הלב האמיתי של חברת דן - נהגי האוטובוסים

עבור נוסעים קבועים בתחבורה ציבורית, מערכת היחסים עם נהג האוטובוס הקבוע היא הרבה יותר מיחסי נוסע-נהג. מדובר באדם איתו הם מתחילים כל בוקר בדרך לעבודה, נוסעים באופן קבוע לשוק או מגיעים לתור אצל הרופא. חברת דן, שנוסדה לפני 70 שנה, מתגאה בנהגים של 35 ואפילו 40 שנים מאחורי ההגה - לחלקם סיפורים רבים על חוויות שאירעו להם במהלך הנסיעות, ותחושה ייחודית של שליחות בכל פעם שהם עוזרים לנוסעים לעלות לאוטובוס ולהגיע ליעד שלהם במהירות ואולי חשוב מכך, עם חיוך.

עזרה לנוסעים - בשביל זה אנחנו שם

אילנה שקד, בת 56, עובדת בדן כבר 31 שנים. את דרכה התחילה על רקע מלחמת שלום הגליל, כאשר הנהגים הגברים היו בחזית ודן חיפשה נהגות שיחליפו אותם. "אמא שלי אמרה, 'מה אכפת לך, הם משלמים על הרישיון, וזו עבודה קבועה'. מאז התאהבתי בעבודה ואני שמחה לעלות כל יום על ההגה ולקבל את פני הנוסעים".

"ממש לאחרונה, עלה לאוטובוס ילד בין 11 בערך, שילם ונכנס פנימה. כאשר הגענו לתחנה המרכזית בתל אביב, עצרתי ואמרתי לו שהגענו לתחנה האחרונה. מהפנים המפוחדות שלו הבנתי שהוא לא הגיע לתחנה שרצה, ולמעשה התכוון לעלות על אוטובוס בכיוון ההפוך".

אילנה שקד (צילום: באדיבות דן)

"לא נכנסתי ללחץ, לקחתי אותו לקיוסק, קניתי לו חטיפים וארטיק, והתקשרתי לאמא שלו. אמרתי לה שהיא לא צריכה לדאוג, הוא יוצא עכשיו לכיוון, ושמתי אצלו את הטלפון שלי במהלך הנסיעה, למקרה והיא תחפש אותו. עלינו על האוטובוס לפתח תקווה, וכדי שלא יחשוב על דברים שליליים, הפכתי אותו לעוזר נהג, הוא היה אחראי על מיון המטבעות של הכסף הקטן. הוא ישב ממש בעמדה שלי ונהנה מהתפקיד והאחריות".

"העסקתי אותו עד פתח תקווה, ובתחנה הסופית נפגשנו עם האמא, ולמרבה ההפתעה, הילד רצה להישאר עוד קצת באוטובוס. אמא שלו ואני הבטנו אחת בשניה בחיוך, ואז אמרתי להם 'בואי נעשה סיבוב ביחד עד התחנה הסופית', ואכן נסענו עוד קצת ביחד, ונפרדנו בחיבוק. רגעים כאלו, של עזרה לאנשים, שיקול דעת וסיוע לנוסעים שצריכים עזרה, הם הרגעים ששווים את הכל".

רותי טהרני, בת 53, הגיעה לדן לפני 3 שנים לאחר שנים רבות בתחום אחר, מתוך רצון לעשות שינוי בקריירה. טהרני מספרת כי "יום אחד עלתה נוסעת בהריון מתקדם עם ילדה בת 3, והתיישבה מאחורי. פתאום שמעתי 'איי', והסתובבתי, לא בדיוק הבנתי. לאחר כמה שניות שמעתי שוב 'איי', שאלתי אם הכל בסדר, והיא אמרה שנראה לה שהיא הולכת ללדת".

רותי טהרני (צילום: באדיבות דן)

"הצעתי לה לקרוא למישהו מהמשפחה, בשביל לקחת את הילדה, אבל זה לא התאפשר, והאבא היה למעשה הגרוש שלה, והם לא היו בקשר. חשבתי לרגע, והצעתי לה שהיא תשאיר אצלי את הילדה, תיסע לבית חולים, נחליף טלפונים, אקח את הטלפון של הגרוש, ויהיה בסדר".

