"ספר הג'ונגל": מרוב אפקטים לא רואים יער

אין כמעט שוט שאינו מעורר התפעלות בעיבוד החי שערכו אולפני דיסני לסרטם הקלאסי "ספר הג'ונגל" משנת 1967, לפי סיפוריו של רודיארד קיפלינג. הסרט הזה כל כך מרשים מבחינה חזותית עד שהצופה שוכח שהדמות בשר ודם היחידה בו היא זו של הילד המגלם את מוגלי, שנדרש לשחק מול חיות ג'ונגל ממוחשבות.

וזו אולי הבעיה העיקרית של "ספר הג'ונגל" ("The Jungle Book") בגרסת האנימציה הדיגיטלית. ההשתאות מהיכולת הטכנולוגית באה פה על חשבון הרגש. אם הישגם הגדול של אולפני דיסני בסרט המקורי (שהיה האחרון שהופק תחת פיקוחו של אבא וולט לפני מותו ב-1966) היה בהאנשה מושלמת של החיות - הסרט הנוכחי מותיר אותן בהבעות פנים קפואות רוב הזמן.

עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:

• פרנקופוניה
• מסייה שוקולד
• מי יאהב אותי עכשיו
• הגל החמישי
  

השימוש בחיות ונופים פוטו-ריאליסטיים עלול להפוך את הגרסה שביים ג'ון פאברו ("איירון מן") לישירה ואכזרית מדי בעבור צופים רכים בשנים, במיוחד בסצינות בהן חיות טרף נושכות ומשסעות זו את זו בטופריהן. הוויתור על השירים שעיטרו את הגרסה המקורית, למעט שניים בלתי נשכחים שמבוצעים אף פה ("The Bare Necessities" האיקוני בביצוע הדב באלו ו"I Wanna Be Like You" המקפיץ שמזמר מלך הקופים המטורף) - הופך את הסרט לאפל ורציני יותר. ולא שזה נזקף לחובתו.

העלילה, כידוע, מתרחשת ביערות הגשם שבהודו ועוקבת אחר גור האדם מוגלי (ניל סתי) שגודל על ידי משפחת זאבים (בראשותם של לופיטה ניונגו וג'יאנקרלו אספוזיטו) לאחר שאביו נטרף בידי הנמר הבנגלי שיר-חאן (קולו של אידריס אלבה). כאשר הנמסיס שלו שב אל הג'ונגל אחרי היעדרות ממושכת, מחליט המבוגר האחראי, הפנתר השחור בגירה (בן קינגסלי), כי הגיעה שעתו של מוגלי לחזור אל חברת בני האדם, ומתנדב ללוות אותו אל כפרו.

במהלך המסע הם יופרדו ואז ישובו וייפגשו, ועל הדרך יפגוש מוגלי בנחש המפתה קאא (סקרלט ג'והנסון) ובדב הנהנתן באלו (ביל מארי), שנוכחותו מספקת לסרט את רגעיו הקומיים היחידים. גארי שנדלינג המנוח מפציע בקולו של קיפוד חמוד.

סרטו של פאברו אינו מיועד, כאמור, לזאטוטים, ועיסוקו בסוגיות של התבגרות והתמודדות עם המוות ללא ספק מעניק לו צביון מאיים יותר מזה של הגרסה המקורית. הדברים אמורים במיוחד במפגשו של מוגלי עם המלך הקופי הענק לואי (כריסטופר ווקן המצוין), שמתגורר במקדש חרב, ומזכיר את דמותו של קולונל קורץ מ"אפוקליפסה עכשיו". מאידך, זהו סרט דיסני מסורתי שנשען על עולם דימויים וסטריאוטיפים מוכר ומעייף, כמו השיא שבו מתמודד מוגלי פנים אל פנים מול שיר-חאן - ונחשו מי מנצח.

כן, "ספר הג'ונגל" הנוכחי (עיבודים קולנועיים נוספים כוללים את הגרסה מ-1942 בכיכובו של הנער ההודי סאבו, וגרסה כושלת שהפיקו אולפני דיסני עצמם ב-1994 עם ג'ייסון סקוט לי בתפקיד מוגלי), חסר איזה קסם של ממש הנובע מגילויה מחדש של הקלאסיקה של קיפלינג. החזון הטכנולוגי עולה אף על זה של "חיי פיי" של אנג לי, והדינמיקה בין השחקן והחיות הדיגיטליות משכנעת עוד יותר (אם כי ההעדפה עדיין נתונה למאבק בין ליאונרדו דיקפריו והדובה ב"האיש שנולד מחדש") - אבל משהו חסר, והמשהו הזה הוא בפשטות קסם.

זהו הקסם שאובד במעבר מאנימציה קלאסית, שבה חיות מדברות, שרות ומפזזות בעולם פנטסטי מצויר, לסביבה הפוטו-ריאליסטית שבה ההתפעלות מהדימוי באה על חשבון כל דבר אחר. צמד השירים מהסרט המקורי נדמים, כתוצאה, כאיזו רוח רפאים שרודפת את הגרסה הדיגיטלית יותר מאשר הם משובצים בה בצורה אינטגרלית. הם המורשת המלבבת של הסרט ההוא שאינה לגמרי משתלבת ביצירה החדשה שהיא מכנית יתר על המידה. בתפקיד מוגלי, ניל סתי נראה יותר כמקולי מקאלקין בהתהוות - והדברים אינם נכתבים כמחמאה.

עם זאת, הצפייה ב"ספר הג'ונגל" מאותתת לכולנו: זהו העתיד. גרסת לייב-אקשן של "היפה והחיה" צפויה להגיע לאקרנים בשנה הבאה, ושיבוט דיגיטלי של "חברי הדרקון אליוט" (שהטריילר שלו מזכיר את "ספר הג'ונגל") תנחת על המסכים בקיץ הקרוב. ב-2018 יגיע אפילו עיבוד נוסף, ומעורר סקרנות, לסיפוריו של קיפלינג, עם כריסטיאן בייל בתפקיד בגירה ובנדיקט קאמברבאץ' כשיר-חאן, ובבימויו של אשף ה-motion capture אנדי סרקיס.

ישנם הרבה רגעים מרשימים ב"ספר הג'ונגל", ומוגלי הנקלע למנוסת תאואים בבריחתו משיר-חאן או עדר פילים עצומי מימדים הצועדים במלכותיות ביער הערפילי הם רק שניים מהם. אבל הרגעים האלה רק מדגישים את היעדרו של חזון אמיתי. הם שם על מנת להלהיב, לא על מנת להפוך את סרטו של פאברו לקלאסיקה בפני עצמה.

"ספר ג'ונגל" (ארצות הברית) - במאי: ג'ון פאברו. שחקנים ראשיים: ניל סתי, ביל מארי, בן קינגסלי, אידריס אלבה, סקרלט ג'והנסון, לופיטה נ'יונגו וג'יאנקרלו אספוזיטו. אורך הסרט: 111 דקות.