שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "מצחיקונת": הורנבי ותור הזהב של הטלוויזיה
    צחוקים מודבקים, סטים מקרטון וכוכבים בהתהוות ממלאים את ספרו החדש של ניק הורנבי. הוא מיטיב לתאר את קורותיה של צעירה המגיעה ללונדון הזוהרת של שנות השישים. כמו תכנית מצבים שהתפקששה, יש ב"מצחיקונת" תפאורה בנויה לתלפיות, אך היא חד מימדית ולא חודרת ללב

    סופי סטרו, שבנעוריה נקראה ברברה, זוכה בתחרות מלכת היופי של בלקפול ותוך דקות ספורות מחזירה את הכתר. היא מחליטה לנסות את מזלה בלונדון הגדולה. את ימיה הראשונים היא מעבירה בדירה צפופה ומתפרקת, ועובדת כזבנית בכלבו מקומי בו עסוקות המוכרניות בציד מתמשך של גברים נשואים מהמעמד הגבוה. כאשר היא נתקלת בגבר כזה ואף יוצאת איתו לדייט, היא מבינה עד כמה היא אינה מעוניינת בקשר שכזה ובורחת החוצה עוד לפני המשקה הראשון. בבואה לצאת מהבר היא פוגשת את דניס, מפיק בבי.בי.סי שמבחין בה בזוית עינו ומזמין אותה לפגישה במשרדו.

     

    לאחר מספר אודישנים כושלים היא מפצירה בו לשדך אותה לפיילוט קומי, שם היא מתוודעת לזוג כותבים שמסתנוורים מכשרונה ומציעים לה תפקיד ראשי בסדרת טלויזיה. הסדרה עולה יפה והופכת להצלחה מסחררת. ז'אנר הסיטקום - סדרת טלויזיה משפחתית לשעות הערב בעלת מספר קבוע של פרקים בני כחצי שעה הוא הבסיס לרומן של הורנבי. הפורמט שהחל את דרכו ברדיו האמריקני של שנות העשרים הוסב לאחר מכן למדיום הטלוויזיוני והפך פופולרי בארצות הברית ובאנגליה.

     

    "מצחיקונת". עולם של מחיאות כפיים מודבקות ()
    "מצחיקונת". עולם של מחיאות כפיים מודבקות

    נאמן לסיפורי הצלחה קלאסיים של כוכבי הטלויזיה הבריטית בשנות השישים, טווה הורנבי עבור גיבורת ספרו דרך נוחה ומוכרת: הגעה ברכבת ללונדון האפרורית עם שני פני בכיס, פגישה מקרית עם מפיק מוכר, מספר אודישנים כושלים ולבסוף פגישה מוצלחת עם כותבים מוכשרים.

     

    מבחינה זו, "מצחיקונת" הוא מחווה נוסטלגית לתור הזהב של הטלויזיה הבריטית. תקופה בה לערוץ הבי.בי. סי המרכזי הייתה לא רק אחריות לספק בידור להמונים, אלא גם דומיננטיות תרבותית ואחריות חברתית. 

     

    שרון מולדאבי על ספרו הקודם של הורנבי

     

    ניכר כי הורנבי ביצע עבודת תחקיר יסודית ומעמיקה. כה עמוקה, עד שלפעמים הסיפור נהיה מעט טרחני. כשכל דמות היא קלאסית ומגלמת את תפקידה החברתי והמעמדי בצורה קבועה ומושלמת, קשה להיות מופתעים ממהלכי העלילה. עם זאת, כתיבתו רוויה דיאלוגים סיטקומיים שנונים, כך שמי שחובב את הז׳אנר עשוי להנות מסיפור כתוב היטב.

     

    הורנבי. רקורד מרשים (צילום: Getty Images Imagesbank) (צילום: Getty Images Imagesbank)
    הורנבי. רקורד מרשים(צילום: Getty Images Imagesbank)
     

    הורנבי משתמש בכל כלי שידו משגת על מנת לתת לנו תחושה של סיפור אמיתי: הספר מאויר בציורים היסטוריים, איזכורים חוזרים ונשנים של

     אנשי תעשיית הבידור הבריטית וביקורות שלכאורה נכתבו בידי מבקרי טלויזיה. הוא אפילו משתמש באנשים אמיתיים כדמויות רקע: למשל ג׳ימי פייג׳ הצעיר, גיטריסט להקת לד זפלין, מקליט את שיר הנושא של הסדרה. תרגיל ספרותי שכזה שופך אור על חשיבות המדיום הטלויזיוני בבריטניה של אותן השנים - שנות פרץ יצירתי של דור אשר גדל בתוך הריסות מלחמת העולם השניה ומוצא לו סוף סוף מנוחה על כנפי הבידור.

     

    מלבד כמיהה אל הכוכבות ועולם הזוהר, אין לסופי רגע של חשבון נפש אמיתי או התעמקות בחייה האישיים. מלבד היותה חדורת מטרה להצליח, נדמה שאין לקורא רגע פרטי איתה. גם הדמויות האחרות בסיפור מופיעות בתפקידן החברתי והמקצועי אבל ללא היכרות עמוקה. כל אלה הופכים את מצחיקונת למסמך דוקומנטרי בדיוני שפונה אל הראש, אך לא חודר אל הלב.

     

     

    "מצחיקונת", מאת ניק הורנבי. מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת מודן, 344 עמ'.

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים