שתף קטע נבחר

החייל היורה לא יחזור לכלא צבאי: "חששו מחגורת נפץ - הסבר אפשרי לירי"

מכה לתביעה הצבאית: בית הדין בקריה דחה את ערעור התביעה להחזיר למעצר מלא את לוחם כפיר שירה למוות במחבל בחברון לפני כשבועיים. השופט קבע בהחלטה: גם צוות מד"א בשטח הזהיר מפני חגורת נפץ, מפקדי החייל לא הנחו אותו איך לנהוג

 

 

בית הדין הצבאי לערעורים בקריה בתל אביב דחה הערב (ג') את ערעור התביעה שדרשה להחזיר למעצר מלא את לוחם חטיבת כפיר שירה לפני שבועיים במחבל פצוע בחברון. לפיכך קבע השופט תא"ל דורון פיילס כי החייל יישאר במעצר פתוח במחנה נחשונים עד יום חמישי, ואז יתקיים דיון בערעור נוסף.

 

"לכאורה מדובר במעשה אסור המנוגד לערכי המדינה וערכים אוניברסליים שמפרים את ערך טוהר הנשק של צה"ל, שכלשונו הרי הנשק משמש רק לביצוע המשימה ויש לשמור על צלם אנוש", כתב השופט. "צה"ל פועל במדינה דמוקרטית וערך החיים הוא ראשון במעלה. חיילי צה"ל הלוחמים באיו"ש מתמודדים יום-יום בפעילות אינטנסיבית עם אירועי טרור ותחושת הסכנה. כעס ואיבה לאחר שניסו לפגוע בחברים לנשק הם כר פורה להפרת סמכות שאינה יכולה להכשיר מעשים כאלה".

 

על ההחלטה להמשיך את המעצר בבסיס הוסיף: "מחומר החקירה עולה גם דרך אחרת. סרטון ההגנה מראה עדויות של אנשים מהמקום ומרביתם חששו שהמחבל נושא עליו מטען, בניגוד לסרט של התביעה. המעיל העלה חשד למטען נפץ שהיה בלב החייל וחיילים נוספים. ההוראות הצבאיות לא ייחסו הנחיות למחבל דוקר ועליו חגורת נפץ ובקרב האזרחים. צוות מד"א חשש שהמחבל נושא חגורת נפץ והם הזהירו את הסובבים לא להתקרב למחבל כי אולי הוא נושא עליו פצצה. העניין של חגורת הנפץ לא נולד רק בשעות הערב, וזה וכנראה זה עלה אצל המשיב סמוך לירי. כשראה שהמחבל מזיז את ראשו וידיו, גורמי הצבא לא הנחו אותו להתמודד עם אמצעי חבלה. חששו של המשיב הוא לכאורה הסבר חלופי אפשרי לראיות שנאספו. לא כל הקשיים של התביעה הוסברו על ידי ההגנה".

החייל בבית הדין, היום (צילום: דנה קופל) (צילום: דנה קופל)
החייל בבית הדין, היום(צילום: דנה קופל)

השופט גם התייחס לסרטון שהציגו סנגוריו של החייל. "הסרטון ממחיש באופן ברור את מה שבא לידי ביטוי בעדויות של חיילים ושל אזרחים - חלקם בעלי תפקיד - שהיו במקום, ודברים אלה אינם באים לידי ביטוי כלל בסרטון התביעה. סרטון ההגנה מראה כי מרבית הנוכחים במקום חששו כי הפצוע נושא עליו מטען. חשש זה נלמד בעיקר מהתרעות קודמות על פיגועים ומלבושו של המחבל, שלא התאים למזג האוויר ששרר באותו היום".

 

עו"ד אייל בסרגליק המייצג את החייל מסר לאחר ההחלטה: "אין כל ספק שהחלטת בית הדין בערר תומכת בהחלטת בית הדין בערכאה למטה. הלכה למעשה קובע בית הדין כי גרסת החייל, שנתמכת בראיות אובייקטיביות, היא הנכונה וכי החייל, שחש סכנת חיים ממשית על רקע מטען ופיגוע משולב, ניסה להציל את חיי חבריו ואת חייו. אנו מקווים שהחלטה דרמטית זו תוביל את התביעה לראות עין בעין עם הערכאות השיפוטיות".

 

מוקדם יותר היום, במהלך הדיון בהארכת מעצרו של החייל, הציג עורך דינו את עדותו בפני חוקרי מצ"ח: "ידיי היו מגואלות בדם חברי הפצוע. הייתי נסער. בשבריר שנייה החלטתי לירות. אתם חוקרי מצ"ח פה במשרד ולא בשטח, שם יכולים לירות עליכם ולזרוק עליכם בקבוקי תבערה". הוא הסביר כי ירה לראש המחבל "כי אם הייתי יורה ליד או למרכז הגוף אז חגורת הנפץ הייתה מופעלת. המעיל היה מנופח כאילו היה לו משהו מתחת".

 

לדבריו, זו הייתה הפעם הראשונה שלו באירוע שכזה: "אני לא רגיל להגיע לזירה ולירות במחבל. אני לא רגיל לראות מחבלים מתים. זה שחיילים אחרים נראו שאננים זה כי הם חשבו שהמחבלים כבר היו מתים. אם הייתה עליו חגורת נפץ והוא היה מתפוצץ? אותנו לימדו שאם יש ספק אין ספק".

 

התקרית בחברון אירעה ב-24 במרס, אז תועד החייל יורה במחבל שדקר חיילים בחברון, עבד אל-פתאח שריף (21), עת שכב פצוע על הקרקע. הוא דרך את נשקו וירה בו, אף שדקות אחדות קודם לכן וידא כוח אחר בזירה שהמחבל אינו נושא עליו מטען נפץ. בתחילה החייל היה חשוד ברצח, ואילו בהמשך טענו בתביעה להריגה. הוא שהה בבית מעצר למשך כשבוע עד ששוחרר למעצר פתוח בבסיס. התביעה הצבאית ערערה על כך, ואילו עורכי הדין של החייל ביקשו לשחרר לחלוטין את החייל.

 

ביום ראשון נערכה נתיחה לגופת המחבל, וממנה עלה כי הירי של החייל גרם למותו. בדיון היום אמרה התובעת הצבאית כי בידיהם "סרטון שמציג את החייל לאחר האירוע בזמן פינוי הגופה,

ובו ניתן לראות שהוא לא היה נרגש ונסער כפי שטען".

 

התובע אדורם ריגלר הוסיף: "התנהגותו סמוך לאירוע מהווה סוג של הודאה. הוא אמר שחשש שהמחבל יפגע בעדלאידע במקום, אף שלא התקיימה באותו זמן ובאותו מקום. הוא אמר ששמע רק פעם אחת אמירות בזירה על חשש למטען. דקה וחצי בין האמירות הללו ועד לירי הקטלני - זה הרבה זמן באופן יחסי. אלמנט המיידיות משמעותי כשיש חשש ממטען".

 

השופט בדיון העיר כי גם למפקד המחלקה, לפי עדותו, היה חשש ממטען, ולפיכך תהה למה חששו של החייל ממטען אינה כנה. התובעת השיבה: "אם היה חשש ממשי ורציני, היו פועלים אחרת. אף אחד מהמפקדים לא חשב שיש מטען על המחבל".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דנה קופל
החייל החשוד
צילום: דנה קופל
מומלצים