לכבוד יום העצמאות ה-68 למדינה, החליטו בארגון ה- IAC להביא לכאן את הזמרת ריטה למופע המרכזי של החגיגות בראנצ'ו פארק. ריטה הספיקה להופיע בעיר המלאכים מספר פעמים ובפני אולמות מלאים של קהל שחונק אותה באהבה, מעניק לה סטנדינג אוביישן ולא מפסיק לתעד אותה במצלמות האייפונים. להופעות שלה מגיעים ישראלים ופרסים כאחד, לא רק יהודים אגב, שלא יכולים לחכות כבר שתפצה את פיה ותשיר להם "גולה סנגם"ו"שאה דומאד". הם לא יכולים להתאפק, קמים ממקומם, מנענים ידיים בתנועות מעגליות ומתמסרים כל כולם למוסיקה המזכירה להם את איראן. נשים שחצו מזמן את ה-40 מצטרפות אליה בערגה ל"אני חיה לי מיום ליום" (זוכרות? לא כל כך יפה ולא בת 16) ובנות כל הגילאים שרות בקול ניחר את "ימי התום".

לכבוד הגעתה לעיר, תפסתי איתה ראיון טרנסאטלנטי ושאלתי אם היא עדיין מתרגשת גם אחרי מיליון ומשהו הופעות. "אני מאוד מתרגשת. יש אמנים שאוהבים יותר להקליט ולא לעמוד על הבמה, אבל אני אדם של אנשים, של חום ומגע ואנרגיות. המקום הכי חווייתי מבחינתי זה לעמוד על הבמה ולהופיע בפני קהל”.

אני מסתכלת על הקהל בהופעות שלך ובעצם של הרבה אמנים אחרים והם מסתכלים על ההופעה יותר דרך הנייד שלהם השלוף קדימה. לא קצת מפריע לך?

"הפלאפונים שיש לכל אחד היום זה כמו להחזיק כלי נשק, כי לכל אחד יש מצלמה ביד והם מנציחים את האירוע במקום להרגיש אותו בלב. פעם הייתי יורדת מהבמה לקהל, היום אני כבר לא עושה את זה, זה בלתי אפשרי, כי אם ארד, כל אדם בקהל יתפוס אותי חזק וירצה לצלם. זה מטריד ומציק, אבל אין מה לעשות. יש דברים שהפלאפונים עם המצלמות קילקלו. הן יוצרות סוג של חיץ בינך ובין האנשים. לפעמים אני מתפללת שלא היו פלאפונים, לפחות לא בהופעות. יחד עם זאת, האהבה של האנשים שמגיעים להופעות, היא דבר מדהים וזה מרגש אותי. אחרי כל כך הרבה שנים של הופעות בפניהם, אני מרגישה שזה כמו להופיע בפני המשפחה שלי”.

האם הקהל בישראל שונה מהקהל הישראלי בחו"ל? בתגובות שלו? או שקהל בכל מקום הוא אותו קהל?

"אין דבר כזה אותו קהל. אפילו בארץ,בכל עיר המרקם של האנשים הוא קצת שונה. החיפאים מגיבים אחרת מאשר הירושלמים והתל אביבים. אבל אני מאמינה שיש בזה מעין ניחוח אחר כשאנשים לא חיים תמיד בארץ ומגיעים להופעה שלי. זה מרגש להגיע לחו"ל ולאחד אנשים שמתגעגעים למוסיקה והמדינה ולהביא להם ניחוח של ישראל".

איפה ומתי היתה ההופעה הכי מרגשת שלך?

