שובר שגרה

בריאן קרנסטון מניף את ידיו באוויר במהירות, במחווה נדירה עבור אדם שקט וחסכן בתנועות כמוהו. "זה היה כמו הבזק ברק", עיניו נדלקות, "הצלחה ששינתה את חיי". הוא, כמובן, מדבר על וולטר ווייט, המורה לכימיה שהפך לסוחר סמים בסדרה המופתית 'שובר שורות'. הסדרה נטלה את קרנסטון מהמגרשים הצדדיים שבהם שיחקה הקריירה שלו עד אז - והפכה אותו לאיי־ליסט הוליוודי מוערך.

"לא תיכננתי לרגע את ההצלחה האדירה הזו, לא חזיתי או צפיתי אותה. התמקדתי בעבודה ונכון שלפעמים אתה נדרש לבחור תפקיד טוב, אבל גם כשאתה מגלם תפקידים טובים, ההצלחה לא בהכרח מגיעה. שיחקתי ב'מלקולם באמצע', סדרה שזכתה להצלחה, אבל לא התקרבה לרמת הפופולריות של 'שובר שורות'. יש סדרה של אירועים, שצריכים להתרחש בקריירה שלך, כדי להגיע להכרה ולהצלחה. אבל אין ספק שזה בעיקר עניין של מזל. כל אדם שזכה להצלחה בתחום אמנותי, יכול להביט לאחור ולהצביע בדיוק על הנקודות שבהן המזל האיר לו פנים. ואני לא משלה את עצמי שההצלחה שלי הייתה אחרת".

אז "שובר שורות" מבחינתך הייתה מזל?

"לחלוטין. כשקראתי את התסריט של העונה הראשונה, לא היה לי מושג שזה הולך להצליח. אתה אף פעם לא יודע אם התסריט יהפוך לסדרה מצליחה. אתה מקווה לזהות בו את האיכות, כי זה הכוח היחיד שיש בידיך. לפעמים אני בוחר תסריטים כי אני רוצה לעבוד עם במאי מסוים - ומחזיק אצבעות שעשיתי את הבחירה הנכונה. כל השאר הוא קסם. וכן, היו פעמים שגם בחרתי עבודות כי הייתי צריך פרנסה ונשכתי את השפתיים ואמרתי, 'או מיי גאד, צריך לשלם שכירות'".

זו הייתה הסיבה שלקחת את התפקיד ב'שובר שורות'?

"לא, אבל תאר לך איזה סיפור טוב זה היה יכול להיות", הוא צוחק. "אני לא מאשים אף שחקן שלוקח עבודה בשביל פרנסה או כסף, זה לגיטימי. אבל כשאתה הופך לשחקן מצליח ובר מזל, זה סיפור אחר. אני מסתכל על שחקנים מצליחים, שבוחרים תפקידי פשרה רק בשביל כסף ואני לא מבין אותם. אם השחקן הזה ידוע בגלל סוג מסוים של תפקידים וממשיך לשחק את אותן דמויות, הוא כורה לעצמו את קבר הטייפ־קאסט. ואני באמת לא מבין למה מישהו עושה את זה לעצמו.

"האחריות שלי כשחקן היא לספר את הסיפור הטוב ביותר. אחרי קריירת משחק של 35 שנה, הגעתי לנקודה שאני רוצה ליהנות בעבודה ולשחק לצד אנשים שנעים לי להיות בחברתם. אני לא מעוניין להיות חלק מסדנת תרפיה של מישהו ואני מחפש את הפרויקטים שלי בהתאם. מבחינתי, דרמה היא חלק מהתסריט, לא משהו שצריך להתרחש על הסט".

* * *

עכשיו, אולי בניסיון להתרחק מוולטר ווייט, קרנסטון (60) שבר חזק שמאלה, לתפקיד הראשי בסרט 'טרמבו', שבו הוא מספק הופעה מצוינת בתפקיד דולטון טרמבו, כותב תסריטים מהולל מהוליווד, שלא התיישר עם המקרתיזם הפשיסטי בארה"ב בתקופת המלחמה הקרה, ונאלץ להמציא את עצמו מחדש בסתר. טרמבו היה אדם גדול מהחיים - תסריטאי שהיה מאוהב בעצמו ובתדמית התסריטאי שברא לעצמו - הוא כתב באמבטיה ובמקום לברוא לילדיו ילדות בריאה, הוא העדיף לשכתב תסריטים.