"וכך היה. לקחתי את הילדה למסוף רידינג, היא באה איתי לחדר האוכל, אכלה ושתתה, קניתי לה ממתק. כשראיתי שאני צריכה להמשיך לעבוד, הרמתי טלפון לאבא, הסברתי את המצב. הוא עבד במקרה במסלול של הקו שלי, לקח את הילדה, והודה לי על העזרה. מקרים כאלו הם הסיבה האמיתית להנאה מהעבודה בדן – היכולת לעזור לאנשים ולקבל מהם בחזרה הכרת תודה. זה מחמם את הלב".

גיל משולם, 42, הגיע לדן לפני 8 שנים לאחר שנים של עיסוקים בתחומים מגוונים. "עבדתי ביהלומים בארצות הברית, סילוק תביעות בקופת חולים. הגעתי לדן ומאז אני מאושר. אני עושה שתי משמרות במהלך היום, ובאמצע אני מבלה עם הילדים שלי, כך שכולם מרוויחים". משולם מספר כי "הבונוס האמיתי בעבודה הוא שאתה כל הזמן יכול לעשות חסד, במהלך העבודה. לעזור לאישה עם עגלת תינוק, לעזור לזקנים שנוסעים איתי באופן קבוע - ומדובר על אנשים מעל גיל 95. להגיד לצעירים ששוכחים לתת למבוגרים לשבת, לסייע לנוסעים עם כיסא גלגלים. זו עבודה עם אפשרויות בלתי מוגבלות לחסד".

עמידה על עקרונות, בכל זמן ובכל מצב

בחלק מהמקרים בהם נתקלים נהגי האוטובוס של דן, הם נאלצו לעמוד על העקרונות שלהם, לעתים בניגוד לדעת הנוסעים, לעתים מול המוסכמות החבריות ולעתים בינם לבין עצמם.

ותד נאפז, בן 63, משמש כנהג דן כבר 24 שנים. "עברתי מהצפון למרכז כדי להיות קרוב יותר לעבודה, כי אני אוהב אותה מאוד ורציתי לשמור עליה". נאפז מספר כי "באחת הנסיעות, אחת הנוסעות באה להוציא משהו מהתיק וגילתה שהארנק נעלם. עצרתי בצד, שאלתי ברמקול אם מישהו מצא ארנק, ואף אחד לא הגיב., יש לי תעודת חיפוש בתור מתנדב במשטרה, והחלטתי לעשות חיפוש. בחיפוש התגלה הארנק אצל אחד הנוסעים, שטען כי מצא את הארנק".

ותד נאפז (צילום: באדיבות דן)

"הנוסעת רצתה לקרוא למשטרה, אבל הוא הסביר, והתנצל, החזיר את הארנק, והחלטנו בסוף לא לקרוא לשוטרים. הנוסעת הודתה לי, כל הנוסעים אמרו לי כל הכבוד על התושייה ועל העזרה, זה גורם לתחושה טובה, כי לי ברור מאליו שאני נמצא בעבודה גם בשביל לעזור לנוסעים במצוקה. אלו הרגעים שמרגישים הכי טוב במהלך עבודה".

במקרה נוסף של נאפז, "הגעתי לתחנה סופית, עשיתי סריקה באוטובוס ומצאתי מזוודה מלאה בדולרים שמישהו שכח. הבאתי אותה לסדרן, הוא פתח ואמר לי 'מה אתה משוגע? תשמור לך'. בסוף בעל המזוודה חזר למצוא את המזוודה, שאל איפה הנהג, ונסע אחרי האוטובוס שלי לאורך כל המסלול, רק כדי להגיד לי תודה. הוא נתן לי 300 דולר ואמר 'זו מתנה'. אמרתי לו שאני לא מוכן בשום פנים ואופן לקבל כסף, גם 2,000 דולר לא הייתי לוקח. אמרתי לו את זה בפשטות - 'זו העבודה שלי' ".

