שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "נשארנו כלואים גם אחרי שיצאנו מבית סוהר". הכשל בשיקום האסירים המשוחררים בישראל
    כ-7,000 אסירים משתחררים מדי שנה מהכלא אל הניכור והרתיעה של החברה בארץ. ההכשרה המקצועית שקיבלו בעייתית, החקיקה שתסייע להם מתעכבת, התקציבים לא מספקים ורק כשליש מהם זוכה לשיקום לאחר השחרור. "אנחנו אסירים של מה שחושבים עלינו", הם טוענים. חג חירות? לא לכולם

     

    "צריך להיות סופרמן כדי לחזור לעמוד על הרגליים" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    "צריך להיות סופרמן כדי לחזור לעמוד על הרגליים"(צילום: shutterstock)

    "הילדים חיכו לי מחוץ לכלא, אבל לא הרגשתי משוחררת. הייתי עדיין אסירה למרות שהייתי כבר בחוץ. זה מפחיד לחזור למקום הזה שבו בן אדם צריך לסמוך רק על היכולות שלו. כשאתה יוצא אתה הרבה פעמים יותר אסיר ממה שהיית בתוך הכלא. אתה אסיר של החובות וההסתבכויות שצברת בכלא, אסיר של מה שחושבים עליך, אסיר של חוסר הביטחון שלך, אסיר של הרשויות שלא נותנות מספיק עזרה או הזדמנות. כדי להשתחרר באמת, כדי להגיע לחירות, אתה צריך להשתחרר מעצמך" (לימור, שם בדוי, בת 34, אם חד-הורית לשני ילדים, השתחררה לפני שנה מנווה תרצה אחרי 12 חודשי מאסר על סחיטה באיומים)

     

     

     

    ללימור זאת הייתה עבירה פלילית ראשונה ששלחה אותה אל מאחורי סורג ובריח. את הפשע היא ביצעה ואת המחיר שגזר עליה בית המשפט היא שילמה, אבל גם כששער הכלא נותר מאחוריה, ה"חופש" הוא מונח שלא לחלוטין ברור לה.

     

    היא גדלה במשפחה שאותה היא מגדירה "לא מתפקדת, הכול היה דפוק בה", ובגיל צעיר נשלחה לפנימייה. לדבריה, למרות ניסיונותיה היא לא הצליחה לברוח מהגורל שרבץ על הבית. ב-2013 חייה התהפכו והיא נשלחה לכלא: "קיבלתי את הכאפה של החיים שלי. היו לי שני ילדים שישנו איתי במיטה כל לילה ופתאום אני צריכה לעזוב אותם ולהעביר אותם לאימא שלי. והמצב שלי עוד היה טוב. ישבו איתי נשים שפיזרו חמישה ילדים בכל מיני מקומות. זה הורס משפחות והורס עולמות".

     

    - מה קרה אחרי השחרור?

    "רציתי לחזור למקום העבודה הקודם שלי בחברה מסחרית גדולה, אבל התשובה החד-משמעית שקיבלתי הייתה: 'לא ניתן להעסיק אצלנו אדם עם עבר פלילי'".

     

    - אבל עברת שיקום בכלא.

    "השיקום בכלא מורכב משיחות קבוצתיות, יש לימודים לבגרות ויש עבודה תמורת 30 אגורות לשעה על כל מיני מטלות. אבל לא קיבלתי מספיק הכשרות רלוונטיות למקצוע נדרש. לוקחים בנאדם, מרסקים אותו לרסיסים, ובמצב הנפשי הכי גרוע שלו אומרים לו 'תלמד'. איך אפשר ללמוד ככה?".

     

    - את מרגישה שהשיקום לא סייע לך מספיק לקבל הזדמנות שנייה?

    "אתה צריך להיות סופרמן כדי להצליח לעמוד על הרגליים בחזרה".

    משיחות עם מומחים ואסירים לשעבר ניכר שהתחושות הסובייקטיביות שמתארת לימור מאפיינות את חייהם של רבים מהמסיימים לרצות עונש מאסר בישראל. התלישות, המאבק להישרדות והיעדר סיוע מספק משתקפים בנתונים שמספקת הרשות לשיקום האסיר, הגוף האמון על שיקום האסירים מחוץ לכותלי הכלא: חמש שנים אחרי השחרור חוזרים 41.3% ממכלל האסירים אל מאחורי הסורגים.

