רוזאן בר מעולם לא עשתה שום דבר בשקט או על קצות האצבעות. הפריצה הטלוויזיונית הגדולה שלה בשנות ה־80 לא קרתה מפני שהיא הייתה עדינה או חשבה פעמיים על מה שאמרה. היא לא הפכה לאייקון פמיניסטי בעידן המאצ'ואיזם של שוורצנגר וסטאלון באמצעות היסוסים. היא אף פעם לא חשבה שלהיות פוליטיקלי־קורקט יוביל אותה לאיזה מקום, והיא שינתה את דעתה אינספור פעמים באינספור נושאים. אבל שום שינוי שעברה האישה הגדולה והמרתקת לא מתקרב אפילו למהפך שעברה בשנים האחרונות ביחסה לישראל.
המעבר ממי שבתקופות מסוימות השוותה את הציונות לנאציזם, הגנה על מכחישי שואה ואפילו הביעה עניין מטריד בתיאוריות קונספירציה סביב היטלר, למי שעיסוקה העיקרי כיום הוא הגנה על ישראל ברשתות החברתיות, תוך שימוש בשפה קיצונית למבוגרים בלבד, הוא כמעט בלתי ניתן לעיכול – גם במהירות שבה קרה וגם בעוצמה שלו.
"האמת היא שתמיד תמכתי בישראל", אומרת רוזאן, המחלקת את זמנה כיום בין בתיה בהוואי ובקליפורניה. "אני יהודייה שומרת מצוות וגדלתי בבית דתי. במשך שנים הייתי השמאלנית הרגילה, שהולכת לפי קו המפלגה, וביקרתי את ישראל ככובש קולוניאלי וכו'. מה ששינה אותי היה דוח גולדסטון. כשראיתי מה היה שם, כשראיתי שגולדסטון עצמו נסוג ממה שכתב, החלטתי לעצור ולחשוב. התחלתי לקרוא מגוון רחב יותר של דעות – מה שהביא אותי מהר מאוד לפקפק בכל עמדה שבה החזקתי עד אותו רגע".
איך הרגשת?
"כאילו חומות יריחו נפלו בתוך הראש שלי, ויכולתי לראות את שטיפת המוח שהייתי חלק ממנה. אחרי שלמדתי את החומר וידעתי יותר טוב מה באמת קורה, התחלתי גם להתנהג יותר יפה. החלטתי שכיוון שביליתי שנים בהכפשת מדיניות ישראל, אני צריכה להשקיע עכשיו שנים כדי לפצות על לשון הרע שפיזרתי בעולם. אני נאבקת בנרטיב השמאלני בכל יום, לפעמים עוסקת בזה 16 שעות ביממה, אם במדיה החברתית ואם בהרצאות ובלימודי קבלה כבר 20 שנה. זה אחד הדברים הכי חשובים לי היום".
עד כדי כך?
"עד כדי כך. מבחינתי, מה שאני עושה עכשיו זה תיקון עולם לעוול שעשיתי במשך שנים".
כדי להבין את גודל הטרנספורמציה שעברה רוזאן בר, אפשר להזכיר שב־2009 היא עוד קראה לישראל "מדינה נאצית", ואת מבצע "עופרת יצוקה" הגדירה "פשע נורא נגד האנושות, שגרם לי לבכות בלילה". ב־2010 אמרה: "ישראל הולכת לתקוף את איראן עכשיו? ישראל לא יכולה לשרוד מלחמה עם איראן". אבל היום רוזאן מכנה את מבקרי ישראל "נאצים" ואת האיסלאם הגדירה "תרבות של אונס ילדים". אחרי שמועצת התלמידים של אוניברסיטת קליפורניה־דיוויס הצביעה בעד תמיכה בארגון ה־BDS הקורא להחרמת ישראל, היא צייצה בטוויטר: "להוריד פצצה גרעינית על כל שונאי היהודים". ולגבי איראן, גם פה היא כבר חושבת אחרת לגמרי, ובשיא המאבק סביב עסקת הגרעין בשנה שעברה צייצה: "אם ישראל לא תתקוף את איראן, אז שום דבר כבר לא הגיוני יותר".
