שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ירח הדבש האינטרסנטי של נתניהו ופוטין
    מעט אחרי שבכיר איראני ביקר במוסקבה, רה"מ שוב יגיע השבוע לקרמלין כשהיחסים בין שתי המדינות בשיא: הגנרלים הרוסים בארץ כל כמה שבועות ובכיר ישראלי מעיד ש"בניגוד לסטריאוטיפ, הם לא פועלים מהבטן". מה רוצה נתניהו ומה מחפש פוטין?

     

    פוטין ונתניהו בקרמלין (צילום: קובי גדעון, לע"מ) (צילום: קובי גדעון, לע
    פוטין ונתניהו בקרמלין(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

    ארבע שנים וחצי ישבה ישראל על הגדר, לא התערבה במלחמת הכול בכל בסוריה וגם לא ניסתה בעקיפין להטות את הכף לטובת צד זה או אחר. מדיניות זו הוכיחה – ומוכיחה - עצמה כנכונה. היא מונעת הסתבכות מיותרת במלחמה לא לנו. אבל מגרעתה היא שאינה מאפשרת לישראל להשפיע על הסדר החדש שיתעצב על גבולנו הרגיש ביותר, כשהצדדים למלחמה יתעייפו משפך הדמים או כשהמעצמות יחליטו ביחד לשים קץ לאסון ההומניטרי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

     

    כך היה עד שלאחרונה הגיעו במערכת הביטחון למסקנה שהתחזקות הציר השיעי הרדיקלי בסוריה והתבססותה של איראן על גבולנו ברמת הגולן בתמיכה רוסית היא איום הרבה יותר חמור מאשר האיום הנשקף לנו מצד דאעש וג'בהת א-נוסרה. גורמי הערכה בישראל סבורים כעת שהקואליציות הנלחמות בדאעש וב-א-נוסרה בעיראק ובסוריה מצליחות כבר לכרסם בכוחם של ארגונים אלה וכי בסופו של דבר יצליחו לצמצם את מסוכנותם לנו ולאחרים באזור בצורה משמעותית.

     

    אולם גם בעניין זה חלה לאחרונה תפנית מבטיחה מנקודת ראות ישראלית. המעורבות הצבאית הישירה של רוסיה בסוריה, שהחלה בספטמבר 2015, אמנם הצילה את צבאו ומשטרו של בשאר אסד מקריסה וחיזקה את הציר הרדיקלי השיעי - מה שלכאורה רע לישראל - אבל בה בשעה, המעורבות הרוסית נותנת לישראל סיכוי להשפיע בעקיפין על עיצוב הסדר החדש שיהיה בסוריה כשהלחימה שם תדעך.

     

    ישראל אמנם לא תקבע מי ישלוט ואיפה, ואם סוריה תחולק לקנטונים או שתישאר מדינה אחת, אבל בירושלים הגדירו כבר היטב מהם האינטרסים שלנו ובהתאם - מהן דרישותינו מהסדרה עתידית בסוריה. ולדימיר פוטין, כך נראה, מוכן להתחשב בהם. בישראל משוכנעים בכך. לא מפני שנשיא רוסיה נעשה ציוני אלא מפני שהוא רוצה לשמר בידיו את הנכסים שצבר בסוריה בפרט ובמזרח התיכון בכלל כתוצאה מהצלחת ההתערבות הצבאית שלו.

    באמצע מוסקבה: עצרת תמיכה בבשאר אסד (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    באמצע מוסקבה: עצרת תמיכה בבשאר אסד(צילום: MCT)

    ביקור הנשיא ריבלין במוסקבה    (צילום: לע"מ)

    ביקור הנשיא ריבלין במוסקבה    (צילום: לע"מ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    למה פוטין צריך גם אותנו?

    כדי להחזיק לאורך ימים בבסיסים הימיים והאוויריים בסוריה, וכדי להמשיך להחזיק במעמד של מעצמת-על מספר אחת במזרח התיכון – זאת שכולם ובעיקר האמריקנים חייבים להתחשב בה - זקוק הקרמלין למשטר יציב בסוריה שיהיה תלוי בו וחייב לו בעתיד הנראה לעין. משטר הבעת' שבהובלת משפחת אסד העלאווית, ואשר נתמך על ידי האיראנים וחיזבאללה, הוא כעת (בעקבות המעורבות הרוסית) גורם הכוח החזק ביותר בסוריה, ולכן הרוסים מהמרים עליו ועל פטרוניו מטהרן מלבנון. גם הם אסירי תודה לרוסיה וקונים ממנה נשק.

