בלגיה היא הזירה. לא היעד

מי שבחר בבריסל כיעד בחר בה כמשפך אידיאלי ליציקה שופעת של חרדה בעולם כולו. היא בירת אירופה. 28 מדינות לאום חברות באיחוד האירופי שמוסדותיו שלטוניים והאדמיניסטרטיביים שוכנים בבירת בלגיה. שדה התעופה שלה הוא מן הסואנים ביותר ביבשת והתעבורה של ראשי מדינות, שרים, יועצים, לוביסטים, עיתונאים, כתבים, היא בקנה מידה שאין שני לו.

עוד בערוץ הדעות:

אום אל חיראן וגבינת הקוטג'

הטיהור האתני של יהודי ארצות ערב

טראמפ מוביל את עידן הירוק

לא מספיק לצייר ילדי שוקולד

שידור ציבורי או ממשלתי

הא קרובה גיאוגרפית לבירות הגדולות לונדון, פריז, ברלין, אמסטרדם, קופנהגן, שטוקהולם, למרכזי הפיננסים והסחר הבינלאומיים בפרנקפורט, ציריך, ג'נווה. המטה הכללי של נאט"ו על הפרסונל הצבאי והביטחוני הבין יבשתי שלו, מוצב אף הוא בבריסל. פיגוע בשדה התעופה ובתחנת הרכבת התחתית הקרובה למטה נאט"ו, משתק את מערב אירופה כולה. התעבורה האווירית נעצרת. תחנות רכבת נסגרות. המנהרה לבריטניה נעולה.

פיגוע בבריסל הוא כמו התפרצות של הר געש היורה לבה של פחדים הגולשת על אירופה כולה ובעצם על העולם כולו. היא אינה נמדדת רק במספר הקרבנות הגבוה באורח מזעזע כשלעצמו. זהו COUP DE FORCE נדיר מן ההיבט האסטרטגי של האפקט הפיזי של הטרור ושל האפקט הפסיכולוגי שלו.

בלגיה היא הזירה. לא היעד. היא זירה נוחה. היא ממלכה המותחת את שרירי הביטחון שלה יותר משיש בכוחה למתוח אותם. שתי שפות. איומים של חתרנות לאומנית פנים בלגית. מבנה של אזורים תרבותיים, לשוניים, אדמיניסטרטיביים, חוקיים וחוקתיים, המתאמצים להישאר ממלכה אחת חרף מתחים שהיו להיסטוריים והמחייבים עין בוחנת שאינה מותרת בעצימה לרגע.

למעלה מ-25% מתושבי בבריסל הם מהגרים מארצות האיסלאם - מרוקו, טורקיה, מערב אפריקה, פקיסטן. גם אנטוורפן, שרלרואה וליאז הן ערים עם אוכלוסיית מהגרים שהתחילה כמיובאי עבודה, אך התפתחה למהגרי מצוקות. כולם בלגיים אם כי יש בהם כאלה המחוזקים בגלוי ובחשאי על ידי כוחות אבטחה זרים, כל זה דורש עבודת נמלים של כוחות שיטור ושל כוחות בילוש, ושל מערכות בקרה, ושל שירותים חשאים, ושל קשרי ביטחון בעידן האלקטרוני עם הביון במרבית המרכזים במדינות העולם.

פגיעה גדולה

פגיעה בבלגיה הקטנה היא לעולם פגיעה גדולה. והיא מועצמת באורח מדאיג ובלתי ניתן לשליטה על ידי התקשורת היודעת את הדילמה הבלתי אפשרית בעידן של טרור גלובאלי ואינה מסוגלת להתאים עצמה למשהו שהדמיון עדיין לא המציא אותו.

אבל לא רק התקשורת היא בדילמה. השלטונות באירופה, בארצות הברית, באסיה הגדולה, בעולם כולו נמצאת בדילמה שאינה פתירה באמצעים של קלות דעת או של פזיזות מחשבתית . הפחד בממדים גלובאליים תובע מן השלטונות להגדיר את הטרור כעדות למלחמת ציוויליזציות. היא נשענת על תמונה תקשורתית המצביעה על כך שלא כל המוסלמים הם טרוריסטים, אך כל טרור הוא מוסלמי והמעבר מכאן להערכה שהאויב הוא האיסלאם כמעט מתבקש.

אבל אם השלטונות ייכנעו לתפיסה ההולכת ונעשית נפוצה יותר ויותר הזאת, הם יאבדו את אירופה, ולא רק את אירופה כי הם יהפכו כמעט מיליארד וחצי מתוך שמונה מיליארד יושבי הפלנטה הזאת המפוזרים גם בארצותיהם - למושאי שנאה. רובה הגדול של האוכלוסייה האיסלאמית מגנה את הכוחות הרדיקליים הג'יהדיסטים למיניהם. הם מאיימים עליהם.

הרוב מבקש להיטמע כלכלית גם תרבותית במלי לאבד את זהותו הדתית בתוך החברה שבה הוא חי. השלטונות שייכנעו ללחץ להגדיר את האיסלאם כולו כאויב יגיש לטרור לא פחות מעוד ניצחון, אולי הגדול בניצחונותיו. מאידך, השלטונות אינם רשאים להתעלם מן העובדה כי אי אפשר להיאבק בטרור ולהדביר אותו בלי לבער את קיני החתרנות חסרת העכבות הקיימים בתוך המרקם של האוכלוסייה האסלאמית. נדרשת חוכמה, ריסון, איפוק, כושר שיפוט נועז, כדי לא להפוך את האסלאם לאויב ובה בעת

 לא להתעלם כי האויב פועל מתוכו. המערב לא מצא עדיין, אם כי הוא ייאלץ למצוא, את הנוסחה המאפשרת לו לשמור מכל משמר מפני דמוניזציה של כל האסלאם תוך כדי ניהול מלחמת חורמה ברדיקליזם בשם האסלאם.

התקשורת המודרנית, העכשווית, זו שאינה יכולה להרשות לעצמה שלא לראות את הדילמה שלה כאחת מדילמות החיים והמוות של המאה ה-21, תיאלץ אף היא למצוא את הנוסחה אשר תאפשר לה להישאר תקשורת חופשית, מעודכנת ומעדכנת, אך חסינה יותר משהינה מיצירת הלוך רוחות. האחריות מחייבת תקשורת מידית, שיש לה בה בעת גם פנאי להיות תקשורת עומק, אנליטית, בוחנת, נוטלת שהות מבלי לאבד את הזריזות המאלצת אותה למהר כאילו אין לה זמן. היא מוכרחה לתת סיכוי לתקשורת המחזקת את האמונה ביכולתו של העולם להביס את הטרור ואת הגורמים המצמיחים אותו. זה דורש אומץ רב. אבל, אין מנוס, כל אמת, תובעת מאומרה אומץ לב. מורך לב, לא יכירנה.