המעורבות של רוזאן במאבק נגד תנועת החרם על ישראל היא המשך טבעי למה שקורה לה בשנים האחרונות – למרות העובדה שבארה"ב יש לתנועה הזו הרבה פחות כוח מאשר באירופה, ונכון לעכשיו היא לא הצליחה לרשום שום הישג משמעותי.
"אני מעורה בנושא המאבק ב־BDS כבר זמן רב", היא אומרת. "כשרצתי לנשיאות ב־2012, המוטיבציה העיקרית שלי הייתה להילחם באנטישמיות. אני נאבקת בה כל חיי. דרך הטווייטר התחברתי לחן מזיג מארגון StandWithUs (ר' מסגרת), שנלחם כאן בשנאה לישראל, בעיקר באוניברסיטאות. פגשתי אותו בוועידה בלאס־וגאס ומאז אני מאוד מעורבת במאבק ב־BDS".
את מכירה אנשים בתעשייה שניתקו קשרים עם ישראל בגלל ה־SDB?
"לא, אבל אני כן מכירה הרבה לא־יהודים שנוסעים לישראל דווקא בגלל זה, ואני עובדת קשה כדי לגרום לעוד ועוד אנשים לעמוד מול גל האנטישמיות הזה".
מה תגידי בנאום שתישאי בישראל?
"אתמקד בלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממגילת אסתר. אסתר המלכה ידעה להגיד מילים ששינו את העולם. בחיבור להיום, מלחמת הנרטיב, הקרב המילולי – זו המלחמה שבה צריך לנצח. כל הכוחות בעולם בסופו של דבר נוצרו על ידי חיבור של מילים, והמילים יכולות גם לפרק אותם. אני מקווה לשמוע הרבה אנשים שונים וללמוד עוד על הנושא. אני גם שמחה לבוא עם אמא שלי. היא בת 83 וזו תהיה הפעם הראשונה שלה בישראל. היא מאוד מתרגשת".
כמי שהייתה עד לא מכבר לגמרי בצד השני, את לא מטילה על ישראל שום אחריות למצב?
"כן. אחוז אחד מהאשמה הוא על ישראל. ועוד אחוז אחד הוא על הפלסטינים. 98 אחוז הם באשמת המערכת הישנה, שתמיד תהפוך את היהודים לשעיר לעזאזל. זו מערכת של חוסר שוויון אשר רבים מאיתנו מאמינים שתיסדק לגמרי בפורים הקרוב. בגלל זה בחרתי להיות בפורים בירושלים, כדי לראות מקרוב את הנס שיהפוך את הדרך הישנה של בורות לדרך חדשה של ידע".
הדרך החדשה הזו תכלול את פתרון שתי המדינות לשני העמים?
"תמיד הייתי בעד פתרון שתי המדינות, אבל עכשיו זה נראה כמו רעיון שעבר זמנו. לישראל אין פרטנר לשלום. מובן שיש פתרון פשוט: אהבה. אבל זו בעיה. היהודים לא יכולים לאהוב את אלה ששונאים אותנו ומנסים למחוק אותנו מהעולם".
לרוזאן של השנים האחרונות יש רשימה ארוכה של מי שבעיניה הם שונאי ישראל. במקום גבוה למדי ברשימה הזו נמצא גם נשיא ארה"ב, ברק אובמה. לפני הבחירות בישראל בשנה שעברה היא צייצה: "ישראל, אם תיכנעו לאובמה ותבחרו בבובה שלו, בוז'י הרצוג, BDS יצבור עוד יותר כוח בקמפוסים בארה"ב".
זה לא מוגזם להטיל על אובמה את כל האחריות על המשבר ביחסים בין ישראל לארה"ב?
"הוא הרס כמעט לגמרי את היחסים האלה. אובמה תומך ב־BDS, הוא רק עושה את זה במסווה. אני לא חושבת שהיחסים יחזרו אי פעם להיות מה שהיו. מה שקורה עכשיו זה ניסוי חברתי שנועד לפלג את יהודי ארה"ב לפי קווים של מעמד וגזע, לפלג בין אשכנזים לעדות המזרח ולפלג גם בין יהודי ארה"ב לקהילה השחורה כאן. החיבור בין יהודים לשחורים היה הבסיס של התנועה לזכויות האזרח, ופירוק הקואליציה ההיסטורית הזו הוא ניצחון גדול עבור אלה שמתנגדים לשוויון. אני חושבת שארה"ב תסבול יותר מישראל מהתוצאות של שלטון אובמה".