"כל הופעה מרגשת, אבל ההופעה בבניין האו"ם בניו יורק, באמת מחזיקה את השיא בדבר הזה. היו בה כל כך הרבה אלמנטים. זאת היתה הופעה בפני כל אולם המליאה, הגיעו 124 משלחות מכל העולם ואני יודעת שהיתה גם המשלחת הפרסית כי הם באו לקחת את הכרטיסים. אבי נפטר שבוע לפני כן וקמתי ממש לפני סוף השבעה. ההופעה היתה בחציה עברית וחציה פרסית ואנגלית. לשיר את המורשת של ההורים שלי, את הישראליות שלי וגם להתפלל לעולם טוב יותר למען הבנות שלי ולמען המדינה, היה סופר מרגש. היו בתוך כל זה כל כך הרבה פרמטרים שאני חושבת שבינתיים, זה היה שיא הקריירה שלי. אולי בפעם הבאה שנעשה מהפך, לא מהפכה, ניסע להופעה שלי באיראן וזה יהיה עוד שיא של שמחה והגשמה של משהו שהוא מעבר למוסיקה”.

יש לך מעריצים באיראן?

"כן, יש לי הרבה מאוד מעריצים שם. האלבום שלי הוא הצלחה מאוד גדולה באיראן ואני מקבלת המון מכתבים מאזרחים איראנים. דרכם הבנתי עד כמה העם הוא לא השלטון לגמרי. העם רוצה משהו אחר, העם רוצה נורמליזציה, העם הצעיר רוצה את הדמוקרטיה, את החיים הרגילים והנורמלים ואני מקווה שהמדינה הזאת תלך לכיוון הזה. אני מתכננת לבוא לארה"ב ולארצות אחרות וכמה שיותר לתת הרצאות בעניין הזה. הספקתי כבר להרצות בייל והילל, הייתי באיפא"ק ועוד מקומות, אני באה ממקום לא פוליטי אלא חברתי, מהמקום של החיבור.

“אני משתמשת בכאילו ב"קללה"במרכאות של להיות פרסיה וישראלית חצי-חצי ולהביא את הסיפור האישי שלי ולחבר אנשים ככל האפשר. אני רוצה להביא סוג של היגיון והאהבה ורצון לנורמליזציה, מאוד חשוב לי הדבר הזה, לבוא ולתת הרצאות. מהרגע שהבנתי שיש למוסיקה תפקיד חשוב ולחבר בין אנשים, אני מנסה לקחת את הייעוד הזה קדימה ולעשות ככל שביכולתי.

“אני זוכרת שבהופעה שלי באו"ם, מזכ"ל האו"ם, לפני שעלה להציג אותי באולם המליאה לפני ההופעה, אמר לי: קחי את התפקיד הזה ברצינות גמורה, כי המוסיקה שלך יכולה לחבר אנשים ולבבות. והאמת שבלי כוונה עוד קודם עשיתי את האלבום בפרסית וראיתי באמת מה מוסיקה יכולה לעשות. מה שפוליטיקאים לא יעשו, אולי המוסיקה תעשה”.

את חושבת שאמנים צריכים להביע את דעותיהם הפוליטיות?

"אני אישית לא מביעה דעות פוליטיות. אני אסביר לך למה, כי קודם כל אני בורה בעניינים פוליטיים, אני יכולה לדבר רק בעניינים חברתיים. לא יכולה להגיד זה צודק או זה צודק, לא מבינה בקטטות ובאגואים של שליטים ומנהיגים. הרי אם יקומו שני מנהיגים חזקים או יקומו כל המנהיגים החזקים בעולם, יהיה לנו שלום. אולי בסוף, כמו שאומרת הקבלה, אנרגיה נשית תביא שלום לעולם, כי בינתיים הוא מונהג על ידי מנהיגים חדורי אגו”.

מרגש אותך לשמוע את בתך משי שרה?

"בכל חיי, אני לא חושבת שהתרגשתי יותר מאשר כמו שהתרגשתי בערב הבכורה של המחזמר ‘סיפור הפרברים’, שם היא משחקת בתפקיד הראשי של מריה. אפילו בהופעות שלי או רגעים מרגשים בחיי, לא התרגשתי ככה. היא פשוט ממיסה. אנשים יוצאים חמאה מותכת לאחר שהם שומעים אותה. יש לה קול של מלאך משמים ואני בתור אמא, לא חושבת שיש משהו יותר מרגש מזה. ישבתי בקהל בערב הבכורה וראיתי את הדבר הזה שיצא לי מתוך הבטן עומד על הבמה, משחק ושר והייתי גמורה, גמורה".

