מהפך: המלחין התל אביבי המוערך עובר לדימונה

"אני חושב שזה מה שאני צריך לעשות כרגע". כך, בפשטות, מסביר המלחין אורי וידיסלבסקי את המהפך הדרמטי בחייו בימים אלו. וידיסלבסקי, הנחשב לאושיית תרבות תל אביבית, נבחר למנהל האמנותי של תיאטרון דימונה. בימים הקרובים הוא יאתר לעצמו דירה בעיר הדרומית, יארוז חלק ממטלטליו ויעבור אליה על מנת להתחיל בתפקידו החדש.

• זה לא משחק: השחקנים שהפכו לבני זוג במציאות
• השחקנים שמאור זגורי כתב להם הצגה בחינם

וידיסלבסקי יחליף את הבמאית נועה רבן, שפרשה באוגוסט האחרון לאחר שבע שנות ניהול אמנותי של המוסד. הוא נבחר מתוך כ־20 מועמדים לתפקיד. וידיסלבסקי הוא בוגר האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים, ומינויו לתפקיד נחשב למפתיע בשל היותו מוזיקאי.

במשך כ־30 שנה הוא הלחין מוזיקה ליותר מ־200 הפקות, כולל מחזות תיאטרון רבים וידועים, סרטי קולנוע ומופעי מחול וקרקס. כמו כן, הוא שיתף פעולה עם הפקות של התיאטראות הגדולים, ובהם הבימה, הקאמרי, בית ליסין, תיאטרון באר שבע ותיאטרון חיפה.

בין עבודותיו של וידיסלבסקי בתיאטרון: "שלא תתעורר הילדה", "גורודיש", "הקמצן", "משרתם של שני אדונים", "שיינדלה", "חצוצרה בוואדי" ו"איש חסיד היה". עם סרטי הקולנוע שלהם הלחין את הפסקול נמנים "שחור", "ארץ חדשה" ו"גיא אוני".

אורי וידיסלבסקי: "המדבר - אחת ההחמצות הגדולות של הציונות" (צילום: איתן ויתקון)

בשנים האחרונות הוא הוביל את קבוצת "קרקס Y", שאותה הוא גם מביים. הוא זה שהלחין את השיר "חורף 73'", שכתב שמואל הספרי ושרה במקור הלהקה הצבאית "חינוך מיוחד".

וידיסלבסקי (60), נשוי לשחקנית התיאטרון נעמה שפירא, והם הורים לשלושה ילדים.

"להיות אקטיבי"

אורי וידיסלבסקי, מה פתאום אתה יורד דרומה?

"התשובה היא ממש פשוטה, כי אני חושב שזה מה שאני צריך לעשות כרגע. בתור מי שמאוד-מאוד אוהב את המדינה הזאת, אני חושב שאני צריך להיות אקטיבי ולפעול. התרבות בפריפריה סובלת מהזנחה של שנים, וצריך לעשות משהו כדי לשנות את זה".

אז הקמפיין של מירי רגב השפיע עליך?

"אני לא מטיף בשער שאומר לאנשים אחרים מה לעשות. אני באמת-באמת חושב שזה מה שאני צריך לעשות. במשך שנים פונקתי בתיאטרון במרכז, עשיתי דברים והגעתי למקומות. אני רוצה להפוך את הפירמידה, ולעשות משהו שהוא הפוך. לבנות משהו יותר רחוק, בדימונה. ליצור תיאטרון משמעותי שיש לו קשר למקום שבו הוא פועל. תיאטרון שלא פוזל לתל אביב, אלא עוסק בחומרים שלו, בחומרים של המדבר. המדבר הוא אחת ההחמצות הגדולות של הציונות ושל ישראל, ויותר מכך, יש לו מימד נפשי והוא חלק מהתפיסה הפנימית שלנו".

כל המשפחה יורדת דרומה?

"נעמה, אשתי האהובה, הייתה הראשונה שנתנה את ברכתה, אבל היא נשארת במרכז, יש לה כאן עבודה. הילדים כבר גדולים. אני יורד - אני אקנה או אשכור שם דירה, ואני מעריך שאהיה שם שלושה־ארבעה ימים בשבוע ושאר הזמן אהיה בתל אביב".

לאן אתה רוצה להביא את התיאטרון, מה החזון שלך?

