ואז, לאחר 3 שעות של שיטוטים בחנות, אנחנו מגיעות לאיזור כורסאות ההנקה וקורסות באנחה לתוך כורסא מפנקת ב-800 דולר, מותחות רגליים להדום התואם (עוד200) ופונות למי שהיה עד הבוקר דמות מוכרת אולם בילה את השעות האחרונות בסיפוח עוד ועוד אריזות, שקיות וארגזים, וכעת קשה לזהות בו צלם אנוש.

״כואב לי הגב״, אנחנו אומרות בהאשמה. אחרי הכל, אם יש משהו אחד שעליכם הגברים להקפיד לתרגל בתשעת החודשים המופלאים הללו הרי שזוהי תנועת השפלת הראש רוויית רגשות האשמה על מה ש*אתם* עשיתם *לנו*. אותו מעשה שפל וערמומי שהביא אותנו, עלמות חן תמימות, למצב הביש בו אנו נמצאות כיום והביא אתכם, בעקיפין, למצב בו אתם נשלחים באמצע הלילה להשיג לנו קרמבו מוקה (ספוילר: אין להשיג קרמבו באמצע הלילה).

אולם לפתע קורה דבר מופלא. חריג. יוצא מגדר הרגיל. הגבר שאיתנו, על חבילותיו ושקיותיו, קורס בכורסא שלידנו במהלך שעוד ייכתב עליו רבות בספרי ההיסטוריה כצעד הראשון במרד נשי כלל עולמי שהוביל למלחמת גוג ומגוג ולעלייה דרסטית במכירות הגלידה, פונה לעברנו ואומר ״כן, גם לי״, ואף מוסיף, ״הגב הורג אותי״. כאילו העובדה שיש לו גב, כאב, קיום או תחושות כלשהן זה עניין רלוונטי שיש לדון בו בעת זו.

מקום מיוחד בגיהנום שמור לגברים שמשתמשים בביטוי "אנחנו בהריון"(צילום: Shutterstock)

גברים יקרים, עליכם להבין עניין חשוב. ברגע שזרעכם פורע-החוק נקלט בתוכנו והחל את כל הכאוס הזה, החלה גם תקופת זמן של תשעה חודשים שבה יש לעסוק אך ורק בנו. הסבל? הוא שלנו בצורה בלעדית, לכם אין שום דריסת רגל בו וזה לא משנה אפילו אם חלילה תעברו תאונת עוף קפוא מחרידה (זה כשפותחים את הפריזר ונופל עליכם עוף קפוא של קוסטקו) וייאלצו לגבס אתכם מהצוואר ומטה. כשאנחנו נשאל אתכם ״איך אתם מרגישים?״ או ״איך ישנתם?״, אנחנו מצפות שתמלמלו ״בסדר״ כדי שנוכל להתקדם הלאה כמה שיותר מהר לסיפורים שלנו על כמה רע אנחנו מרגישות ואיזה לילה לבן עבר עלינו. או אז אתם תהנהנו, או לפחות תנסו להנהן (לא פשוט עם הגבס) ולחלוחית קלה של הזדהות בעיניכם, ואנחנו נדע ונרגיש שאנחנו הכי מסכנות בעולם ואתם יודעים את זה.

מקום מיוחד בגיהנום שמור לגברים שמשתמשים בביטוי ״אנחנו בהריון״. וזה לא שאנחנו לא מעודדות אתכם לקחת חלק פעיל בהריון! להיפך. אנחנו נשמח אם תקראו, תגגלו, תחקרו ותתעניינו בתהליך. אנחנו מעדיפות פרטנר אקטיבי, ולא רק בובה על חוט שתביא לנו דברים מהמטבח ותעזור לנו לשרוך נעליים. אין דבר שמשמח אותנו יותר מגבר שחוזר הביתה מהעבודה ומכריז שקרא כי ״השבוע התינוק בגודל מלון!״. מירב הסיכויים שהכרזה כזאת תגרום לנו לחבק אתכם, לנשק את הזיפים הרעננים שצצו על לחייכם מיום העבודה הארוך וללחוש לכם באוזן ״האמת? עשית לי חשק למלון״. או אז תמצאו את עצמכם עוטים בחזרה את המעיל, נועלים את הנעליים שזה אך הורדתם ונוסעים לסופר הקרוב כדי לחפש לנו מלון (ספוילר: זו לא העונה), תוך שאתם משננים לעצמכם בדרך ״רק עוד חודש אחד. רק עוד חודש אחד״.

נ.ב. אנחנו מסכנות גם לאורך כל תקופת ההנקה.

נירית הינה תסריטאית חובבת, כותבת מערכונים מדופלמת וסטנדאפיסטית בפוטנציה.

היא נוהגת לדבר לעצמה ולכתוב למגירה (לפעמים להיפך).

עד כה לא נרשמו תלונות מצד המגירה.

niritalbo@gmail.com