     

    עימות צבאי בין ישראל לבין הסורים והאיראנים, או אפילו עימות בין צה"ל לכוחות הרוסים על אדמת סוריה, עלול לנפץ את הסיטואציה שמשרתת את האינטרסים של אמא רוסיה. ישראל עלולה להחליש את צבא סוריה ואת חיזבאללה באופן שישרת את המורדים. גם התמודדות אווירית ישירה בין צה"ל לכוח המשלוח האווירי הרוסי בסוריה עלולה להסתיים בתוצאות לא רצויות לקרמלין (כמו שקרה ליועצים הרוסים במצרים, שהנשיא אנואר סאדאת בעט בהם אחרי שנוכח באוזלת ידם מול ישראל במלחמת ההתשה).

     

    חוץ מזה, לפוטין יש פינה חמה בלב לישראל, שהיא אחת משלוש המעצמות האזוריות החזקות ביותר, וחיים בה יותר ממיליון אזרחים בהווה ולשעבר של ארצו.

     

    והעיקר, ישראל היא בעלת ברית מובהקת של ארה"ב, ולכן הנכונות - אפשר לומר הלהיטות - של בנימין נתניהו לכבד את האינטרסים הרוסיים, להתחשב בהם ולהידבר עם רוסיה, מעניקה לפוטין יוקרה ומעמד בארצו, ויתרון בחתירתו להפוך למעצמת על גלובאלית שוות ערך לארה"ב. פוטין גם מרוצה מאוד כשישראל נמנעת מלספק מערכות נשק מתקדמות לאויבי רוסיה - למשל מל"טים למשטר הקודם בגיאורגיה.

     

    גנרלים רוסים בישראל

    נתניהו מודע לכל אלה והוא מקפיד לעשות כבוד לפוטין ולהיות מתואם איתו. זה לא ממש חדש. גם ראשי ממשלה קודמים בשלושת העשורים האחרונים הקפידו על יחסים חמים עם הקרמלין וזה השתלם לנו מאוד. בתמורה לאיפוק ישראלי בייצוא נשק לאויבותיה של רוסיה נמנע הקרמלין תקופה ארוכה מלספק לאיראן את המערכת המתקדמת מאוד וארוכת הטווח ליירוט טילים ומטוסים S-300. רוסיה גם נמנעה מלספק לסוריה טילי קרקע-קרקע מדויקים.

     

    היה כיבוד הדדי של אינטרסים בין ירושלים למוסקבה אבל לא תיאום של ממש. למשל, טילי נ"ט רוסיים זרמו לסוריה ומשם לחיזבאללה, וכך גם ניסיון להעביר מערכות טילים ניידות נגד מטוסים. אולם כניסת חיל המשלוח האווירי הרוסי לסוריה, ובעיקר התיאום הצבאי שעליו הסכימו ביניהם פוטין ונתניהו, יצרו מצב חדש.

    הרמטכ"ל גדי איזנקוט עם הגנרל ואלרי גרסימוב (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
    הרמטכ"ל גדי איזנקוט עם הגנרל ואלרי גרסימוב(צילום: דובר צה"ל)

    שגריר ישראל במוסקבה אמר לפני כחודשיים לחברי מליאת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי "יחסי רוסיה וישראל נמצאים בפריחה חסרת תקדים", והוסיף כי "יש קו פתוח בינינו לבין הרוסים בכל הדרגים". זה בא לידי הביטוי המוחשי ביותר בתחום הצבאי. יש הרבה יותר מקרים ממה שמדווח בתקשורת שבהם הטייסים הרוסים חודרים לשטח ישראל ומסתלקים אחרי שהם מקבלים בקשר אזהרה בנימה מבודחת מבקר תעופה ישראלי דובר רוסית במבטא מוסקבאי.

