yed300250
הכי מטוקבקות
    הקדמה איז אה ביץ'. "איך אנחנו הורגים את עצמנו"
    חדשות • 13.04.2016
    וואי, וואי, וויי־פיי
    "איך אנחנו הורגים את עצמנו", ערוץ 2, 21:00
    עינב שיף

    במהלך הצפייה ב"איך אנחנו הורגים את עצמנו" הסטתי מדי פעם את המבט אל עבר הראוטר, השוכן במיקום אסטרטגי בסמוך לטלוויזיה. למשמע הסכנות הכרוכות בקיומו, הרגשתי איך הוא נועץ בי מבטים זדוניים ושטניים. ככל שנקפו הדקות חשתי כיצד הבהובי הנורות לובשים אופי תוקפני יותר, בהתאם למילים הקשות שהוטחו במכשיר על ידי מומחים שונים. בסיום כמעט ולא עמדתי בפרץ. רציתי ללכת למטבח, לקחת פטיש ולחבוט באיום הוויי־פיי עד שייעלם מחיי. אבל נזכרתי שאחר כך יהיה קצת מסובך לשלוח את הטור למערכת.

     

    באדיבות ערוץ 2

    באדיבות ערוץ 2

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    בפרומואים הוגדר המשדר כ"סרט מיוחד". זהו עוד שלב בהתרחבות הפער בין טייטלים טלוויזיוניים לתוכן שמאחוריהם. מדובר בכתבה באורך 24 דקות נטו, שבמרכזה נושא לא חדש ובאמתחתה לא נמצאו תגליות מטלטלות. כן, קדמה איז אה ביץ'. היא תמיד טמנה בחובה גזר בטעם הקלה על החיים ומקל בצורת שעבוד. בזכיינית רשת, שנדרשת באחרונה למלא את החלל שבין מהדורת החדשות למשחק ליגת האלופות, זה מספיק כדי להיקרא "סרט מיוחד". ארול מוריס ואלכס גיבני, מאחוריכם.

     

    הפרויקט בהובלת אברי גלעד ביקש להציג את הקרינה הנפלטת ממכשירים חשמליים ומאמצעים טכנולוגיים אחרים כמגפה בהתהוות. מרבית המומחים שהתראיינו לסרט הציגו תמונה קודרת למדי. ניתן דגש למאבקם של הורים בתוכנית התקשוב של משרד החינוך, שבמסגרתה התלמידים נעזרים בטאבלטים וברשתות וויי־פיי ובכך נחשפים יותר לקרינה. המצלמות אף נסעו עד עיירה מבודדת יחסית במערב וירג'יניה, שאליה מגיעים אנשים הסובלים מרגישות לקרינה. מפתיע שלא נערך ראיון עם צ'אק מ"סמוך על סול".

     

    הקייס של "איך אנחנו הורגים את עצמנו" נשמע הגיוני בעידן האולטרה־מחובר, אבל נעדר הוכחות מדעיות מוחלטות. חבל גם שכמעט לא הוצגו בו קולות שחושבים שלא כצעקתה, ודאי לא באופן משמעותי כמו המדענים שתיארו קטסטרופה מתקרבת. פרופ' יוסף ריבק, למשל, הוא מומחה לקרינה בלתי־מייננת שלא מופיע בסרט. בעבר הוא אמר לערוץ 20 כי "ההיסטריה... סביב הנושא הזה של וויי־פיי בבתי־הספר היא באמת מוגזמת. המחקרים המדעיים לא הוכיחו עד היום שיש סכנה בריאותית משמעותית לחשיפה לא לוויי־פיי ולא לטלפונים סלולריים ולא לקווי מתח". למראיין שלו אז, אגב, קראו אברי גלעד.

     

    ובעיקר, "איך אנחנו הורגים את עצמנו" נשאר בקומה התחתונה. גם אם הוא משוכנע שישנה סכנה, אין לו עניין בגורמים שמניעים אותה (מלבד אינפלציה של סמארטפונים, כמובן). הוא לא בדק, לדוגמה, מי מרוויח מכך שכולם משודרגים כל הזמן, אם תאגידי תקשורת מפעילים כוח כדי שהמצב יישאר על כנו ומה המחוקקים מתכוונים לעשות בנדון. טוב, לשם כך יש צורך ב"סרט מיוחד" באמת.

     

    בקטנה

     

    מערכת היחסים הטעונה בין ערוץ 20 לנשיא המדינה — בעקבות הפוסט התוקפני בעמוד הפייסבוק של הערוץ — הופשרה בראיון שהעניק הנשיא ריבלין לתוכניתו של ליאור דיין. הנשיא נראה נינוח ושייט מול שאלותיו הלא ממוקדות של דיין, שלחסרונותיו כמראיין נוספה גם התרגשות ניכרת. לפרקים הנשיא אף ממש נאם מעל לראשו. חלק נרחב מהשיחה הוקדש להקצנת השיח בחברה הישראלית. "כאשר אתה יוצר מערכת שבה הצד האחר הוא אויב, הצד האחר הוא בוגד...יכול להיות שדמו מותר", אמר הנשיא, ורכן לעברו של דיין במעין תנועת נזיפה. מעניין על מי חשב באותו רגע.

     


    פרסום ראשון: 13.04.16 , 00:50
    yed660100