שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    משפחה שכזאת
    ההצגה ‘משפחה חמה’, אותה כתבה ענת גוב ז”ל, היתה להיט ענק בישראל. עכשיו היא מקבלת עיבוד מקומי כאן בלוס אנג’לס, על ידי חברי הקהילה שמגשימים חלום להיות שחקנים

    ארוחת יום שישי שגרתית בבית הסבתא מלכה, הופכת לזירת קרבות כשאחת מבנות המשפחה מודיעה שלא תגיע השנה לליל הסדר. ה"שלווה"מופרת באחת, ומלכה - שעליה נאמר במחזה ש"בשביל לשמור על שלמות המשפחה, היא מסוגלת אפילו להרוג" - נוקטת בכל האמצעים הלגיטימיים והגם לא כל כך לגיטימיים, כדי לבטל את רוע הגזירה. הקומדיה, ‘משפחה חמה’, פרי עטה של ענת גוב ז"ל, בודקת את המשפחתיות הישראלית הלוחצת ומעלה שאלות על אהבה, חובה, עבדות וחירות.

     

    ההצגה רצה בהצלחה רבה בארץ ועכשיו היא תעלה גם בלוס אנג'לס בהשתתפות שחקני התיאטרון הקהילתי בעיר. השחקנים שבחיי היומיום שלהם עוסקים במקצועות שונים (למעט אחת שמנסה את מזלה בעיר כשחקנית) מבעלת עסק ל"קונסטרקשן"ועד עיתונאית וסטודנט ללימודי רפואה, נפגשים שלושה-ארבעה ערבים בשבוע בגראג' של הבימאית גיטה זלצר ועושים חזרות.

     

    ככל שמועד עליית ההצגה באפריל, מתקרב, כך יפגשו השחקנים לעיתים קרובות ויערכו חזרות מדי יום ביומו. "השעות מופרכות"מודה אורי (טאייר) דינור,

    מפיקת ההצגה שביומיום מנהלת ההפקה של פסטיבל הסרטים בלוס אנג’לס."כולנו עובדים, יש בעלים, נשים, ילדים, לימודים... וכבר מדצמבר עושים חזרות. במרץ החזרות הופכות ליומיומיות, מלבד ימי שישי. זה מאתגר לא רק עבורנו אלא גם עבור המשפחות שלנו, שרגילות שאנחנו שם והנה יש פתאום משהו שקודם להן. אבל למזלנו המשפחות תומכות ועוזרות ומקבלות את מה שצריך להעשות למען הרמת הצגת התאטרון".

     

    תיאטרון יהודי -עברי

     

    זלצר, עמדה בראש החוג לתיאטרון קהילתי באוניברסיטת תל אביב ואף היא שחקנית משופשפת. היא היתה ממקימי התיאטרון הישראלי הראשון בל.א. יחד עם שרה וולדוף, אביגדור מזרחי ואפריים עזגד וביימה מספר הצגות במסגרת התיאטרון. אל זלצר, חברה דינור אף היא שחקנית בנשמה. דינור, המפיקה של "משפחה חמה"ואחת הדמויות הראשיות בה, מספרת: "נולדתי עם חיידק התיאטרון. אני מאמינה שכל קהילה זקוקה לתיאטרון כדי להיות שלמה. אולי זו ראייה קצת עתיקה, אבל אני עדיין מתייחסת לתיאטרון הקהילתי, לא רק במובן של הופעות, אלא שיש בו חוגים לילדים, למבוגרים ולקשישים בעברית. חוגים שמטרתם אינה התוצר הסופי, אלא התהליך, כמו גם תיאטרון שבנוי מילדים, חוגים ללימוד עברית דרך התיאטרון והדימיון עוד נטוי".

     

    דינור הקימה יחד עם יורם נחום (שאף הוא משתתף בהצגה הנוכחית) את התיאטרון היהודי-עברי בעיר בשנת 2006 וביחד הם הפיקו את ההצגה המצליחה "החולה המדומה"של מולייר, אותו ביימה דינור. ב-2009, הם העלו את ההצגה "ממשלת נשים"בה שיחק בין השאר, השחקן/עיתונאי המנוח, מנחם זילברמן. לפני שנתיים, ביימה זלצר את דינור בהצגת היחיד "הילד מאחורי העיניים"של נאוה סמל שהועלתה בחוגים פרטיים.

