אם אלה החיים

"מצפה להיות זמר נשמה, מאמי לאומי, גבוה, זמר השנה", כותב אברהם טל ב'ציפיות'. זהו שיר חמוד, כיוון שיש בו מידה של אירוניה והומור עצמי, שתי תכונות שלא ממש מאפיינות את הרפרטואר שלו. האזנה ל'עכשיו החיים', אלבום הסולו הרביעי שלו, מגלה שטל לא שיקר: הוא אכן מנסה לרצות את כולם. את מי שהתאהב ב"נה נה נה" שלו ('בוקר פרדס חנה'), את מי שהתחבר לצד האלקטרוני שבו ('להיעלם בך' עם מארינה מקסימיליאן) ואת מי שמוצא נחמה בטקסטים הבורגניים שלו (רק תבחרו). בשורות גדולות אין פה: טל הוא מבצע מיוחד ומפיק לא רע יחסית למיינסטרים הישראלי, אבל לא הרפתקן. אין נפגעים ולא נגרם נזק.