     

    אולם מה שחשוב יותר הוא הדיאלוג האסטרטגי והטקטי הרצוף שמתקיים בין הגנרלים הרוסים לעמיתיהם הישראלים. בספטמבר סיכם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שנלווה לראש הממשלה במסעו למוסקבה, עם עמיתו הרוסי כי סגני הרמטכ"לים משני צדדים ינהלו את מגעי התיאום בין הצבאות. סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, מקבל כל כמה שבועות משלחת של קצינים רוסים בכירים לשיחות תיאום.

     

    הרוסים מקשיבים וגם מדברים, וכתוצאה מכך גוברת ההערכה - בלשון המעטה - בקרב בכירי צה"ל ליכולות הצבאיות והמקצועיות של מקביליהם הרוסים. "אלה לא הסטריאוטיפ של גנרלים רוסיים כפי שהתקשורת המערבית מציירת אותם. הם רציניים ביותר, זהירים, ומקפידים לפעול גם בשדה הקרב על פי אינטרסים ולא מהבטן", אומר גורם ישראלי בכיר שמשתתף ברב-שיח הצבאי הרוסי-ישראלי.

     

    הרוסים יוזמים, האמריקנים נגררים

    התמונה המצטיירת כעת היא שהרוסים אכן רוצים לפי שעה לשמר את שרידות משטר אסד. עם זאת הם מחויבים למשטר אך לא לאסד עצמו. הם רוצים בעל ברית מוסלמי בסוריה, ולכן הם שומרים על שיתוף פעולה עם איראן, שמביאה איתה לא רק את משמרות המהפכה אלא גם את חיזבאללה והמיליציות השיעיות מעיראק, אפגניסטן ופקיסטן. במסגרת שיתוף הפעולה ביקר במוסקבה לפי הדיווחים בימים האחרונים הגנרל קאסם סולימאני, ראש כוח "קודס" של משמרות המהפכה.

     

    לכאורה הגנרלים הרוסים שווים במעמדם לשאר, אבל בפועל הם מנהלים את הלחימה, ובהצלחה רבה כפי שניתן לראות. הם גם לא באמת נסוגו כמו שהוצהר, אלא רק שינו את האמצעים - ממטוסי קרב למסוקי תקיפה, ולפי הדיווחים בתקשורת הרוסית גם הפעלת חברות אזרחיות ללחימה וכל מה שכרוך בה.

     

    למעשה הגנרלים הרוסים יישמו את השיטה שבאמצעותה דיכאו את המורדים בצ'צ'ניה: הפעלת עוצמת אש אווירית חסרת עכבות; הכוונה, פיקוד ושליטה על גייסות מקומיים ואיראניים הפועלים על הקרקע, ובמקביל הידברות עם המורדים והאזרחים הסורים.

     

    "פוטין יודע לעבוד עם מוסלמים ועם כוחות מקומיים", אומר גורם ישראלי בהערכה רבה. הרוסים פתחו מרכזי הידברות עם האוכלוסייה המקומית, שם נושאים ונותנים פקידים רוסים ישירות עם מנהיגי המורדים ועם ראשי יישובים על הפסקות אש ועל סיוע אזרחי.

    אובמה ופוטין (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    אובמה ופוטין(צילום: EPA)

    לשם השוואה, גם האמריקנים עובדים ישירות עם הכורדים בעיראק ובסוריה נגד דאעש. אבל בניגוד לסורים ולאיראנים, שאחרי כמה חריקות כבר עושים מה שהגנרלים הרוסים "מציעים" להם, הכורדים אינם ממש בכיסם של האמריקנים. הם לא בוטחים בהם ולכן אינם סרים למשמעתם באופן מלא. התוצאות ניכרות בשדה הקרב. לכן האמריקנים מחזיקים בחשאי - למרות התחייבותו של אובמה - יותר מ-3,000 יועצים ואנשי כוחות מיוחדים שפועלים בסוריה ובעיראק.