     

    אי אפשר להתעלם מכך שכשנעשה שימוש נכון בתקציבים ובאנשי מקצוע, הניסיון להחזיר את המשוחררים למסלול דווקא עשוי להצליח: מקרב האסירים שעוברים תהליך שיקום לאחר השחרור, שיעור המועדוּת לחזרה לכלא הוא 20% בלבד. השאלה היא כמה מבין האסירים המשוחררים נכנסים לתהליך שיקום של המדינה? לא מספיק.

     

    זכאים לשיקום - ולא מקבלים

    בתי הכלא בישראל מונים כ-12,500 אסירים פליליים – נתון השומר על יציבות פחות או יותר מאז 2012. לפי נתוני שב"ס מדובר בעלייה קיצונית בעשורים האחרונים גם אם מתחשבים בגידול האוכלוסייה: ב-1985 שהו בבתי הכלא בישראל כ-2,000 אסירים פליליים בלבד.

     

    ב-2015 השתחררו מבתי הכלא בישראל 7,339 אסירים פליליים. 73% מתוכם (5,342 אסירים) שוחררו בתום ריצוי מאסרם המלא, ו-27% (1,997 אסירים) זכו לקיצור מאסר על ידי ועדת השחרורים.

     

    עדות לאוזלת היד שמגלה המדינה בשיקום אסירים משוחררים משתקפת היטב בנתונים המשווים את היחס בין המשוחררים לבין הזוכים לשיקום: כאמור, 7,300 משוחררים, אולם רק כ-2,500 טופלו בשנת 2015 על ידי הרשות לשיקום האסיר. וכאן עוד מדובר בשיפור: עד 2014 טיפלה הרשות רק בכ-1,300 אסירים משוחררים בשנה.

     

    שני נתונים חשובים בהקשר הזה. הראשון הוא שמרבית האסירים המשוחררים שלא זכו לקיצור מאסר - לא עוברים הליך שיקומי מטעם המדינה. השני, והמדאיג יותר, נוגע לעובדה שרבים מקבלים שירותי טיפול ושיקום באמצעות מסגרות פרטיות.

    בנובמבר האחרון, בתום עבודה של ארבע שנים, הגישה ועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים את מסקנותיה לשרת המשפטים איילת שקד ולשר לביטחון הפנים גלעד ארדן. בין היתר קראה הוועדה להקלה שיטתית בענישה, להפחתה במאסרים ממושכים ולבחינת חלופות למאסר לתקופות קצרות כדי להפוך את שיקום האסירים לאפקטיבי יותר. על פי הוועדה, שיקום מחוץ לכלא הוא כלי זול ויעיל בהרבה מאחזקת אדם בבית הסוהר. הוועדה מתחה ביקורת על היחס הממשלתי לרשות לשיקום האסיר: "הוועדה מצאה כי אסירים רבים שראוי היה שיזכו להליך שיקום לא זוכים לו".

     

    ואולי אלו המספרים שממחישים את הסוגיה: על פי נתוני הרשות לשיקום האסיר, עלות החזקת אסיר בכלא מגיעה עד ל-150 אלף שקל בשנה, ואילו עלותו של ליווי וטיפול שיקומי מחוץ לכותלי הכלא מסתכמת רק ב-5,000 שקל בשנה.

     

    שירות בתי הסוהר הוא הגוף שאמון על שיקום האסירים בהיותם בכלא, והתקציב שלו המוקצה לשירותי שיקום עמד עד לאחרונה על כ-300 מיליון שקל בשנה. כעת, מאז אישורה של תקנה 42 שעיגנה את זכותם של אסירים לתנאי מאסר הולמים, ואת זכותם להשתלב בפעילויות חינוך, פנאי ושיקום, הסכום עלה באופן דרמטי.

     

    לעומת זאת, ועל אף הנתונים המעידים כי שיעורי המועדות בקרב אסירים שזכו לקיצור מאסר תחת פיקוח וטיפול הנו נמוך משמעותית, המדינה משקיעה רק כ-28 מיליון שקל בשיקום אסירים לאחר השחרור. יש לציין כי עד 2014 התקציב היה נמוך אף יותר, והרשות הצליחה לטפל רק בכ-1,300-1,000 אסירים משוחררים מדי שנה.