"החזון נמצא בשלושה מישורים. ראשית, ליצור מחזאות מקורית ולהעלות דברים שנכתבים במיוחד לדימונה ועוסקים במדבר. שנית, לאפשר לאנשים מדימונה והסביבה לראות תיאטרון. ושלישית, לנסות לצאת מהתיאטרון ולקחת אחריות על העיר - ליזום ולקיים פסטיבלים שיהיו שם ויישארו גם אחריי. זה יהפוך את התיאטרון לבית יצירה רחב ומשמעותי בשביל העיר".

התיאטרון עבר באחרונה לא מעט משברים ובעיות תקציביות. אתה בטח מודע לכך שאתה נכנס למקום לא רגוע.

"אכן, זה לחלוטין לא רגוע. אבל אני כך מאז ומתמיד. להיות אמן במדינת ישראל זו התאבדות כלכלית. יש מעט אמנים שהצליחו לקנות בית, והיתר חיים, אבל בטח לא מתעשרים. זה מצב קיומי של אמנים שאתה צריך לקחת בחשבון כשאתה מחליט להיות אמן. אני כבר יודע שעשיר כנראה לא אהיה".

אבל מאושר.

"אני מאוד מאושר ואני מאוד אוהב את מה שקורה איתי וחלקים גדולים ממה שקורה בארץ".

פעילות קהילתית

תיאטרון דימונה, או בשמו הרשמי 'מעבדתרבות דימונה', הוקם בשנת 2009. בין מייסדיו היו הבמאית נועה רבן (קנולר) ובן זוגה דאז, השחקן אוהד קנולר, והמנכ"לית מיקה יזרעלוביץ'. תחילה שכן התיאטרון באולם ספורט ישן, אך בשנת 2011 עבר למשכן הקבע החדש שלו. שחקני התיאטרון הקבועים מתגוררים בעיר.

בחצי השנה האחרונה, מאז שרבן פרשה מתפקידה כמנהלת האמנותית, מילאה את מקומה מנכ"לית התיאטרון, דקלה קצוני. במהלך התקופה הזאת התיאטרון אף העלה הפקת מקור חדשה, והשתדל לשמור על יציבות למרות התהפוכות.

"אנחנו ממשיכים לפעול כמו שאנחנו פועלים כל הזמן, עם אנסמבל שחקנים יוצר שגר באופן מלא בדימונה", אומרת קצוני. "נעלה עוד הצגת מקור יחד עם אנסמבל השחקנים שלנו, תהיה לנו סדרת מנויים, יהיה פסטיבל דימונה, ומובן שנמשיך בפעילות הקהילתית שלנו". ההצגה הבאה שיעלה התיאטרון תהיה "הנסיך הקטן".

בחודשים האחרונים התנהל הליך איתור למנהל האמנותי החדש. ועדת המיון שהוקמה, ושבה הייתה חברה גם רבן, ראיינה עשרות מועמדים ובחנה את התאמתם המקצועית ואת השקפת עולמם, בטרם בחרה בווידיסלבסקי. "רצינו למצוא מנהל אמנותי שרואה עין בעין את החזון שלנו", אומרת קצוני, "תיאטרון מקצועי ולא מתפשר, שנמצא כל הזמן עם הפנים לקהילה, שכל הפעילות שלו היא בדימונה. היה חשוב לנו לוודא שהמנהל האמנותי הנבחר יודע שהוא חייב לעבור לגור בעיר".

"התיאטרון אמנם ביסס את עצמו בשבע שנות פעילותו, אבל רצינו מישהו עם ניסיון גדול ואורי מביא איתו המון ניסיון בתיאטרון. זה היה חשוב לנו", מבהירה קצוני. "רצינו מישהו שיכול להצעיד את התיאטרון קדימה, שיש לו ראייה וחזון לדבר. מנהל שהרצון שלו והשאיפות שלו דומים לשאיפות שלנו, שאנחנו מדברים באותה השפה. לפי תפיסתו של אורי, השאיפה היא לא שהפריפריה תרצה את המרכז אלא להפך, שנביא ונצמיח כוחות בתוך העיר".

בעיניי קצוני תהליך כזה כבר מתרחש, והיא מאמינה שווידיסלבסקי ייקח את הדברים כמה צעדים קדימה. "היום, מאוד משמח אותי שאני רואה תלמידי תיאטרון בבית הספר שיודעים שאם הם רוצים להתפתח בתחום הזה ועכשיו הם יכולים לעשות את זה בבית, בתוך העיר שלהם. התנועה הרגילה פונה לכיוון המרכז כדי לעבוד, אבל אנחנו רוצים להפוך את דימונה למרכז תרבותי, להתפתח בתוך העיר ולהמשיך ולהתרחב".