סיבה למסיבה

מתי בפעם האחרונה הפגישו על במה אחת את צמד כלות פרס ישראל לתיאטרון, ליא קניג ומרים זוהר? וכשמוסיפים להן גם את צמד השחקנים הוותיקים, אילן דר ויהודה אפרוני, אז בכלל יש סיבה למסיבה. ההצגה "רביעייה", שבנה הבמאי רועי הורוביץ בתיאטרון הספרייה עם ארבעת אריות הבמה הללו, היא סוג של חגיגת מחזור של כוכבי גיל הזהב בתיאטרון הישראלי.

המחזה של דן קלאנזי מגולל בפנינו סיפור על חברות ארוכת שנים בין שני זוגות, ג'ודי ורון (קניג ודר) ורות וארי (זוהר ואפרוני). הם מספרים לנו את תולדות החברות ביניהם, שהתחילה מהמפגש הראשוני בין רות לג'ודי מול גן הילדים שאליו שלחו את בנותיהן לפני 37 שנים, בטון משועשע ואירוני. הסיפור שלהם הולך וצומח דרך רגעים של משבר ורגעים של אושר, רגעים של לידה ורגעים של התמודדות קשה עם אובדן ילדים, עד להתמודדות עם הפרידה הסופית מהחבר או החברה, באמצעות המוות.

אחד התכסיסים שעוזרים לחבר בין השחקנים לצופים הוא השילוב של דיבור ישיר לקהל בתוך התמונות הריאליסטיות. כך אנו הופכים לשותפי סוד של הדמויות ברגעים השונים. עוד תכסיס שנועד להתאים את ההצגה למציאות של השחקנים המבוגרים הוא העמדת דוכנים, כמו דוכני נואמים, לפני השחקנים, שעליהם הם מחזיקים את הטקסטים שלהם. זה מאפשר להם להיעזר בטקסט כשהם צריכים אותו, אבל אינו פוגם בזרימה החופשית של המופע.

ארבעת השחקנים מגישים ביצוע עשיר בניואנסים, אינטימי, חכם ומלא הומור עדין. כל אחד מהם זוכה לנאום או רגע מרגש משלו לאורך הערב, אך הם עובדים נהדר ביחד כאנסמבל מלוכד. נכון שהמחזה עצמו הוא קצת סנטימנטלי וקשה למצוא בו אמירה משמעותית על החיים, אבל כאמתלה לאיחוד מחודש של הרביעייה המקסימה הזו הוא עובד נהדר.