     

    דברים שלמדנו מהכלא האמריקני

    בעולם קיימים שני מודלים קוטביים של כליאה וענישה. בארה"ב קיימת תעשיית כליאה נוקשה למדי שבמסגרתה משתחררים לקהילה מדי יום כ-1,600 אסירים. 45% מהם נעצרים שוב במהלך השנה הראשונה ו-70% בטווח של שלוש שנים מיום השחרור. הערך השולט במערכת האמריקנית מתיימר להיות "גמול והרתעה".

     

    בצפון אירופה, ובעיקר מדינות כמו גרמניה הולנד, פועל המודל השני: שיעורי הכליאה נמוכים בהרבה וקיימת שם השקעה מרובה בטיפול ושיקום, תנאי כליאה מכבדים מאוד של מאסר ושיעורי חזרה לכלא הנעים בין 20 ל-30 אחוז.

     

    ד“ר חגית לרנאו, המשנה לסניגור הציבורי הארצי וחברת ועדת דורנר, מסבירה שישראל נמצאת אי שם באמצע בין שני הקטבים האלו. "מדיניות שיקום האסירים אצלנו סובלת מכשלים רבים", היא מבהירה. ספרה "עבריינות ואכיפת חוק", העוסק בין היתר בהיסטוריה של עונש המאסר וטיפול בעוברי חוק, יצא לאור בחודש שעבר בהוצאת "פרדס", ובו היא מדגישה כי בישראל המחוקק אימץ את עקרון ההלימה.

    הנשיא אובמה בסיור בכלא באוקלוהומה. יותר הרתעה, פחות שיקום (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    הנשיא אובמה בסיור בכלא באוקלוהומה. יותר הרתעה, פחות שיקום(צילום: רויטרס)

    ד"ר לרנאו. בין השיטה האמריקנית לשיטה האירופית (צילום: רוית תורקיה) (צילום: רוית תורקיה)
    ד"ר לרנאו. בין השיטה האמריקנית לשיטה האירופית(צילום: רוית תורקיה)

    "זו מוגדרת כיחס הולם בין חומרת המעשה ונסיבותיו לבין חומרת העונש", היא ממשיכה. "תנאי הכליאה, בחלק גדול מהמתקנים בארץ, הם איומים ונוראיים. קשה לעשות עבודה טיפולית שיקומית אצל אנשים שחיים בצפיפות ומחנק. התפיסה של שיקום עבריינים קיימת בישראל, אבל היא משנית לתפיסה של ענישה והרתעה. גם בשב"ס ברור שהשיקום הוא משני לענישה, לאבטחה ולתנאים ולצרכים בירוקרטיים וניהוליים"

     

    בהקשר זה מצביעים באגודה לזכויות האזרח על ליקויים בתחום מימוש החקיקה. ב-2012 עבר תיקון מס' 42 לפקודת בתי הסוהר, שעיגן כאמור את זכותם של אסירים לתנאי מאסר הולמים, ואת זכותם להשתלב בפעילויות חינוך, פנאי ושיקום. התיקון הטיל באופן רשמי את החובה לממש את זכויות האסיר על שירות בתי הסוהר. אבל אף שהפקודה מחייבת את השר לביטחון פנים לקבוע תקנות לגבי ההיקף והתנאים למימוש הזכויות, התקנות לא הותקנו עד היום. על המחדל הצביע מבקר המדינה בדו"ח מיוחד שפרסם ב-2013 בנושא שיקום אסירים.

     

    לפי ד"ר לרנאו, חלק מהבעיה נעוץ בכך ששב"ס עסוק בעיקר במערך הטיפולי והתעסוקתי בזמן הכליאה, ומעניק פחות מדי תשומת לב להכשרה מקצועית רלוונטית ולהכנת האסירים לחיים בחוץ ביום שאחרי המאסר. ד"ר לרנאו: "כמחצית מהאסירים נמצאים בתעסוקה ומתוכם כמחצית בעבודות אחזקה של הכלא. התגמול הכספי הוא בדיחה. אתה מסיים יום עבודה ואין לך כסף לקופסת סיגריות. אבל הבעיה הגדולה יותר שאלו לא עבודות שמכשירות אותך לתעסוקה בעולם שבחוץ. המחצית השנייה עובדת במפעלים של שב"ס או במפעלים חיצוניים. אלו בדרך כלל עבודת לואו-טק שמרביתן לא רלוונטיות לחזרה לחיים נורמטיביים".