בזכות הקומדיה
רוזאן בר (63) תשתתף ב־28 במארס בוועידה הבינלאומית נגד תנועת החרם, ה־BDS, שמארגנים "ידיעות אחרונות" ו־ynet. כיום היא שונה מאוד, אבל במידה רבה גם לא שונה בכלל מהאישה שהדהימה את אמריקה בשנות ה־80. כשהופיעה בפעם הראשונה בתוכניתו של ג'וני קרסון ב־1985, ארה"ב הייתה מהופנטת. דבר כזה לא נראה לפני כן בטלוויזיה האמריקאית. עקרת בית שמנמנה מהפרוורים, בטוחה ובוטה, גאה בערכי מעמד הפועלים בלי שום התנצלות. היא הייתה גיבורת־העל הנוקמת של עקרות בית באשר הן, אישה שנראית כמו כל גברת ממוצעת באמריקה, אבל אומרת דברים שנשים לא העזו להגיד אז.
את הסטנד־אפ הזה שידרגה רוזאן לסדרה קומית ברשת ABC, שעלתה לאוויר ב־1988, וסיפרה את סיפורה של משפחת צווארון כחול מהמערב התיכון. זו הייתה קומדיה חסרת תקדים שחגגה את המשפחות העובדות הלבנות באמריקה. בעונה השנייה מתוך תשע העונות שלה הייתה "רוזאן" ראשונה בטבלאות הרייטינג. בתקופה ההיא, בלי כבלים, נטפליקס, אמזון ושאר מוטציות, 22 מיליון אמריקאים צפו בסדרה הנחשבת גם כיום לאחת הקומדיות הטובות בכל הזמנים.
אבל מה שהיה אמור להיות מקפצה לקריירה בסדר הגודל של וויל סמית, טד דנסון או ריי רומנו, שגם הם התחילו ככוכבי סדרות קומיות מצליחות בטלוויזיה, לא בדיוק עבד בשביל האישה המצחיקה עם הפה הגדול. הרבה מזה קרה משום שהיא לא סבלה את הוליווד. והוליווד, מתברר, לא אהבה אותה בחזרה.
"תמיד היו לי עמדות שונות מרוב הוליווד", היא אומרת. "יש שם נוסחה שקשה לפרוץ ואני חושבת שהצלחתי יותר מאחרים. אני מאוד גאה בכך שאני לא מתאימה לשטנץ של הוליווד ומרגישה יצירתית בזכות זה. העובדה שאני אאוטסיידרית משפיעה עליי באופן אישי, אבל לא על הקריירה שלי. אני זו שבוחרת לא לעבוד הרבה היום".
ממשפחה יהודית
היא נולדה בסולט־לייק־סיטי, יוטה, למשפחת יהודית ממעמד הפועלים, הבכורה מבין ארבעת ילדיהם של הלן, פקידה, וג'רי, סוכן מכירות. אמה הייתה רפובליקנית ואביה סוציאליסט, ורוזאן התחילה להביע דעות פוליטיות בגיל ארבע. זה קרה כשנמאס לה לראות את סבתא שלה מגישה אוכל לכל הגברים במשפחה בלי שאף אחד מהם יגיד "תודה". אז כשיום אחד דוד שלה התלונן שמרק העוף שמן מדי, אמרה לו הפעוטה: "אם זה לא טוב, למה אתה אוכל שלוש קערות?" היא עדיין רואה את העולם כך גם היום: נשים עושות את העבודה וגברים מקבלים את הפינוקים.
רוזאן קיבלה חינוך שהיה שילוב של יהדות ומורמוניות, והייתה ילדה רגילה עד שבגיל 16 נפצעה קשה בתאונת דרכים וספגה פגיעה טראומטית במוח. ההתנהגות שלה השתנתה באופן קיצוני והיא אושפזה לשמונה חודשים במוסד פסיכיאטרי. כשהשתחררה ממנו, הודיעה להורים שהיא נוסעת לבקר חברים בקולורדו. נסעה, ומעולם לא חזרה.
