרופ' מטיאס כיצד הוא יכול לפנות לסמארטפון שבידו, לשאול מתי בנו את מגדל אייפל ומי עשה זאת, ולקבל מיד תשובה מדויקת, שתי אסוציאציות עלו בדעתי. נזכרתי במלכה מסיפור שלגיה שניצבה בפני הראי, שאלה מי האישה היפה בעולם וקיבלה תשובה מדויקת. אסוציאציה אחרת הייתה האורקל מדלפי, שאליה פנו לייעוץ בכל נושא שבעולם, כמו קרויסוס, מלך לידיה, ששאל אם עליו לצאת למלחמה נגד הפרסים. תירגמתי אסוציאציה זו לשאלות כמו האם נוכל בעתיד לשאול את הסמארטפון אם כדאי לקנות מניות של גוגל למשל או להיכן לנסוע לחופשה — לונדון, פריז או צימר בגליל? מובן שהוא יכול כבר עתה לספק מידע (מחירים, מזג אוויר וכו'), אך עדיין ההחלטה בידינו. האם יגיע רגע שבו היא תעבור למכשיר או לתוכנה?
כבר כיום יודעים המחשבים והתוכנות האצורות בתוכם אודות מצבנו הכספי, הבריאותי, המשפחתי, ואף על ההעדפות של האנשים הפונים אליהם יותר ממה שאלה יודעים על עצמם, ובעתיד יידעו בוודאי עוד יותר. האם יגיע הרגע שבו יעבור גם השיפוט לידיהם, והסמארטפון (או המכשיר שיחליף אותו) ישיב לשאלתי ויאמר — אל תיסע לאף אחד ממקומות אלה, מוטב שתישאר בבית?
האם כוח השיפוט הזה, שהאמנו שהוא ייחודי לאדם, יופקד בידי מכשיר שישלוט בנו? האם הוא יוכל להשיב מי היפה מכולן (בעבר אכן שררה דעה שיופי ניתן להגדרה מתמטית)? האם יוכל לומר אם פלוני גנב או רצח או שמא יש ספק סביר? האם נפנה לטכנולוגיה לקבלת תשובה לשאלה אם כדאי לתקוף את מנהרות החמאס או שמא רצוי להמתין? האומנם התשובה תלויה רק בכך שניתן יהיה לתרגם את שיקול הדעת בסוגיות אלה לנוסחאות מתמטיות, כפי שנעשה לגבי משחק השח?
אם כך יקרה, יושלם המעגל. בעבר האמינו שרבות משאלות אלה הן מעבר לכוחו של האדם. היוונים פנו, כאמור, לאורקל. הישראלים הקדמונים פנו בימי יהושע בן־נון למבחן אלוהי כדי לאתר את העבריין אשר מעל בחרם. יהונתן ביקש אות מאלוהים כדי להחליט אם לתקוף את הפלישתים, ומשניתן האות - תקף וניצח. במשך דורות רבים הוכרעו משפטים במבחנים אלוהיים. אך ביהדות צמח זרם אחר, שבא לביטוי חד בסיפור "תנורו של עכנאי" ובמימרה "לא בשמיים היא". באירופה עלה הרנסנס ואמונתו באדם, שבעקבותיו תפס שיקול הדעת האנושי את מקומם של המבחנים האלוהיים והפנייה למגידי עתידות.
שיקול הדעת והשיפוט האנושיים הניבו לא פעם תוצאות מופלאות, אך גם שגיאות קשות ואסונות נוראים. האם אנחנו בדרך לזו שנהג האדם בעבר, אלא שבמקום לפנות לכוח אלוהי נפנה לטכנולוגיה?