     

    ניסיון לצמצם את הפשיעה החוזרת: צפו בכתבה על בית המשפט הקהילתי

    כתבתו של אסף קמר    (צילום: רועי עידן, עריכה: תמר אברהם)

    כתבתו של אסף קמר    (צילום: רועי עידן, עריכה: תמר אברהם)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    שכחו אותי בכלא

    בחודש שעבר הושלם דו"ח ביניים מתוך מחקר רב שנים ורחב היקף, שבוצע עבור שב"ס על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומהמכללה האקדמית אשקלון. הדו"ח בוחן את יעילות תוכניות הטיפול והשיקום שמפעיל שב"ס, וממצאיו, אשר מתפרסמים כאן לראשונה, מצביעים על העדר אפקטיביות של חלקן.

     

    על פי הדו"ח, שבחן את יעילותן במניעת פשיעה חוזרת של ארבע תכניות לגמילה מסמים ואלכוהול בתוך הכלא, מצא שהצלחתן במניעת פשיעה חוזרת היא מוגבלת. סימנים להצלחה מתונה אפשר למצוא רק בשיעור המעצרים החוזרים של אסירים משוחררים שעברו את תוכנית הגמילה של מחלקות הסמים בכלא חרמון.

     

    ראש המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, ד"ר באדי חסייסי, המשמש ראש צוות המחקר לצד פרופ' דיוויד וייסבורד ופרופ' אפרת שוהם, הדגיש עם זאת כי בדו"חות ביניים אחרים, שבחנו בעבר את האפקטיביות של תוכניות אחרות בתחומים כגון אלימות וחינוך, נמצאו דווקא סימנים להצלחת התוכניות במניעת חזרתם לכלא של אסירים שהשתחררו.

     

    בשיחה עם ynet מסביר ד"ר חסייסי כי המחקר בוחן את היעילות של התכניות בשני פרמטרים: חזרה לפשיעה וחזרה לחיים נורמטיביים. הוא חלוק על דבריה של ד"ר לרנאו ואומר כי בבתי הכלא בישראל יש פעילות שיקומית רחבת היקף ביחס לנהוג לעולם: "כמעט ואין אסיר שלא משולב בפעילות כלשהי. לפעמים יש יותר מידי תוכניות ומעט מדי אסירים. ישראל, בשל נסיבות היסטוריות וחברתיות, מוסר יהודי ותיקון עולם, מחויבת לעסוק בשיקום".

     

    - שיעור החזרה לכלא בישראל חריג ביחס לעולם?

    "לא. צריך לזכור שלפעמים מדובר באנשים שגדלו בנסיבות חיים קשות מאוד, או שסובלים מהתמכרויות, כך שהפשע הופך עבורם לסוג של קריירה. ועדיין צריך לזכור שמרבית האסירים בישראל חוזרים לחברה (כאמור, מעט פחות מ-60%, ע"א)".

     

    אסיר כזה הוא מיכאל מחפוד (63), שהשתחרר מהכלא ב-2006 ובסך הכול שהה 20 שנה מחייו מאחורי הסורגים. בשנים האחרונות הוא מנסה להקים ארגון למען אסירים משוחררים. "אין לנו קול. אנחנו האוכלוסייה הכי מושתקת בישראל", הוא אומר. "לא לובי ולא פוליטיקאים. אף אחד לא סופר אותנו. על מי אנחנו מדברים? רוב האסירים שאני מכיר הם אנשים שהגיעו מהביוב של הביוב".

     

    - שכחו אתכם?

    "שכחו? מדינת ישראל לא זכרה אותנו מלכתחילה. הנפגעים מעבריינות הם גם הקורבן וגם הפושע. הכוח בהכשרות מקצועיות, שאינן קיימות מספיק, ובעיקר בחמלה ובאהבה, זה לא עניין של תרומה לאסיר אלא תרומה לחברה".

