האישה הגדולה מהחיים
היא החלה את המסע יוצא הדופן שלה בשיכון ד' בבאר־שבע וסיימה אותו כדיווה בינלאומית. אי־אפשר היה להתעלם מדמותה הייחודית של רונית אלקבץ: אחרי שכבשה את עולם הקולנוע הישראלי גם פריז נפלה שדודה בפני הכישרון שלה. בשנתיים האחרונות ניהלה מאבק עיקש במחלת הסרטן, אבל נשארה אופטימית כמעט עד לרגע האחרון — במגירות שלה עדיין ממתינים עשרות פרויקטים. פרידה מאחת הכוכבות הכי מיוחדות שצמחו כאן
וחחנו בפעם האחרונה לאחר שנטשה את התוכנית של עודד בן עמי בערוץ 2 בעקבות השאלות שנשאלה על פרשת משה איבגי. "תודה אהוב", הודתה לי רונית אלקבץ על התמיכה וסיפרה באופטימיות על תוכניותיה לעתיד. פחות מחודשיים חלפו מאז אותה שיחה, והתוכניות שלה כבר לא יתגשמו. אתמול לפנות בוקר עצמה אלקבץ לתמיד את עיניה המכשפות, אחרי מאבק של שנתיים בסרטן הריאות, והיא בת 51.
בחודשים האחרונים למחלתה שהתה אלקבץ לפרקי זמן במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון, אבל בימים האחרונים, כשהבינה שסיכוייה להחלים אפסו, ביקשה לשהות את ימיה האחרונים בביתה, במחיצת משפחתה האהובה.
עד הרגע האחרון סירבה אלקבץ להרים ידיים. היא גם הקפידה בעקשנות לשמור על פרטיותה, לא הסגירה דבר על מחלתה. אלקבץ המשיכה להופיע במקומות שהייתה אמורה להיות בהם במסגרת מחויבויותיה המקצועיות. היא הפגינה נוכחות זוהרת בפסטיבל קאן וטקס פרסי גלובוס הזהב עם סרטה האחרון כבמאית: "גט — המשפט של ויויאן אמסלם", שאותו יצרה עם אחיה שלומי. אלקבץ גם כבשה את המסלול, זוהרת ומרשימה, בתצוגת הפתיחה של שבוע האופנה הישראלי האחרון.
והיו לה, כאמור, עוד הרבה תוכניות לעתיד: היא קיוותה, בין השאר, להופיע בסרטו החדש של דני וקסמן, ועבדה עם אחיה שלומי על סרט שיעסוק בשנה האחרונה בחייה של זמרת האופרה, מריה קאלאס. כמה מתאים היה לאלקבץ, הדיווה הגדולה מהחלומות, לגלם את הדיווה של עולם האופרה. בכלל, אלו היו אמורות להיות השנים הנפלאות בחייה. הטרילוגיה שלה ושל אחיה זכתה להצלחה גדולה בארץ ובעולם, אבל יותר מכל היא מצאה את אהבת חייה, האדריכל אבנר ישר, והפכה בגיל 47, לאמא לתאומים, בן ובת — עמרי ושאלימר — שמילאו את חייה באושר גדול.
ההיכרות בינינו נמשכה 15 שנה בדיוק, מאז הפגישה הראשונה איתה על חוף הים של קאן, לשם הגיעה עם הסרט "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי. מאז ליוויתי את אלקבץ, מהשחקניות והיוצרות החשובות של הקולנוע הישראלי, כל פעם שהגיעה לריביירה הצרפתית וצעדה על השטיח האדום. קאן אהבה אותה בכל ליבה והיא אהבה את קאן. "קאן היא מלכת הפסטיבלים, מקום וזמן שאול, שמכיל אנרגיה ועוצמות שלא מן העולם הזה. יקום שלם שנקרא הקולנוע", אמרה לי בדיוק לפני שנה, כשכיהנה כנשיאת חבר השופטים של "שבוע הביקורת" בפסטיבל. והיקום השלם הזה, פסטיבל קאן, ידע להעריך ולהוקיר את דמותה המיוחדת והאנגימטית ואת הופעותיה צופנות הסוד.
אי־אפשר לתאר את הקולנוע הישראלי בלעדיה. עם שפת המשחק הייחודית שלה — סוערת, דרמטית, אפלה; קול צרוד ולוק של נסיכה גותית.
סיפור אהבה פריזאי
אלקבץ נולדה בבאר־שבע למשפחה מרוקאית מסורתית, אחות לשלושה אחים, וגדלה בקריות. בגיל 18 עזבה את הבית. היא לא למדה משחק, ובתחילת הקריירה התפרנסה בעיקר מדוגמנות. עד יומה האחרון נחשבה לאייקון אופנה וכבשה את השטיח האדום בפסטיבלים בהופעות דרמטיות, בהן של המעצב האהוב עליה, אלבר אלבז.
תפקידה הקולנועי הראשון היה ב־1990, בסרט "המיועד" של דני וקסמן. שלוש פעמים זכתה באוסקר הישראלי, כולן על פרויקטים עטורי שבחים: "שחור", "חתונה מאוחרת", הזכור גם בזכות סצנת המין הנועזת שלה עם ליאור אשכנזי, ו"ביקור התזמורת". על הסט היא גם פגשה כמה מבני זוגה — שולי רנד, ששיחק איתה ב"המיועד" וב"אדי קינג", וחיים בוזגלו שביים אותה ב"צלקת".