היא הגיעה ללוס־אנג'לס באמצע שנות ה־80 והחלה לעשות מופעי סטנד־אפ מהסוג שלא נראה עד אז: אישה מצחיקה באופן שאז הוגדר, כמובן, וולגרי, ובלי שום זוהר הוליוודי. מגישי תוכניות הלילה התאהבו בה ו־HBO נתנה לה את תוכנית הראיונות "המופע של רוזאן". היא דחתה הצעה לגלם את דמותה של פגי באנדי ב"נשואים פלוס" – במה שהייתה עלולה להיות טעות חייה, אבל לרגע לא היה לה ספק כי תהפוך לכוכבת בזכות הסיפור האמיתי שלה.
באוקטובר 1988 היא החלה לככב בסדרה הקומית "רוזאן", שבה הביאה לדמותה של "רוזאן" את עצמה, אבל השליטה היצירתית הייתה בידיים של קברניטי ABC שניהלו את הסדרה. זה כמובן גרם לדרמות בלתי פוסקות עם הכוכבת – איך נאמר בעדינות? – האימפולסיבית. באחת הפעמים היא כל כך כעסה על שורה שוביניסטית שגילתה בתסריט, עד שתפסה זוג מספריים ורצה לקומת ההנהלה, ניגשה לאחת הבוסיות ונופפה בהם מולה: "כלבה, רוצה שאחתוך אותך? זו סדרה על אשת מעמד הפועלים, זו הסדרה שלי, אתם לא תגידו לי איך הדמות שלי אמורה להתלבש. אני יצרתי את הסדרה הזו, לא אתם, ואני אנצח בקרב הזה אפילו אם אצטרך להרוג כל כלבה לבנה על עקבים כאן".
כדי לשרוד בסביבה העוינת על הסט התחילה רוזאן להתפלל, להקשיב לפטי סמית ולקרוא ספרים על אמנויות לחימה. היא שירטטה תרשים של כל האנשים שהיו מעורבים בסדרה ותלתה אותו על דלת חדר ההלבשה שלה, כשהיא מסמנת את שמותיהם של כל מי שהיא מתכוונת לפטר כש"רוזאן" תגיע למקום הראשון בטבלת הרייטינג. ולא היה לה ספק שזה מה שיקרה.
ובדצמבר 1988 זה אכן קרה. הגברים שכיכבו בסדרות אחרות, שהגיעו לראש טבלאות הרייטינג, קיבלו מהאולפנים מכוניות פורשה ובנטלי. ABC שלחה לרוזאן במתנה חפיסת שוקולד. היא לקחה אותה, יצאה החוצה עם שחקן אלמוני שהשתתף בכמה פרקים וענה לשם ג'ורג' קלוני, וצילמה אותו מפרק את חבילת השוקולד לחתיכות קטנות באלת בייסבול. את התמונה שלחה לבוסים ב־ABC.
מיד לאחר מכן עשתה את מה שחיכתה לו הרבה זמן: פיטרה את השוביניסטים וגם את הנשים שעזרו להם. "לפחות כולם התחילו לתת לי קרדיט", כתבה במאמר ב"ניו־יורק מגזין". "עכשיו הפכתי להיות גאון אקסצנטרי במקום כלבה מטורפת, ולתקופת מה זה היה די נחמד. שכרתי קומיקאים ממועדונים ולא תסריטאים מקצועיים, קידמתי נשים שהיו עד אז 'עוזרות תסריטאי' – אבל ידעתי שהן עשו את כל העבודה בזמן שהגברים קיבלו את הקרדיט".
בעונה השביעית שלה יצאה "רוזאן" מרשימת עשר הראשונות בדירוג הרייטינג, ורוזאן בר הבינה שהוליווד מוכנה לירוק אותה. זה קרה כשביום שבת אחד התקשרה למסעדת יוקרה בלוס־אנג'לס, ברגע האחרון כמו תמיד, וביקשה להזמין מקומות. עניין שגרתי לגמרי. העוזרת שלה הייתה בהלם כשבצד השני אמרו לה פתאום: "אנחנו מלאים".
רוזאן ביקשה מהעוזרת להתקשר חזרה למסעדה, לשנות את קולה ולהגיד שהיא מייצגת את טום קרוז וניקול קידמן. היא מיד קיבלה אישור להגיע בשמונה בערב. בחמישה לשמונה התקשרה העוזרת שוב ואמרה לבעלי המסעדה שרוזאן בר, שהייתה אמורה להצטרף לטום וניקול, שיכנעה אותם ללכת איתה לאכול בדיינר.