שקד, מצידה, היתה צריכה לעמוד על העקרונות שלה מול המוסכמות החברתיות, כאשר התעקשה לעשות רישיון על אוטובוס ארוך (מפרקית). "אמרו לי בזמנו שאין דבר כזה אישה על מפרקית, אבל התעקשתי והפכתי לנהגת הראשונה בארץ שנהגה על מפרקית. בשנים האחרונות עשיתי הדרכות לנהגים ולנהגות על מפרקית, והרגשתי סגירת מעגל. אני נהנית להוכיח אחרת לאלו שחשבו שנהגות לא יכולות לנהוג על אוטובוס ארוך". באופן כללי, שקד אומר שהנוסעים רק מפרגנים על היותה אישה ונהגת אוטובוס. "בדרך כלל יש תגובות נלהבות, ואומרים לי שזה מאוד מרענן לראות נהגת".

על רקע גל הפיגועים האחרון, טהרני נאלצה לעמוד מול מצב רגיש במיוחד ולהפעיל שיקול דעת. "עלה לאוטובוס אדם ערבי מבוגר, והתחיל למלמל לעצמו בערבית. שאר הנוסעים נכנסו ללחץ, אבל זה רגע שמפעילים שיקול דעת ומבינים שמדובר בבן אדם חולה. זה נכון שהמצב הביטחוני מתוח, וחושדים בכל אחד, אבל אפשר להפעיל שיקול דעת. הנוסעים התריעו בפניי, עצרתי ושאלתי אם הכל בסדר. הוא הנהן בתגובה, והמשיך למלמל. הנוסעים אמרו לי להוריד אותו, ניגשתי אליו שוב, הצעתי לו מים, לשבת לידי. הוא אמר באיזו תחנה הוא יורד, והבנתי שלא מדובר באיום. הנוסעים אמרו בתגובה שהם רוצים לרדת, ותגובה פשוט פתחתי את הדלתות והזמנתי את מי שרוצה לרדת, שירד. אמרתי להם באופן ברור- 'אני אותו- לא מורידה'".

יחד לאורך כל הדרך

העבודה בדן גם יוצרת אהבה בין העובדים, ומושכת משפחות שלמות לעבודה בחברה. שקד מספרת כי "לאחר שבעלי פרש מהמשטרה, והיה לו רישיון לאוטובוס בכל מקרה, היה נראה לנו טבעי שהוא יגיע לעבוד בדן. היום אנחנו עובדים ביחד, ומשתפים חוויות מהקו".

משולם גיל (צילום: יח"צ)

אוולין וצורי אביב, זוג נשוי כבר קרוב ל-30 שנה, הכירו במהלך עבודתם בחברה. אוולין מספרת כי "אני 35 שנים בדן, וצורי ותיק ממני. כל המשפחה שלו עבדה בדן: אבא שלו וסבא שלו היו נהגים, אמא שלו ואחותו עבדו לתקופה מסוימת בקופות דן. משפחה שלמה מחוברת לחברה. הכרנו בעבודה בשנת 1983, ואז אנחנו ביחד, ועובדים ביחד. בעבר נפגשנו בחדר האוכל ובמשרדים, היום עובדים בקווים נפרדים וחוזרים הביתה לספר על המקרים המצחיקים והמרגשים מהעבודה".

נותנים מהלב ומקבלים אהבה בחזרה

אחד מהמאפיינים הייחודיים בעבודה בתור נהג אוטובוס, הוא העובדה שהנהג נמצא עם הנוסעים בשטח, לבד. שקד אומרת כי "בעבודה בתור נהגת, אף אחד לא באמת יודע כמה הנתינה נמצאת, אין בוסים שמפקחים כל דקה. זה אני נטו, במערכת היחסים עם הנוסעים זה אני מולם לבד. אני שם כי אני אוהבת את המגע עם האנשים".

"יש לי נוסעים קבועים, החל מרופאים, חברי כנסת, עורכי דין ועד אנשי היום-יום. אני נוסעת עם אנשים מגוונים, מכל המעמדות. ואני הגעתי למערכות יחסים שהנוסעים מגיעים אליי לכוס קפה הביתה, הייתי בשמחות של הנוסעים, אני יודעת את כל הצרות והבעיות שיש להם בבית. נהגת אוטובוס זה כל מיני עבודות: עובדת סוציאלית, שוטרת, גננת, ורק אחר-כך לנהוג באוטובוס. אני מנסה להעביר את הזמן בכיף, מיניתי את אחד הקבועים ליו"ר ועד הנוסעים, נוסעת אחרת היא הסגנית שלו. זה מעביר את היום ועושה שמח".