לפני 17 שנה החליטה לנסות את מזלה בצרפת. בזמן קצר הצליחה להשתלב בתיאטרון, ולאחר כמה שנים התחילו לזרום אליה תפקידים בקולנוע. 2010־ב קיבלה את פרס ה"פראנס קולטור" מטעם ערוץ התרבות של הרדיו הציבורי הצרפתי, המוענק לאנשי קולנוע על איכות יצירתם ומעורבות חברתית. בהמשך התכבדה בעיטור "לגיון הכבוד של צרפת". בעשור האחרון בלטה כיוצרת עם הטרילוגיה שלה ושל אחיה, שהתחילה ב"ולקחת לך אישה", נמשכה ב"שבעה", והסתיימה ב"גט", עטור הפרסים.
"בסיפור של ויויאן אמסלם שלומי ואני רצינו לספר סיפור מאוד נוקב, רדיקלי," אמרה לי אלקבץ בראיון למוסף "7 ימים". "המצב אבסורדי, טרגי. אישה מסורבת גט, ואין לה חיים מחוץ לכמה קירות. היא מצויה בכלא. אני מתעוררת בבוקר ויש לי את הזכות לבחור עם מי אני חיה. איך ייתכן שמישהו אחר יחליט בשבילי? זה המשפט של נשים בכלל, בכל העולם", הדגישה. "לא בכדי 'גט' נמכר 30־ל מדינות. הוא מחלחל במקומות עמוקים יותר, אלו שמוסווים במערב על ידי דמוקרטיה, יופי ואסתטיקה."
את בעלה, האדריכל אבנר ישר, פגשה אלקבץ כמעט באקראי. "לא ציפיתי לזה, האיש שלי פשוט הגיע," סיפרה באותו ראיון. "מישהו דאג להכיר בינינו. קיבלתי יום אחד טלפון. אבנר אמר שהוא קופץ ליומיים לפריז לראות את התערוכה של לוסיאן פרויד. זה מאוד הרשים אותי. הייתי שם כי הוצאתי סרט חדש, ורצה הגורל ואבנר הגיע בדיוק ביום יציאתו. לפני שהוא פגש אותי, הוא בדיוק קרא עליי בכתבה בעיתון שנשכח במונית. כעבור יומיים מצאנו את עצמנו באותה טיסה לארץ. ההתאהבות הייתה מאוד חזקה. שבוע לאחר מכן הוא הציע לי נישואים. כעבור חודש התחתנו. תקופה חלומית."
טיפולי הפוריות והאמהות המאוחרת מילאו את חייה של אלקבץ יותר מכל תפקיד וסרט. "את התסריט ל'גט' כתבתי עם אחי כשהייתי בהיריון", סיפרה אז. "ידעתי שלא אוכל לעשות שום דבר אחרי הלידה."
אלקבץ ציינה לא פעם שלידת התאומים בגיל 47 הגיעה בדיוק בעיתוי הנכון מבחינתה. "לא רציתי את זה קודם", אמרה. "לא הפסקתי לעבוד, לא ידעתי מאיפה להביא את האנרגיה, המוכנות, הנתינה, כי היה צריך להקדיש לזה זמן. פעם החיים התנהלו מדרמה לדרמה, אם בחיים ואם על הבמה, והאנרגיה הזאת שאבה ממני כל דקה ביממה. היום אני כבר לא מצליחה לזהות את מי שהייתי קודם, אני לומדת לחיות מחדש.
"ללדת תאומים בגיל 47 בניתוח קיסרי יוצר עייפות אינסופית, טשטוש מוחלט. הייתי סופר־ערנית בשלושת הימים הראשונים, אבל אחר כך הבנתי שאין יום ואין לילה, ורציתי לתת להם את כל כולי בלילות ובימים. הנקתי את שניהם עד גיל עשרה חודשים וחצי ולא הסכמתי לוותר עד שהם ויתרו עליי. הייתי רק שם, מאוד עייפה בשנה הראשונה, אבל עם שמחה אינסופית. פתאום מתפרצת בך אהבה שאינה דומה לשום דבר, וזה כפול שניים. הילדים זה הדבר הכי אדיר שעשיתי בחיים שלי. אני לא מעוניינת לוותר על הסדר הקיים החדש למען אף אחד ושום דבר."
בלי חלומות על הוליווד
אלקבץ מעולם לא הייתה מוכנה לשתוק. לצד עשייתה הקולנועית כיהנה כנשיאת "אחותי," ארגון פמיניסטי־מזרחי, והיא מעולם לא הסתירה את דעותיה הפוליטיות. בתחילת מבצע "צוק איתן" חתמה, לצד כמה במאיות ובמאים בפסטיבל הסרטים בירושלים, על עצומה הקוראת לצה"ל לא להיכנס לפעילות קרקעית בעזה. מהלך שעורר רעש גדול.
בשנה שעברה התייצבה אלקבץ בטקס פרסי גלובוס הזהב שבו התמודד "גט" על פרס הסרט הזר. ההפסד לא איכזב אותה. "הייתה ציפייה", סיכמה את החוויה, "אבל אין באמת אכזבה. נעים לזכות, אבל אני יותר נהנית מתהליך העשייה". הוליווד, בניגוד לפריז, לא ממש עניינה את אלקבץ. "אם היא הייתה מעניינת אותי, מן הסתם הייתי שם. מנסה לפחות", אמרה. "אבל מעולם לא חשבתי עליה. חשקתי בצרפת ולקחתי את עצמי לשם והרגשתי שבאמת היא מקבלת אותי כמו שאני רוצה אותה."
צרפת המשיכה להאיר לה פנים עד הרגע האחרון. אלקבץ נסעה לפריז, אחרי סדרת הטיפולים, לצילומי הסדרה המדוברת "טריפליום", שבה היא מגלמת לא אחרת מאשר את ראש ממשלת צרפת. למרבה הצער זה היה תפקידה האחרון. •