כשגל המקרתיזם שטף את אמריקה, הוא נכנס לרשימה השחורה בגלל סירובו להתיישר עם ההמון. ב־1947 צורף ל"עשירייה ההוליוודית" - רשימה של עשרה יוצרים, שסירבו לשתף פעולה עם חקירות בחשד שהיו חברים במפלגה הקומוניסטית. כשהאמריקאים עשו לו מעשה נפתלי בנט, הוא נותר מחוסר עבודה בהוליווד. הוא החליט לברוא לעצמו קריירה מחודשת, כתסריטאי צללים. תחילה כתב בשמות בדויים תסריטים לסרטים בינוניים, אחר כך גם נופף באצבעו האמצעית לממשל האמריקאי, כששני תסריטים שכתב (Roman Holiday, The Brave One) זכו באוסקר.

הוא כתב מאוחר יותר גם את התסריטים ל'אקסודוס' ו'ספרטקוס' והקרדיט המלא שקיבל עליהם סימן את סוף הרדיפה של הממשל האמריקאי אחריו. ג'ון גודמן והלן מירן, המשחקים לצידו של קרנסטון, מספקים לסרט כמה מהרגעים הטובים ביותר בו.

"הוא היה אדם מאתגר וקשוח, לא פשוט", אומר קרנסטון על טרומבו. "כשעבדנו על הסרט, נתנו לאחותו לקרוא את התסריט. בסרט הייתה סצנה שבה טרמבו לוקח את הילדים לאכול גלידה ואחותו אמרה, 'זה לא אמין, הוא מעולם לא לקח את הילדים לאכול גלידה'. הוא היה וורקהוליק, אלכוהוליסט, תזזיתי, מלא במאבקים פנימיים וגם אדם שרב לא מעט עם החברים שלו. והסרט לא מנסה לטשטש את הצדדים הללו באישיותו".

הוא כתב תסריטים באמבטיה וגם אתה בילית לא מעט סצנות בתוכה.

"זה היה הסרט שהייתי הכי נקי בו. הכתיבה באמבטיה שיקפה היבט בדמות של טרמבו וגם חלק פרגמטי. הוא סבל מכאבי גב והרופא ציווה עליו לשכב באמבט, אז הוא החליט לנצל את השעות המתות הללו כדי לכתוב. הוא הקים לעצמו משרד באמבטיה עם דסק, סיגריות, וויסקי ומשככי כאבים. מה אדם צריך יותר מזה?"

'טרמבו' היה אמור להיות סוס מוביל בעונת טקסי הפרסים הנוכחית אבל לא הגשים את הציפיות שתלו בו. למרות שמדובר בסרט המבוסס על סיפור אמיתי, עם מוסר השכל חינוכי כמו שהוליווד אוהבת וקאסט שחקנים מרשים - הסרט קיבל רק מועמדות אחת לאוסקר, עבור התפקיד של קרנסטון. "לא פשוט להפיק בהוליווד סרט פוליטי המבוסס על סיפור אמיתי", מכריז קרנסטון, ששיחק בשנת 2012 בסרט פוליטי אחר, 'ארגו', שזכה להצלחה אמנותית ומסחרית. "אתה יודע כמה זמן לקח להוציא לפועל את 'ארגו'? ג'ורג' קלוני רכש את הזכויות לסרט ובמשך שמונה שנים ניסה להוציא אותו לפועל. התסריט עבר הרבה ידיים עד שהסכימו להפיק אותו. ואנחנו מדברים על סרט שמאחוריו מנוע דחיפה כמו ג'ורג' קלוני. סרטים עלילתיים לא זוכים לחופש אמנותי שיש לסרטים תיעודיים בגלל קורת הגג של האולפן שמפיק אותם והעניין הכלכלי".

למרות ש'טרמבו' מדבר על נושא אוניברסלי, של השתקת פיות וצנזורה. משהו שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתו בימים אלה.

"בכל פעם שממשלה חורגת מגבולות הסמכות שלה ומדכאת את תושביה - יש סיבה לדאגה. אנחנו רואים את האלמנטים הללו גם בחברות מאוד מתוחכמות ברחבי העולם. חופש הביטוי וחופש ההתאגדות מוגבלים על ידי ממשלות כל הזמן וזה לא אמור להיות כך. ב־15 השנים האחרונות העולם מתמודד עם אתגר טרור מפחיד ולא פשוט, אבל יש ממשלות שמשתמשות בפחד של האזרחים ומנצלות את זה לצורכיהן. אנחנו צריכים להילחם נגד ממשלות כאלה".