הזלת דמעות?

"מה זה דמעות? צרחות של בכי. היו צריכים להרים אותי מהרצפה עם שפכטל ממש. הייתי שפוכה".

לקטנה גם יש כישרון.

“חבל לך על הזמן”.

היית רוצה לשתף עם משי פעולה?

"בטח, אבל לא עכשיו. משי היא קודם כל, בזכות עצמה, ברגע שתנהל קריירה, אבקש ממנה לעשות משהו ביחד. בינתיים הבמה רק שלה".

הוצאת ספר ילדים: ‘הלב של’ שיראז שתורגם לשפות זרות. איך את מסבירה את ההצלחה שלו? את הרי בכלל זמרת.

"זה באמת מדהים. כתבתי אותו בתמימות, לא היו לי ציפיות גדולות מדי, אבל הוא תורגם לאנגלית, יצא באנגליה ובארה"ב, עכשיו יצא ביפן, עומד לצאת בקוריאה, סין, איטליה וברזיל. זה מדהים, מדהים. הספר קיבל את ההמלצה של משרד החינוך לגנים ובתי ספר והפך להצגה במשך שנה ומשהו בתיאטרון אורנה פורת. זה מאוד הפתיע אותי. יש לי חברה סופרת שאמרה לי: בת אלף, אנשים כותבים עשרות ספרים וזה כל מה שהם עושים בחיים ולא מתרגמים אותם לאף שפה’. תראי, זה לא הארי פוטר, זה לא כבר איזה רב מכר, אבל עדיין מרגש. הוצאות ספרים מכל העולם קוראים ומתאהבים בסיפור. הספר מדבר על אותו נושא, אותו מסר שאני רוצה להעביר לעולם. מסר של שלום. זה בדיוק כפי שקרה עם האלבום שכתבתי בפרסית. לא תיכננתי לכתוב אלבום שלם בפרסית וזה יצא לי וממני. כאילו הנשמה לא שואלת את ההיגיון, כי איזה היגיון יש להקליט אלבום שלם בשפה של המדינה שרוצה להשמיד אותנו? מי היה חושב? לא היה בזה היגיון רק הקשבה לקול הפנימי. הבנתי שהרבה פעמים היקום מחבר אותנו לעשות דברים שאינם הגיוניים, אבל כנראה שיש להם תפקיד”.

את מתכוונת לכתוב עוד ספר?

"אני באמצע כתיבה של עוד ספר סיפורים קצרים, לא יודעת כמה זה יקח, אני לא סופרת. זה לא המקצוע שלי”.

איפה את הולכת לחגוג בפסח?

"אצלי בבית".

זה צריך להיות סדר מאוד מוסיקלי, כי יש לכם הרבה זמרות במשפחה.

"כן, גם אמא שלי תהיה, משי ונועם והאחיינית שלי לירז. אז האמת שכן, צריך לנצל את זה כמשהו מוסיקלי”.

את הולכת לבשל?

"מה פתאום? אני לא מבשלת. אני רק יודעת לעשות גונדי ופסטו, פסטו הכי טוב בעולם. אני רק מסדרת את השולחן, קונה את השתיה, מסדרת את הצלחות והסכו"ם והמפיות, ואז המשפחה מגיעה עם הסירים”.

מה תשירי לנו בהופעה בפארק?

"את כל הלהיטים הידועים מכל השנים וגם בפרסית".

את מופיעה בד"כ בחגיגות העצמאות?

"הרבה פעמים אני לא מופיעה ביום העצמאות אבל השנה החלטתי לחגוג את זה עם הקהילה הישראלית בארה"ב ואני מאוד מתרגשת. זה מחזק את הקשר בין הישראלים ששם לכאן”.