"זו הייתה התפכחות כואבת", אמרה בעבר, "נשבעתי להיפטר מכל קשר לתעשייה הזו. כפי שקורה לכל הכוכבים, לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה למשך יותר משנייה. נגעלתי מהתלות בחנופה ריקה, שבלעדיה חששתי להתאדות, ומההתמכרות לעולם התהילה הביזארי. מכרתי את עצמי בשביל הריגוש של הזמנת שולחן במסעדה הכי טובה ברגע האחרון. התהילה היא כלבה, קשה להתמודד איתה, היא מוציאה אותך מהדעת. ככל שאתה מצליח יותר, אתה בטוח שמגיע לך יותר, עד שבשלב מסוים אי־אפשר לשאת את המשקל הזה. זה עסק רצחני והעושר והתהילה לא שווים את המחיר. יש לי הפרעה דו־קוטבית, כפי שיותר ויותר כוכבים טוענים שיש להם היום, ועוד כמה מחלות נפש אחרות. אבל לא הייתי משוגעת לפני שיצרתי וכיכבתי בסיטקום הפמיניסטי הראשון בטלוויזיה על משפחה ממעמד הפועלים".
קרובה למשפחה
"רוזאן" ירדה מהמסך ב־1997, כשבר חובקת גם פרס "אמי" וגם "גלובוס הזהב" – אבל שום דבר בקריירה שלה מאז אפילו לא התקרב להצלחה ההיא. מאז היא כתבה ספרים, הופיעה בהופעות אורח בטלוויזיה, והיא מופיעה כמה פעמים בשנה בלאס־וגאס ושופטת בתוכנית הריאליטי המצליחה "Last Comic Standing", אבל את עיקר התהילה שלה כיום היא קוצרת בזכות חשבון טוויטר חסר מנוחה או מעצורים, שבו היא שוברת שיאי טרוליות. כולם חוטפים שם בראש, מאתיאיסטים שאותם הגדירה "מאוד אנטישמים" ועד אדל, שלה צייצה: "תפסיקי כבר להתבכיין על הצרות שלך, את ביליונרית. תרגיעי קצת, שמנמונת". היא הייתה נשואה שלוש פעמים, כולל ארבע שנים מטורפות לגמרי עם טום ארנולד, ויש לה חמישה ילדים. לחזור לתוך המכונה של הוליווד, היא טוענת, זה לא משהו שחסר לה.
"אני גרה בהוואי", היא אומרת, "כדי להיות קרובה למשפחה ולחיים האמיתיים. אני בוחרת לחיות ככה כי אני לא סובלת אנשים טיפשים ואני מתעבת בורות יהירה, שהוליווד מלאה בה. אני מעדיפה לבלות עם הנכדים שלי ועם העיזים שלנו, ולחשוב מחשבות מרגשות על התורה".
אחת המחשבות המרגשות האלה, כנראה, הובילה אותה להרפתקה הבאה שלה, פתיחת חנות למכירת מריחואנה רפואית בסנטה־אנה שבקליפורניה. יקראו לה, איך לא, "Roseanne’s Joint". רוזאן מעשנת גראס גם בגיל 63, בין היתר כדרך להקל תופעות לוואי מגלאוקומה וניוון מקולרי, שלטענתה עלולים להוביל אותה לעיוורון מלא.
"אני מאוד מכונסת בתוך עצמי כשאני בהיי", אמרה בראיון ל"אסקווייר", "ואז אני לא מדברת עם אנשים בכלל. אני הולכת למקום מאוד שקט, בדיוק ההפך מאיך שאני כשאני לא מסטולית. אבל אני לא מופיעה אחרי שעישנתי, זה דופק את כל הטיימינג, אני אומרת את הפאנץ'־ליין שתי דקות אחרי הזמן. אני מעשנת בעיקר כדי להקל את החרדה וכי זה גורם לך לפקפק בדברים. מריחואנה מאפשרת מחשבה בהירה ללא חשש. זה מרחיב את המוח ופותח את הראש, ובגלל זה הממשלה לא רוצה שזה יהיה חוקי, אבל אין לה בעיה שתרופות כמו ויקודין יהיו חוקיות".