     

    ובכלל, הרושם שיש כעת בישראל הוא שהרוסים בסוריה יוזמים ומצליחים ואילו האמריקנים מגיבים, לרוב נגררים, ולכן נכשלים לעיתים קרובות בהשגת מטרותיהם. ויש סיבה נוספת: האסטרטגיה הרוסית במזרח התיכון בכלל ובסוריה בפרט מוכוונת כולה לקדם אינטרסים המשרתים את הקרמלין. היא קשוחה ונטולת סנטימנטים. לעומת זאת, האסטרטגיה של ארה"ב היא בליל של וקטורים מתנגשים שסותרים זה את זה - פרי לחצים מבית ומחוץ ושאיפה להתנהל ולהתנהג פוליטיקלי קורקט (תקין פוליטית) בכל מחיר. בתוך הבליל הזה קשה לזהות את האינטרס האמריקני מלבד המלחמה בדאעש, שעליה יש קונצנסוס במערב ובארה"ב פנימה.

     

    עם זאת, מזכירים גורמים בישראל, לא צריך להיסחף בהערכה לרוסים והצלחתם בסוריה. ראשית - המילה האחרונה עוד לא נאמרה שם. עדיין אין הסדרה לסכסוך ואפילו לא הפסקת אש מלאה ויציבה. הכול עוד פתוח. שנית, אסור להתעלם מהעובדה שהאסטרטגיה הרוסית היא ברוטלית ואכזרית וגובה מחיר דמים כבד מאזרחים סורים. זרם הפליטים הבורחים מסוריה יותר מהוכפל אחרי שהחלו ההפצצות הרוסיות. זכויות אדם הן לא שיקול ראשון במעלה אצל פוטין בסוריה וגם לא בארצו.

     

    בדרך למוסקבה

    המצב שיצרו הרוסים בסוריה הוליד כבר לפני חצי שנה הכרה ברורה בירושלים שיש בחור חדש בשכונה שיש להתחשב בו ואפשר להפיק תועלת מהיחסים עמו. אפשר לכנות זאת "דוקטרינת נתניהו". ממשל אובמה דווקא מעודד את הקשר המתהדק בין ירושלים למוסקבה בהקשר המזרח תיכוני. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שגם וושינגטון מתאמת באדיקות ומשתפת פעולה עם היוזמות הרוסיות ליישוב במשבר בסוריה באמצעות הסדרה מדינית.

     

    לכן נוסע ראש הממשלה פעם נוספת השבוע למוסקבה. זה בדיוק העיתוי המתאים לסבב נוסף של דיאלוג מעמיק בדרג הבכיר ביותר בין מוסקבה לירושלים. המטרה העיקרית של נתניהו: למנוע בכל הסדר עתידי אפשרות שאיראן תבסס יחד עם חיזבאללה חזית נגד ישראל שתפעל מרמת הגולן הסורית ומשטחה של סוריה בכלל.

    מטרה חשובה נוספת היא לסכל יוזמה משותפת לארה"ב ולרוסיה (לברוב וקרי) לדרוש את החזרת רמת הגולן במסגרת הסדרה כוללת בסוריה. ביבי ידרוש שהרעיון אפילו לא יעלה, ואם קרי יתעקש (בהתאם למדיניות ארה"ב) אז שפוטין באמצעות לברוב יוריד אותו מזה.

     

    המטרה המשנית: למנוע העברות נשק רוסי חדיש מצבא סוריה ומאיראן לחיזבאללה, ולמנוע חימוש איראן בנשק מודרני מכל הסוגים בעסקת מליארדים עם הקרמלין. אמנם פוטין כבר הודיע לנתניהו שרוסיה אינה מספקת נשק מפר מאזן לחיזבאללה, אבל נתניהו יסביר לנשיא הרוסי שנשק חדיש מתוצרת ארצו עלול להגיע לחיזבאללה ממחסני הצבא הסורי ועלול להגיע בעתיד גם מאיראן. צפוי שפוטין יעלה מצדו את עניין הנשק שאנחנו מוכרים לאזרביג׳אן (רוסיה תומכת בארמניה, בין השאר כדי להרגיז את הטורקים התומכים באזרים).

     

    סביר גם להניח שנתניהו ירגיע את פוטין ביחס להסכם הפיוס שאולי ייחתם עם טורקיה. סביר גם להניח שזו לא תהיה הנסיעה האחרונה של נתניהו למוסקבה וכי גם אנשי הצבא והדיפלומטים משני הצדדים ימשיכו בדיאלוג האינטנסיבי בעתיד הקרוב.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
    ולדמיר פוטין (משמאל) ובנימין נתניהו
    צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
    מומלצים