הסדנה ע"פ הסופר
הוא עבר חוויות מכוננות בחייו שהביאו אותו למקום הבטוח והרגוע שהוא נמצא בו כיום. הוא רוצה לקחת גם אותנו לנקודה בה האדם יכול להשתנות באמצעות כתיבה. אילן הייטנר מביט לנו במקלדת
הוא בחר בכתיבה כדי לא להתבלט. אבל בחר להגיע רחוק. חינכו אותו להצליח בעסקים, לימודי הכלכלה הציבו רף שלא היה לו עיניין לעבור אותו. רק הוא ידע שהוא לא במקום שהוא מבקש לעצמו. וזה היה קשה, והיה כואב. והוא מדבר על זה בחופשיות.
אילן הייטנר, סופר מוערך בישראל ובעולם קוראי האות העברית המושחזת, לקח את האותיות שלו למקום הרחוק שהוא בחר בו. יכול להיות שהאבא, איש העסקים הממולח, נטע בו בכל זאת כמה גנים של הצלחה. אבל את הדרך הוא סלל לעצמו. והיא עברה עליות, הרבה מורדות, ובעיקבותיה, בטוח שהרבה תובנות. הייטנר ניתב אותה. ועכשיו כשהוא אב לארבעה, האיש של אלונה ומחובר למקלדת ועוד יותר לקהל הקוראים והכותבים שלו, הוא חולק את היכולות. מעצים את הסביבה שלו. לא שומר לעצמו. טריוויאלי הוא בטח לא. עבדתכם דיגדגה אותו וזה מה שיצא. בלי לחפור. בלי להתנחמד. פשוט לתת לו את המקרופון. ולהתבטא. לתת לו את האפשרות להביא אלינו את מה שהוא כה חפץ לתת.
אילן, מי יכול להיות סופר?
"כל אחד יכול להיות סופר, גם כל אחד יכול להיות זמר ונגר ואינסטלטור. השאלה אם טוב. השאלה אם יגע בלבבות. כדי לנגוע בלבבות צריך תחילה לגעת בלב שלך, וצריך רצון עז להוציא ספר. הרצון הוא עיקר שהכל תלוי בו, אמר רבינו, אם יש רצון אפשר לעשות הכל. אם טוב יותר או פחות זה כבר עניין אחר. להוציא ספר אינה מטרה אלא אמצעי. אמצעי לריפוי עצמך, לריפוי אחרים, אמצעי לנגוע באנשים, להפיג את בדידותם".
יש תכונות שהיית מצביע עליהן במיוחד?
"כותבים הם בדרך כלל רגישים יותר. מתוקף היותם כאלו הם עשויים להיות רומנטיים יותר, אבל לא בהכרח. בשביל סיפור טוב צריך לחיות עם עיניים ואוזניים פקוחות, את כל השאר צריך כדי לברוח מעצמך".
הוא לא מהסס להצביע. הוא לא חושב פעמיים כשהוא מדבר על המילים שהוא מתבוסס בהן בערגה, מלטף, לפעמים משחק איתן. "...פקפק בכל דבר. התלמידים הכי טובים הם הספקנים. אל תיקח כלום כמובן מאליו, כל דבר שאל מדוע, גם אם לכולם זה נראה תמוה. זה עשוי לעצבן כל מיני שוטים שתפגוש בדרך, אבל אז תוכל להיות בטוח שיש לשאלתך ערך. כשתיסע ברכב יוקרתי 30 שנה אחרי שהילדה שאהבת במשך שנתיים אמרה שהיא אוהבת את חבר שלך, זכור שקנית אותו בזכותה. כי אילו הייתה רוצה אותך, לא היית נפגע כל כך, ולא היית צריך להראות לה ולכולם, שאתה כזה מצליחן. אותו הדין לערס ששיחרר לך אחת, לחכמולוג שהוריד לך את המכנס, ולכאילו חבר שכינה אותך עכבר מהונדס, שם בטקס סיום בו ניגנת בקונטרבס. הם כולם בנו אותך". הוא כותב מכתב לתלמידו ומשרה עליו בטחון.
הייטנר כאמור לא שומר לעצמו את הדברים. כמו כותבים רבים הוא מודע לתהליכי הכתיבה, לצורך להביע את עצמך, לפחדים שאדם נושא עימו ולא יצאו בשום דרך. לפנטזיות שישארו חבויות כי אף אחד לא הושיט לאדם את הכלי שבאמצעותו הוא יוכל לעבוד. הוא בוחר להעניק את המקלדת למי שחש שיש לו את הצורך, ולא תמיד יודע איך. למי שכבר כתב, ולא היה מרוצה מהתוצאה. למי שצריך מנטור, או למי שצריך השראה. הוא לא יגע. הוא יכוון. הוא יאיר בפנס את הדרך, ויגרום ליושב מולו לנבור בעצמו. כי ככה זה כשכותבים וחושבים ושואלים שאלות. כולם נולדים עם כשרון, אבל לא לכולם האפשרות לממש אותו. הייטנר יפתח את השער.
איך פותחים את המחסומים הללו שנולדים אצל כל אדם כותב?
"חסימה בכתיבה יכולה לנבוע משני מקורות. האחד - אני לא מחובר ולא רוצה להתחבר לכאב שלי, למצוקות שלי, אלי פנימה. השני - כתיבת ספר אינה הדרך שלי לצאת לאור. אני רוצה לכתוב ואוהב לכתוב, אבל ספר זה לא בשבילי. הדרך להתגבר על מחסום הכתיבה היא 20 דקות כתיבה מדי יום למשך חודש. אם גם אז לא משתחרר המחסום אז תבוא אלי".
למי מיועדת סדנת כתיבה?
"לכל אדם שרוצה להתפתח, להתקדם במציאת עצמו, מציאת כיוונו, שיפור חייו, ריפוי חייו והוא רצה להעשיר את עצמו ממקום אמיתי".
ואיך תעשה את זה לאמרישראלים?
“מה שאתן לישראלים באמריקה זה את עצמי. כיוון שאני לא באמריקה הם לא יכולים לקבל אותי אלא באמצעות הסדנאות האינטרנטיות, דרכן נעבור על ואת כל התהליכים שאנו מדברים עליהם פה - כניסה פנימה אל עצמו וראיית והבנת דפוסינו ומטרותינו, ומכאן יציאה למסע אמיתי ומספק, שתחנותיו עשויות להיות הוצאת ספר, מציאת בן זוג, חיזוק זוגיות, מציאת אהבה מהעבר ופתיחת עסק, או סתם חוויה מעשירה וכיפית”.
לאילו תוצאות הביאו הסדנאות שלך עד כה, יש דוגמאות?
“גיליתי שרק בצבא אפשר לגרום לאדם לבצע פעולות שלא בדיוק בא לו עליהם. אולי גם בכלא, או בלימודים, ובעצם גם בזוגיות. ובהורות. ובעבודה. אבל בסדנאות, לשם אנשים באים ושמים גבולות. ככל שבאים עם "אני יודע הכל"כך יקחו פחות. לכן לא ניתן לעשות מעשים כדי להביא אדם למיצוי, חוץ מלעזור לו לעבור את הכביש לשם. ואכן עשרות משתתפים, ואולי מאות, פרצו דרך רצינית באמצעות הסדנא. יצאו מהארון, הוציאו ספרים, מצאו זוגיות, פתחו עסק, עברו דירות, שינו מקצועות”.
את אילן הייטנר עטפו כבר באין סוף מילים, בעיקר אלו שהתמקדו בחייו הצבעוניים שקדמו לאלה שהוא חווה מאז נישואיו וארבעת ילדיו. מאז שהתיישב, הוליד, נגע בטבע התחבר לרוחניות, ליהדות. עשה יוגה והתחבר לעצמו. השינוי ניכר בו. הרוגע שעוטף אותו. לטענתו הוא שודך לאלונה כבר לפני 46 שנים ומאז היא רק התעכבה. עד שהגיעה. הייטנר מבקש שנגיע אליו פתוחים, מעוניינים לספוג, ללמוד, לחוש, להבין. שנגיע בזמן, עם שאלות, עם "עבודת בית". עם רצון לפרוק ולחבר. הוא לא מחלק ציונים. הציון הוא ההתפתחות האישית שכל אחד עובר. הוא מבקש שנהיה מחוייבים לעצמנו כדי שנצא עשירים ומלאי ידע.
אז צריך השראה?
“אני לא מפסיק לקבל השראה, את הספר האחרון שלי "האיש שלא רצה להיות קטן"כתבתי בזכות הסדנאות. ואני מקווה שגם נותן השראה, כך אומרים החברים. בל נשכח שספר לא נכתב מהשראה אלא מעבודה קשה, לכל מי שמחפש כל היום השראה”.
ומה בכל זאת אומרים ההורים על הילד שלא יצא איש עסקים?
“הוריי עדיין היו רוצים שאהיה בתחום העסקים. למה? כי יש שם יציבות. אני מבין אותם. גם אני הייתי מעדיף שלבן שלי תיכנס משכורת קבועה. וגבוהה. גם כשאני מככב ברשימות רבי המכר עם ספרי החמישי, עדיין אבי יכול לתפוס אותי בשיחת צהריים ולומר "תגיד, אתה יודע שבהייטק מחפשים היום תוכן. תוכן זה מה שמחפשים היום בהייטק. מה אתה אומר...?"
מה "עושה לך את זה"?
“ככל שאני מזדקן יותר, והנה נותרו לי עוד 75 שנים בלבד, אני נהנה מעברית יפה. מתענג עליה. מתלקק איתה. מתלטף איתה. נהנה מסלסוליה ומקימוריה. מעריך את עומקה, את רבדיה. את החור שבבייגלה”.
ומה תרצה להיות כשתהיה גדול?
“כשאהיה גדול ארצה להיות קטן. אבל באמת קטן. צנוע. עניו. מכיר שיש מעליו”.
לפרטים על הסדנאות של אילן הייטנר: Sipur.info@gmail.com
או בטלפון: 972-52-8853854