מצב הרוח האנטי־הממשלתי הזה הוביל אותה ב־2012 לרוץ לנשיאות. מפלגת "שלום וחופש" שלה השיגה כ־52 אלף קולות, שהספיקו למקום השישי במרוץ. למרות השבירה החזקה ימינה בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני, במרבית הנושאים האחרים היא עדיין נמצאת בשמאל הליברטריאני, ומביטה בשעשוע במערכת הבחירות הנוכחית, שעליה היא כמובן לוקחת קרדיט.
"דונלד טראמפ וברני סנדרס לקחו הרבה דברים מהקמפיין שלי ב־2012", היא אומרת, "כיף לראות את זה. הקמפיין שלי יועד לעשות בדיוק את זה: להניח יסודות למועמד עתידי שירוץ על אותו מצע. אבל לא ציפיתי שמועמדים משתי המפלגות יחזרו על מה שאמרתי".
איך את מסבירה את מה שקורה כיום במערכת הבחירות?
"לאמריקאים נמאס לגמרי ממערכת הבחירות המושחתת שלהם, שמשרתת את המעטים על חשבון הרוב. הקונגרס הוא לא יותר מהונאת פונזי שמנהלים סוחרים ולוביסטים מושחתים. זה מביש. למה אף אחד מאלה שהרסו את הכלכלה ב־2008 לא קיבל את העונש שהגיע לו? לאזרחים נמאס מזה. שתי המפלגות הן אותו חרא, שתיהן מקבלות כסף מאותם אנשים. כל אלה שנלחמו ומתו עבור החלום האמריקאי נבגדו ויום הדין מתקרב. האמריקאים מאמינים בשוויון ובמציאת פתרונות משותפים לבעיות, ואלה דברים שגם ישראלים מוקירים. כמו תמיד, ישראל היא גראונד־זירו, היא הרחם שממנו ייוולד העולם העתידי, עולם של צדק ושלום".
אבל את לא תהיה האישה הנשיאה הראשונה. נראה שזו תהיה הילרי קלינטון.
"לדעתי, הילרי תלך לכלא לפני שתגיע לבית הלבן".
ניצבים לצידנו
ארגון StandWithUs מוביל את המאבק נגד תנועת ה־BDS ברחבי העולם, בקמפוסים ובקהילות, מקליפורניה דרך לונדון ועד ישראל. הארגון הינו בינלאומי ללא מטרות רווח, שעוסק בדיפלומטיה ציבורית ובקידום החינוך לגבי מדינת ישראל. הוא הוקם בשלהי האינתיפאדה השנייה כמענה לסיקור התקשורתי המוטה כלפי ישראל בתקשורת האמריקאית ובהיעדר קולות פרו־ישראליים בקמפוסים ברחבי ארה"ב. מטרתו להציג את ישראל בצורה מהימנה והוגנת בקמפוסים, בתקשורת ובקהילות שונות.
לארגון 16 משרדים בינלאומיים, עשרות עובדים ואלפי פעילים בארה"ב, אנגליה, צרפת, אוסטרליה, קנדה, סין וכמובן – במשרד הדגל של הארגון בירושלים. בין פעילויות המשרד הישראלי ניתן למצוא הכשרות הסברה לסטודנטים השוהים בישראל, לשליחי הסוכנות היהודית, לסטודנטים היוצאים ללימודים בחו"ל, לדיילים ולטייסים של אל על, לתוכנית "שגרירים צעירים", לחברות היי־טק, לאנשי עסקים ישראלים ולמשלחות VIP המגיעות לישראל – ולכל מסגרת שבה יש ממשק עם גורמים מחו"ל, כדי שיוכלו לייצג את ישראל בצורה טובה יותר.
במסגרת המערכה שמוביל "ידיעות אחרונות" נגד תנועת ה־BDS, מארגן העיתון יחד עם ynet ועידה בינלאומית בנושא המאבק בחרם, בהשתתפות מנהיגים פוליטיים ודמויות מפתח מתחומי התרבות, הכלכלה, האקדמיה והמשפט מישראל ומהעולם, ובמעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוועידה תתקיים ביום שני, י"ח באדר ב' תשע"ו, 28 במארס 2016, בבנייני האומה בירושלים. ההשתתפות מותנית בהרשמה מראש
