שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "מלחמת האלים": בשביל זה יצאנו ממצרים?

    עם השקעה אדירה באפקטים, קיוו יוצרי "מלחמת האלים" להחזיר אותנו לימי קדם ולהפגיש אותנו עם המיתולגיה המצרית. אבל העלילה שנשאבה ממקורות הקדומים קורסת תחת הדימויים הממוחשבים המוגזמים. אפשר ליהנות מזה, למרות הביקורות על הסרט ועל הליהוק של שחקנים לבנים לדמויות מאפריקה

    היה קשה להתעלם מהבאזז השלילי שמקבל "מלחמת האלים" מהמבקרים ומהקופות. את הסיבוב שלו בבתי הקולנוע בארצות הברית הוא פתח בסוף השבוע עם הכנסות של 14 מיליון דולר בלבד, לעומת השמועות על 140 מיליון הדולר שעלו להפיק אותו. בינתיים, אלכס פרויאס, הבמאי של הסרט רווי האפקטים (וה-CGI בפרט) הספיק לכתוב פוסט ארוך מאוד וזועם מאוד בפייסבוק. הוא הסביר בו בדיוק מה הוא חושב על מבקרי קולנוע שקוטלים אותו פה אחד, ועד כמה לאף אחד מהם אין דעה עצמאית משלו.

     

    אחרי כל הרעש, נוצרה כמעט ציפייה שהסרט יצדיק את השם הרע שכבר יצא לו, ויהיה מחפיר באופן מרהיב. אז, האם "מלחמת האלים" ראוי לקטילות? בקצרה: הוא לא טוב, אבל הוא גם לא כזה נורא.

     

    העלילה שאפתנית ומעט מופרכת, אבל אם חושבים עליה במונחים של סרט של דיסני למבוגרים, הדברים נראים הרבה יותר הגיוניים. ברצינות, יש כאן סיפור על אלי מצרים שהם, בפרשנות מילולית לציורי הקיר, גבוהים וגדולים הרבה יותר מהאדם הממוצע. יש עניין של קנאה בין האל סט (ג'רארד באטלר שעושה שוב את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ללבוש חצאית) שחי במדבר הנטוש והמדכא, לבין אוסיריס (בריאן בראון), האל שקיבל מאביו את המלוכה, וחי בשלום ובאחווה עם בני האדם. זה נשמע לכם כמו מלך האריות? אתם צודקים.

     

    הזעם בין האחים מוביל להתנגשות בין סט לבנו של אוסיריס, הורוס (בגילומו של ניקולאי קוסטר וולדאו הדני - ג'יימי לניסטר בשבילכם). העימות ביניהם כולל כזו כמות של CGI, שגורמת לשניים להיראות לכמה רגעים כמו דמויות מצוירות. מצד שני, האופן שבו הם הופכים לחיות-אלים מהמיתולוגיה המצרית די מרשימה. בכל אופן, אחרי הבלגן שנוצר בממלכה, הורוס מתחבא, מובס ואומלל. זה עדיין נשמע כמו מלך האריות.

     

     

    במקביל יש לנו גם זוג בני אנוש אוהבים - זאיה המאמינה בהורוס (קורטני איטון מ"מקס הזועם: כביש הזעם" ) ובק, החבר שלה שהוא גם כייס מדופלם ובאופן כללי חצוף וחכם מהזן של אלדין (ברנדון ת'ווייטס "המעניק"). השניים לא מוכנים לשבת בשקט בזמן שסט משתלט להם על הממלכה שהיתה נעימה עד עכשיו. ומפה לשם, בק והורוס ינסו להתמודד מול סט, על ידי יציאה למסע חיצוני ופנימי, עם הרבה הפוגות קומיות באמצע והרפתקאות עקובות מדם.

     

    העלילה מסתבכת כשמדי פעם יש רגעים שבהם הסרט יוצא מכלל שליטה, מבחינת הסיפור ומבחינת העולם שבו הוא מתנהל. דוגמה אחת היא כשהזוג המוזר, הורוס ובק, מגיעים לבקר את אל השמש רא (ג'פרי ראש). אם עוד קודם משהו באסתטיקה של האלים המצרים הזכיר קצת רובוטריקים, האל הספציפי הזה יושב על סירה, שהיא בעצם מעין חללית, שיושבת לה אי שם בגלקסיה מעל כדור הארץ.