     

    ד"ר חסייסי מציין, לעומת זאת כי יש תכניות בתוך הכלא שכוללות הכשרה למקצועות נדרשים: "זה מתחיל בחיווט מטוסים ונגמר בהכשרה לספרות או מקצועות בנייה ונגרות". עם זאת, גם הוא מודה כי דרושים כלים נוספים בתחום ההכשרה התעסוקתית וכי דרוש רצף טיפולי לאחר השחרור. "הפוטנציאל בשיקום לאחר השחרור אינו ממוצה", הוא קובע.

    כלא מעשיהו (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    כלא מעשיהו(צילום: רויטרס)

    עו"ד אריאל עטרי מומחה למשפט פלילי, שבמסגרת עבודתו ייצג וליווה מאות אסירים ואסירים משוחררים מצביע על ליקויים אחרים בתכניות השיקום: "שב"ס מציע לאסירים שלל תכניות שיקומיות אבל לא תמיד קל להשתלב בהן. חלק מהאסירים שנדונו לתקופות מאסר קצרות לא מקבלים מענה שיקומי מתאים בשב"ס, כי חלק מהתוכניות דורשות תקופה ארוכה למדי.

     

    "קח לדוגמה אסיר שנשפט לתקופה קצרה ונותרו לו חודשי מאסר מעטים. הוא מבקש להשתלב בתכנית טיפולית אבל מתנים זאת לא פעם בוויתור על קיצור השליש, כי התוכנית ארוכה מדי. מהעבר השני אותו אסיר לא יזכה בוועדת השחרורים לקיצור, כי אם יגיע לשם ללא טיפול לא יקבל הקלה כלשהי. זה אבסורד שזועק לשמיים".

     

    תגובות

    מהמשרד לביטחון פנים ושירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "רק לאחרונה, במסגרת תקציב 2016, העביר משרד האוצר את התקציב הדרוש ליישום התקנות, ומכיוון שיישומן מצריך את אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בכוונת השר לביטחון פנים גלעד ארדן להביא את התקנות לאישור הוועדה כבר במהלך מושב הקיץ הקרוב.

     

    שירות בתי הסוהר רואה חשיבות רבה בתחומי השיקום, התעסוקה והחינוך ומקדיש משאבים ותוכניות רחבות היקף בתחומים אלה. בהתאם לכך, ניתנים לאסירים כלים המסייעים לאסירים לצאת ממעגל הפשיעה, להשתקם ולהשתלב בחברה באופן נורמטיבי בתום ריצוי תקופת המאסר.

     

    רק בשנת 2015, 14,600 אסירים קיבלו טיפול ב-1,150 קבוצות טיפוליות להתמכרות, אלימות או עברייני מין. 600 אסירים אף סיימו טיפול ב-20 מחלקות טיפוליות ו-1,800 אסירים רכשו הכשרה מקצועית במגוון נושאים על פי המקצועות הנדרשים בשוק. דבר שיסייע להם מאוד עם קליטתם בחברה ביום שחרורם".

     

    ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "בשנת 2016 הכפיל שר הרווחה חיים כץ את התקציב השנתי המוקצה לרשות לשיקום האסיר והעלה אותו מ-14 מיליון שקלים ל-28 מיליון המעוגנים בבסיס תקציב המדינה ויועברו לרשות מעתה מדי שנה.

     

    בשנת 2016 הועברו לרשות לשיקום האסיר 1.2 מיליון שקלים נוספים. זאת במסגרת יישוב מחלוקת מתקופה שקדמה לכהונת השר כץ, בנוגע להיכללותן של מסגרות שיקום עברייני מין בתקציב. בעקבות העברת התקציב הנוסף בשנת 2016, שלח מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר למנכ"ל משרד הרווחה מכתב תודה.

    ברשות לשיקום האסיר ישנם תחומים נוספים הדורשים שיפור ומשרד הרווחה פועל לעשות זאת".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    רק 2,500 אסירים משוחררים טופלו השנה ברשות לשיקום האסיר
    צילום: shutterstock
    מומלצים