     

    אל החזרות מגיעה דינור ישר מהעבודה וכמוה, גם שאר חברי התיאטרון, אנשים עובדים וסטודנטים שמוכנים להקדיש שעות ארוכות בלימודי טקסט בבית ועוד מספר שעות חזרות בגראג' של זלצר. אחת מהן, אף ויתרה על נסיעה לישראל, מתנת יום ההולדת שלה מהבעל, רק כדי שתוכל להשתתף בחזרות. כן, חיידק המשחק מקנן אצל רבים בעיר הזאת, לא רק בקרב שחקנים.

    נפגשתי אתם במהלך אחת החזרות על מנת להבין מה מביא קבוצת אנשים להקדיש שעות ארוכות בחזרות ולא על מנת להרוויח כסף (קונספט קצת מוזר, יגידו

    רבים).

     

     

    הלנה (שוש) מיימון, עיתונאית מספרת: "תמיד אהבתי משחק אך תמיד כשהכרזתי שאני רוצה להיות שחקנית, היו אומרים לי: השתגעת, את מבוגרת מדי. למדתי באוניברסיטת תל אביב במגמת תיאטרון ולקחתי הרבה קורסים למשחק במרוצת השנים. במהלך לימודי באוניברסיטה, ניהלתי במשך חמש שנים את מחלקת ההפקות אצל פאשנל והתיאטרון העממי, נועם סמל היה באותם ימיטם הבוס שלי".

    אלא שלמרות שחיידק המשחק קינן בה ולא הירפה, הסביבה היתה ספקנית למדי לגבי היכולת שלה להפוך לשחקנית "ככה סתם באמצע החיים". "אני זוכרת כששבתי מניו יורק לישראל, פניתי לאנשים בתעשיה ואמרתי שאני רוצה להיות שחקנית, אבל כולם אמרו לי: 'את מבוגרת מדי, היית צריכה להתחיל בגיל 22'. הייתי אז בסך הכל בת 28. בגיל 35 כששוב אמרתי שאני רוצה להיות שחקנית, אמרו לי שהייתי צריכה להתחיל בגיל 28 וככה זה נמשך. במשך שנים, הייתי מבקרת תיאטרון, ראיינתי שחקנים ובימאים ומחזאים ותמיד כשראיינתי אותם, שאלתי את עצמי, למה לא מראיינים אותי, אני זו שצריכה לשחק.

     

    “ואז יום אחד, הלכתי לעשות כתבה על שושה גורן שהיתה מורה לתנ"ך ובגיל 40 החליטה להפוך לשחקנית ועשתה את זה. הבנתי שזה אף פעם לא מאוחר מדי. אבל החיים משכו אותי לכיוון אחר ושוב זה נדחה. ואז, יום אחוד פגשתי מישהי שבגיל 60 הפכה לשחקנית ואמרתי: זהו, אני לא הולכת לוותר יותר על עניין המשחק ועכשיו שאני משחקת בהצגה הזאת, אני מרגישה סופסוף מחוברת לעצמי ואני מאוד נהנת מזה. היום גם אני מבינה מה זאת התמסרות מוחלטת למשהו שאתה אוהב. הכסף, בכלל לא מעניין אותי, רק המשחק".

     

    מגשימים חלום

     

    יפה מזרחי, אמא לשלושה ילדים, המנהלת עסק פרטי עם בעלה מספרת שגם אצלה חיידק המשחק תמיד קינן. היא חלמה על לימודים בתלמה ילין, אבל המורה וההורים חשבו שמשחק זה לא עניין רציני ובטוח לא משהו שאפשר להתפרנס ממנו כמו שצריך, וכך החלום נדחה לו. מזרחי שהיא גם בלוגרית ופרילנסרית, שוקדת בימים אלו על פרסום ספר שכתבה: "חלום אמריקאי", סיפורו של מהגר ישראלי בעיר המלאכים. במשך שנים, ישב לו הספר במגירה (למעט מספר פרקים שפירסמה בהמשכים באתרים אונליין) עד שקיבלה יוזמה והחליטה להוציא את ספר הביכורים שלה.