     

    משם רא נלחם במשהו שנראה כמו, סליחה, פי טבעת עם המון שיניים, שהוא ספק תולעת ענקית ספק חור שחור, ספק אל מצרי אחר. התבלבלתם? לא ברור מה עניינה של הסירה, סליחה, החללית, להמשך הסיפור? אל חשש. רוב הזמן הנרטיב כן מחזיק מעמד.

     

    הבחירה לקחת את האמנות המצרית ולתת לה פרשנות קולנועית של אלים ענקים ובני אדם קטנים דווקא עוברת מסך לא רע, ויש בה מחווה משעשעת לתרבות עליה הסרט מתבסס. הדמויות עצמן לא מחדשות יותר מדי. די ברור מה כל אחת רוצה ומה מניע אותה, אלו הקלישאות הגדולות מהחיים שמרכיבות כמעט כל סיפור. יש כאן אח קנאי וחזק שזורע הרס, בחור צעיר שלא מבין עדיין כמה כוח באמת יש לו (זה נאמר, ממש ככה), אהבה, נקמה, סטנדרטי.

     

    יש גם כמה דמויות של נשים בסרט, ושתיים מהן הן אולי הכוח שמניע את הגברים לפעול - זאיה, ואלת האהבה שלא לובשת יותר מדי (אלודי יאנג, בקרוב בתפקיד מפתח ב"דרדוויל")  - אבל בסופו של דבר, די ברור שזה עולם של גברים שמנהלים בו את רוב העניינים. גם השחקנים רובם ככולם עושים עבודה סבירה. הם עושם את המיטב עם הדיאלוגים השטוחים למדי שנתנו להם. גם הסיפור, למרות שהוא מנסה להסתבך עם כל מיני דמויות משנה ואנקדוטות, די צפוי.

     

    עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:

     

    אי אפשר לקחת מ"מלחמת האלים" את השאפתנות שלו בכל הנוגע לאפקטים. מדובר בסרט מרהיב ויזואלית, גם אם יותר מדי פעמים נראה שהלכו רחוק מדי עם הלהבות והאלים המכונפים בסנדלי העור שמדממים זהב, במקום להשקיע עוד קצת בהידוק התסריט. אפשר היה גם להיות קצת יותר יצירתיים, ואולי גם לחסוך כמה מזומנים בגזרת הליהוק עליו חטף פרויאס לא מעט: למרות שמדובר בדמויות מהמזרח התיכון בואך אפריקה, רוב השחקנים הם לבנבנים. ביקורת זו הגיעה בעיתוי בעייתי - על רקע המחאה על השחורים שמודרים מהוליווד. לפחות דמויות המשנה קצת יותר קרובות למקור.

     

     

    לפחות פרויאס הודה בטעות והתנצל. ולמרות הלבנתו של הסיפור, הוא כן פותח צוהר לתרבות קדומה מהמזרח התיכון שקצת נעדרת מהקולנוע האמריקני. הוא בונה את העולם של הסרט על סיפורים ואגדות שאכן שזורים במיתולוגיה המצרית, וכך מגרה את חלקנו לצאת בחקירה אודותיה, גם אם ו תתמצה בשיטוט קליל בגוגל.

     

    לסיכום - "מלחמת האלים" הוא ביזארי, מוגזם מאוד, מופרך לפרקים, אבל חוויית הצפייה בו מעבירה שעה וחצי מבדרות למדי. ויכול להיות שעם קצת מזל, עוד כמה שנים הוא יהפוך להיות סוג של קאלט לחובבי מצרים ורובוטים - כלומר אלים, מעופפים.

     

    "מלחמת האלים" (ארצות הברית/אוסטרליה) - במאי: אלכס פרויאס. שחקנים ראשיים: ניקולאי קוסטר-וולדאו, ג'רארד באטלר, ברנדון ת'ווייטס, אלודי יאנג, צ'דוויק בוזמן, קורטני איטון, ג'פרי ראש ובריאן בראון. אורך הסרט: 127 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'רארד באטלר כאל סט ב"מלחמת האלים"
    לאתר ההטבות
    מומלצים