אבלין ארביב (צילום: באדיבות דן)

אוולין מספרת כי "בגלל זה אני אוהבת את העבודה, את החלק של העזרה לזולת, להרים סל, להתקרב למדרכה, להסביר לבן אדם לאן הוא צריך לנסוע, זה מחמם את הלב לאנשים. רק בשבוע שעבר מישהי ביקשה את הפרטים שלי, כי היא 'רוצה לספר למנהלים שלך כמה את מלאך', פשוט כי חיכיתי לה כשהיא רצה לתחנה".

"אנשים יודעים להעריך את היחס החם- כבר קיבלתי עוגה, שוקולד, ממתקים. אחד הנוסעים הקבועים, אדם כבד ראייה, ניגש אליי לקראת אחד החגים ונתן לי תו שי של 250 ₪, אמר לי שהוא נותן לעובדים שלו והוא רוצה לתת גם לי. במקרה אחר, האוטובוס שלי פגע בלי כוונה ברכב חונה, ישר יצאתי ואמרתי לבעל הרכב לא לדאוג, וליוויתי את הטיפול בנושא עד הסוף. בתור הוקרת תודה, הוא נתן לי כוס קידוש מהודרת מהחנות שלו, בתודה על זה שהתייחסתי לאירוע כאילו פגעתי בו עם הרכב הפרטי שלי".

"החיוך של הנוסעים שווה הכל, מבחינתי. גם מהצד שלהם, מחמם את הלב לשמוע משפט כמו 'רק בשביל החיוך שלך שווה לקום ב-5 בבוקר', בתחילת יום העבודה", אומרת אוולין. "אני תמיד מקבלת אנשים בסבר פנים יפות, והחיוך מקרין בחזרה על הנוסעים. זה מה שמניע אותי 35 שנה, אני אוהבת את העבודה ואנשים יודעים להחזיר אהבה ולהגיד תודה. חיוך מנטרל את כל השליליות – לפעמים אנשים מחכים הרבה זמן, בגלל חפץ חשוד או תאונה, אבל אנחנו מסבירים ומחייכים, והם מחייכים חזרה. בסופו של דבר, אנחנו הפנים של דן".

כיצד מגייסים נהגים ומוצאים את דרך המלך?

אלי חזקיהו (צילום: יח"צ)

במבט אל האתגרים הקשורים לכוח אדם בחברה, אומר חזקיהו כי "כתמיד, בכל שבעים שנות קיומנו וביתר שאת בתקופה המיוחדת נכון להיום, אנחנו מבינים כי המשאב האנושי, הנהג, הוא חלון הראווה שלנו כלפי ציבור הנוסעים ואותו יש לטפח, לגבות, להדריך, לכוון, ליצור מוטיבציה להתמודדות קשה ומורכבת שלו במטרופולין קשה ביותר, להבין את צרכיו, להפקיד בידיו את הכלים הנכונים והחכמים ביותר להתמודדות מקצועית ומנטאלית כאחת".

באשר לגיוס נהגים לטווח ארוך, שירגישו שייכות ויובילו את הדרך עבור דן ועבור הנוסעים הרבים, אלי אומר כי הוא וסגניו בחטיבה "פרצנו ערוצי תקשורת והדברות עם כל המגזרים ברחבי הארץ. אנו מגייסים נהגים מכל רחבי הארץ ובונים עבורם תוכניות עבודה גמישות. 'דן' מובילה בגיוס הנהגים בשל התנאים הסוציאליים שהיא מעניקה לעובדיה. לנהגנו, המועסקים תחת הסכם קיבוצי, מובטחת עבודה מכובדת ופרנסה בטוחה עד הפנסיה. 'דן' היא משפחה חמה ועוטפת, בית אמיתי לכל עובדיו".