    בד בבד עם הגשמת חלומה להוציא ספר, מזרחי מגשימה את חלום ילדותה הישן שכבר כמעט נשכח. "חברות שלי תמיד אומרות לי שאני צריכה להיות שחקנית או לעשות סטנד אפ, אז הנה, עכשיו אני סופסוף עושה את זה. אני מאוד אוהבת הצגות, הולכת הרבה לפיינטג'ס ולהצגות אחרות וכיף לי להיות עכשיו בצד השני של הבמה”. מזרחי מגלמת בהצגה את מירי, אשתו המפונקת של אריה, בנה של מלכה. "יפה עוברת איתנו מחנה אימונים לא פשוט אבל החברמניות שלה והנכונות שלה ללמוד כבשה את ליבנו”, מפרגנת אורי,"אנחנו כל כך הרבה שעות יחד, רבים, צוחקים, צועקים, מתעצבנים וממשיכים אחר כך כאילו כלום לא קרה, כמו משפחה אמיתית”.

     

    ניקולס (ניסים) נאתי, הלומד במכינה ללימודי רפואה בסנטה מוניקה וגם לומד לשיר אופרה (ויש לו קול אופראי מרשים ביותר) מגלם את דמותו של עומר, בנם של אריה ומירי ונכדה של מלכה ששב לא מכבר מהודו עם אשה ותינוקת. נאתי בן ה-25, עבר ללוס אנג'לס לפני תשע שנים. בזמנו, מספר נאתי, הוא למד חזנות והיה תלמיד ישיבה. את בת זוגו משחקת אשה מיוחדת ששמה דפני טנא שעזבה קריירה בתכנות מחשבים בישראל על מנת להגשים חלום ולהיות שחקנית. "דפני, כשרונית מאד ויש לה מראה שברירי שתחתיו שוכנת אשיות חזקה, ויכולות שמפתיעות אותי בכל פעם מחדש – לא רק בתחום המשחק,"מסכמת אורי. דפני, נולדה ביוון כבת להורים שהיו שליחי המדינה שם והספיקה לגור בזכות שליחויות הוריה, גם בניו יורק וונצואלה.

     

    צוות השחקנים של התיאטרון הישראלי ()
    צוות השחקנים של התיאטרון הישראלי

     

    עוד מככבת בהצגה, מוריאל עדימור שהיתה תלמידה של דינור בבית הספר במכבים, שם היו לדינור להקות ילדים לפני 15 שנים. עולם קטן. "למוריאל תואר שני במשחק והיא מוכשרת מאד. יש לה אנרגיה חזקה ונוכחות מעניינת על הבמה,"אומרת אורי, "חוץ מהכיף של לעבוד עם ילדה שהכרתי כשהיתה בת 10.”

    חותם את רשימת השחקנים, אביגדור מזרחי, איש עסקים ושחקן אמיתי ומשופשף מזה למעלה מ-20 שנה. מזרחי, מגלם את אליק, בעלה המנוח של מלכה.

    השנה, זכה התיאטרון לתמיכה של ה- IAC שהעניק לו מענק. "לי, באופן אישי, זה מרגיש נפלא ומעורר תקווה, שגם גורמים אחרים בקהילה כולל אנשים פרטיים בעלי אמצעים, ימצאו את התאטרון ראוי לתרום ולהשקיע בו על מנת שנוכל להעלות שתיים-שלוש הפקות בשנה ושהבסיס של התאטרון לא יהיה בנוי רק על התנדבות אלא על אנשי מקצוע שמנהלים אותו. והחלום הכי רטוב שלי הוא שיהיה לנו תיאטרון משלנו של 99 מקומות! אני מאמינה שגם לזה נגיע לפני אחרית הימים".

     

    "התענוג הכי גדול שלי כמפיקה הוא כשפונים אלינו ומציעים לעזור או כשאני פונה ומיד אומרים : בטח, רק תגידי איך. זה מרחיב את הלב וגורם להרגיש שאנחנו לא לבד ושכולם מבינים שכמו שצריך תיאטרון בשביל לחזק קהילה, צריך קהילה בשביל להקים תאטרון קהילתי!"

     

    ביום שלישי בשבוע שעבר, נפטר בעלה של הבימאית, זלצר, מריק, 70. כל השחקנים הגיעו ללוויה. החזרות נפסקו למספר ימים, אך זלצר מתכוונת להמשיך את החזרות ולהעלות את ההצגה כמתוכנן. ההצגה כמו שאומרים, חייבת להמשך.

     

    הצגת הבכורה תעלה ב-7 באפריל.

    כרטיסים להצגה (35 דולר) ניתן לקנות דרך לינק שיפורסם בפייסבוק וגם אצל:

    אורי טאייר (דינור) 818-689-6563 או טלי ספיר קסטלמן 310-557-6425

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים