פמיניסטיות, מעוצבות וערכיות: הגדות מפתיעות לליל הסדר

הגדה של פסח, הטקסט החגיגי שרבים פיתחו איתו יחסים מורכבים, מקבלת בשנים האחרונות פנים חדשות ורעננות. לא מעט הגדות שונות, בועטות, צבעוניות ואפילו חדשניות, מציעות אלטרנטיבה ופירוש שונה למילים שכולנו משננים כל שנה סביב שולחן הסדר. נראה שיותר ויותר אמנים - לצד אנשים מהשורה - לוקחים לעצמם את החירות להציע את הגישה שלהם ולתרום למגוון הגדול שקיים היום על המדפים.    

מה שקופץ לעין כשלוקחים ליד את ההגדה של אסופה - שהיא בכלל חנות עיצוב בלב שוק הפשפשים, היא העטיפה המושקעת. וזה לא מפתיע, כי יוצרי ההגדה הזו לקחו 45 מאיירים שונים מאוד זה מזה, חילקו לכל אחד עמוד שונה מההגדה ונתנו להם הוראה פשוטה: ציירו את הטקסט כאוות נפשכם. משפטים כמו "הודו לה' כי טוב" הפכו להודו של גואה ודלהי, קריעת ים סוף הופכת למופע בימתי מול קהל, בו הים הוא תפאורה מודבקת ולמשה יש זקן מלאכותי, וסדר בדיקת החמץ הופך להילולת שריפת לחמניות כשהאש הגדולה בוקעת מפיו של תנין.

חציית ים סוף בקארי. מתוך ההגדה של אסופה(איור: מור בן דרור)

זו כבר השנה הרביעית בה מפיקים מנהלי החנות את ההגדות המאוירות, והשנה נוספה להן גם הגדה דו לשונית, בעברית ובאנגלית, כך שגם האורחים שלכם בחו"ל יוכלו ליהנות סביב השולחן. להגדות של אסופה אין קו מנחה אחד, אלא דווקא להיפך -  כל מעצב פירש את הטקסט בדרך שלו וככה מתקבלות אינספור גירסאות שונות של הגדה. יש קומיקס ומיד אחריו ציור קריקטורי, ציור קלאסי לצד גזירי נייר, וכל עמוד מספר את הסיפור בצורה שונה. 

ביעור חמץ. הכי רחוק מנר ונוצה(איור: לילך רמתי)

זוכרים את ארבעת הבנים מההגדה? אצל התנועה המסורתית הם הפכו לארבע בנות - רשעה, חכמה, תמה וזו שאינה יודעת לשאול. הרשעה רק רוצה לחזור לימים הפרועים שלה, בהם התעסקה בעיקר באיפור ובבעיות אישיות. לאן כל זה נעלם? היא שואלת. עשר המכות הופכות אצלן לבעיות שמטרידות את רוב המין הנשי - הצפרדע היא האישה שקופצת ממיטה למיטה אבל מרגישה אשמה על כך, הדם משול לסבל של המחזור הנשי שגם גורמת להן בסוף גם להיראות טמאות בפני הגברים, והחושך כבר משול לימים בהם הגברים כלאו את הנשים באיסור ללמוד. גם ברכת "דיינו" מקבלת פירוש שונה לגמרי, כשהיא הופכת למעין תפילה לצדק נשי - "אילו נבראה חוה והיא שווה לאדם ולא נחשבת כמפתה - דיינו, הן כותבות. "אילו זכו אימותנו בכבוד בעבור בנותיהן כמו בעבור בניהן - דיינו" הן ממשיכות. לנו נותר לומר "אמן".

בחד גדיא של "והיא שעמדה", מדרש פמיניסטי של נשי מדרשת אורנים, דווקא אמא הולכת לשוק, יש בו גם את הגביע של מרים שצץ לצד זה של אליהו, כי מי אמר שאין גיבורות מקראיות ולא מגיע להן שיחכו להן ליד שולחן הסדר? יש כאן המון קטעי שירה שבאופן לא מפתיע מתחזקים בכוח נשי - למשל "אחד מי יודע" חדש שבטח כבר ניחשתם, הופך לאחת מי יודע, ועוד הגות ופירושים מפרי עטן של כותבות כמו יוכי ברנדס ועלמה זוהר.  

אם היינו אומרים לכם שחמש מורות לספרות ומדריך טיולים אחד ערכו ספר שירה לפסח, בטח לא הייתם חושבים על שיר של ברי סחרוף. אבל זה בדיוק מה שמחדש הספר "הלילה הזה כולו שירה": יש בו יצירה מגוונת שמדברת על חופש אישי, על שבירת מחסומים וגבולות ומנגד על עבדות מודרנית - התמכרות לצריכה, לסלולרי ולמזון.

מודי כהן, עורך הספר, מבהיר שלמרות שהוא ושאר עורכות הספר מגיעים מהציונות הדתית, הרעיון הוא להביא את מגוון השירה הישראלית הצעירה, החתרנית והפרובוקטיבית לפעמים, ולקשר אותה לרוח החג. "רצינו להשיג שני דברים", הוא אומר. "להוסיף נופך ספרותי ושירתי לליל הסדר. וגם לתת במה לממד החברתי. חשוב היה לנו להתייחס לגר, לזר, וגם לחריג בחברה הישראלית. הרגשנו שיש לספר הזה הרבה יותר כוח וחופש אם הוא יישאר לצד ההגדה ולא ישלב אותה בתוכו. ביד אחת אפשר להחזיק את ההגדה וביד השנייה יש לך ספר של יצירה ישראלית שמפרשת את רוח החג שמחוברת גם למציאות הישראלית העכשווית. הרעיון הוא להפוך את הסדר לחג שיוצאים ממנו עם הרגשה שעברת תהליך -  בירור משפחתי ואישי."

מרענן את ליל הסדר

בין היתר תוכלו למצוא בו שירים כמו "אבי בערב הפסח" של יהודה עמיחי לצד "עבדים" של ברי סחרוף, "שירי מכות מצרים" של נתן אלתרמן לצד "והגדת לבתך" של איריס אליה כהן. עוד כלולים בספר: מאיר ויזלטיר, עלמה זוהר, אברהם חלפי, עדי עסיס ורבים אחרים.

הגדה נוספת בה תמצאו טקסטים של ברל כצנלסון לצד שירים של מיכה שטרית ומאיר אריאל, היא ההגדה האלטרנטיבית של תנועת "דרור ישראל" שבנויה ברוח ההגדות הקיבוציות של פעם. מצד שני תמצאו בה גם את רבי נחמן מברסלב ("כדי לצאת ממצרים עלינו קודם להיכנס לבית העבדים"). 

בני התנועה מביאים גם את הפירוש שלהם לצלחת הסדר: זרוע מסמלת את הכוח לעשות בחירות אישיות, מרור משול למציאות הקשה שבה שרויה החברה הישראלית וכרפס מסמל את האביב ואת ההזדמנות לשינוי. לכל מי שמעקם את האף לשמע "סוציאליזם" כדאי להיזכר שבעצם עקרונות הפסח לגמרי לא רחוקים מערכים חברתיים שכולנו מהללים בפייסבוק. אה, ובזמן שאתם קוראים דרשה של ברל כצנלסון, יש גם הפעלה לילדים - סיפור יציאת מצרים במשפטים מבולבלים שצריך לסדר.   

יש גם את מי שקושר בין הערכים החברתיים לבין עשייה בשטח: סטודיו 'אנד ג'וי', שמעסיק בעלי מוגבלויות "מתוך מטרה לתת לאנשים המתמודדים עם מוגבלויות מסגרת יציבה" לפי נדב עטיה, מבעלי המיזם, נתן למועסקים לעטר את ההגדה. ב"אנד ג'וי" מקשרים בין בין הקשיים החברתיים והאישיים של המועסקים לבין ערכי החג שכבר נמצאים בהגדה המסורתית.

"ארבעת הבנים, אותם אנחנו מזכירים כל סדר", אומר עטיה "מקבלים בהגדה שלנו פירוש חדש - השונות והגיוון שראוי שהחברה שלנו תאמץ בכל מה שקשור לחריגים בחברה. הכוונה היא לא שבעלי המוגבלויות יעוררו רחמים ומסכנות, אלא להיפך, יקבלו הכרה מהחברה בתוכה הם חיים. מטרתנו היא גם להוציא אותם לחירות תעסוקתית" ההגדה הורכבה כך שכל אחד מהמועסקים צייר באופן עצמאי את מה שרצה ואנחנו שילבנו את היצירות והשירים בצמידות לפרק הרלוונטי בהגדה". אהבנו. 

הגדה לצביעה. מותר לצאת מהקווים

ולסיום - גם לקטנטנים מגיע. הרבה לפני שנחת עלינו טרנד ספרי צביעה למבוגרים, הילדים הם אלו שישבו וניסו לא לצאת מהקווים. עבורם תוכלו למצוא הגדה לצביעה, המספרת את סיפור החג באופן המותאם לגילאים הצעירים ושמכניס אותם לרוח החג. ההגדה תכיר להם באופן משעשע את תכני החג, או לכל הפחות תעסיק אותם במהלך הסדר.