שתף קטע נבחר

״הבת שלך לא יודעת מי זה משה בתיבה?״

פסח בניכר. לחגוג או לא לחגוג? מתחברים לזה או לא? רגע, יש סיבה לעשות שופינג!

אני מסתכלת על חברתי הטובה. עכשיו היא הגיעה מהארץ מלאת כל טוב לילדים, כולל חוברות לפסח, וחושבת לעצמי, לא, היא לא יודעת מי זה משה בתיבה. גם לא מי זה המן הרשע ולא הרצל. לעומת זאת היא אלופה בסנטה קלאוס וכל האיילים שלו, הכינה לי כרטיס ברכה לסיינט פטריקס דיי ובט׳נקסגיבינג קישטה את כל הבית בתרנגולי הודו.

 

את ראש השנה לא חגגנו פה אבל לקראת הלוואין, תכנון קישוטי הבית לקח בערך חודש, התחפושות הוחלטו ושונו 30 פעם, והשלדים על הקירות נשארו על הקירות עד חנוכה. בחנוכה הדלקנו נרות, שרנו שירים, כמעט שרפנו את הבית עם לביבות שריחן נשאר תלוי באוויר עד קריסטמס (אי אפשר לפתוח את החלנות אצלנו יותר מ-10 ס״מ - חוק גורדי השחקים פה). בקריסטמס קיבלנו את פני סנטה בגן, קיבלנו ממנו מתנה, שרנו שירים מתוך שינה, אבל לא נשברתי ועץ לא נכנס הביתה.

בט״ו בשבט הבאנו פירות יבשים לצופים (לא, לא אכלנו אותם - עדיף לרדת על נקניקיה בלקסינגטון פינת 92) ובפורים ויתרנו על הפסטיבל ההמוני ב-JCC לטובת חלונות הראווה שהתכוננו לאיסטר פה בעיר. (הערת המחברת: מסיבות פורים בעיר היו מושקעות ושוות - אנחנו קצת קלסטרופובים בהמונים …ממש לא מפלים בין העדות…גם מוותרים על טיימז סקוור בניו יירז).

 

באיסטר הילדים מאוד שמחו להתרוצץ על הדשא עם שאר דיירי הבניין ולחפש ביצי פלסטיק מייד אין צ’יינה.

ועכשיו פסח. ממש לא רציתי לחגוג. לא אוהבת לחגוג לבד בלי המשפחה המורחבת. לא כ״כ ברור לי למה…..כי בארץ זה בערך הסיוט הכי גדול שלי. אניווי. אז חבר אהוב הציע, ואני אחרי גמגום קל - אמרתי, סבבה, אצלנו בקטנה ובקליל. נו ביג דיל. סבבה. נתראה. מה נתראה?? מה להביא? כלום - לא צריך….גילי יקפיץ איזה משהו ושניצלים לילדים.

 

מה??? מה פתאום! צריך להזמין כבד קצוץ, להכין קניידלך, דג ועוף או דג ובשר? אורז עם או בלי פירות? חייבים גם גפילטע ככה להרטיב קצת את השפתיים…..ויש לכם צלחת פסח או שהבנות יכינו השבוע בחוג קרמיקה?

 

אז למה לא אמרתם? שופינג!! שכחתי מזה לגמרי. עכשיו אני לגמרי מתחברת לחג.  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
אז למה לא אמרתם? שופינג!! שכחתי מזה לגמרי. עכשיו אני לגמרי מתחברת לחג. (צילום: shutterstock)

 

אאאמממממ….אני מסתכלת עליו קצת בשוק ……קצת מתחרטת….שוב……שהתפתיתי ל״זרום״ עם ליל הסדר. כנראה הדבר היחידי שזורם בערב הזה, אלו מי המלח.

טוב בסדר, אנחנו על הקניידלך, אתם צלחת פסח. נאכל מהר ונשים לילדים נטפליקס. נטפליקס אנד צ׳יל. לא במובן הגס. אה - יש לכם מספיק הגדות?

מה הגדות??? למה מה קרה? מלחמה? אין שום צורך ממש להשקיע - הרי לא עמדנו שעתיים וחצי על כביש החוף ועכשיו ממש חייבים להוכיח את ההשקעה. אפשר לאכול וגמרנו. לא?

אמממ…אחפש….מקסימום עדיין יש לנו את שירוני חנוכה. הולך?

(חשבתי - לא אמרתי).

 

נארגן הגדות……הלכתי ממנו שפופת ראש גוררת רגליים. מיואשת קמעה, מתגעגעת וסתם מבולבלת - למה חשוב לי לחגוג פה בכלל? הילדים יבינו ויעריכו? אני יודעת אם אני מתחברת לזה? גם השנה ניתקע (תרתי משמע) עם עצירות שבועיים אח״כ? ממש ארבע קושיות.

 

אבל אז, כמו משה שגילה את הסנה הבוער….גם לי חזר הניצוץ לעיניים. רגע - זה אומר גם מפה לבנה? מחזיקי מפיות? מסמני מקומות? סנטרפיס מוזהב? נרות ריחניים? מתנות לחג? וכמובן בלאוס בצבע אוף וייט, היפ האגר טראוזרז, קרדיגן נייבי ואופן טאו פלטפורמז? נו……אז למה לא אמרתם????? שופינג!!!! שכחתי מזה לגמרי. עכשיו אני לגמרי מתחברת. מתחברת לחג. לשאר החגים היהודים שתמיד כוללים איזה ארוחה או תירוץ אחר להחליף גרדרובה. חושבת שמעכשיו אני אחגוג את כולם כמו גדולה פה בניכר. כולל את י״ד בכסלו. חג הסיילים השנתי של חנויות השדרה החמישית.

 

 

חוץ מליהנות מכל רגע במנהטן ועדיין גם לקטר, חן מנהלת בלוג ״באמאשלי בניו יורק״ ובו המלצות סיורים, חוויות משפחה וסיפורי אמהות בעיר הגדולה.

 

www.beemasheli.blogspot.com

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים