"בחלק מהמקרים שכר הבכירים הגיע למקומות לא נכונים"

פיגוע: "בת 3 שסביבה הרס ומוות"

"פורים 1997. כרמל, הבת שלי, הייתה בת 3 ואשתי לשעבר ואני השארנו אותה אצל סבתא ויצאנו לחופשה בפראג. ביום שישי בערב אני חוזר למלון ומוצא מתחת לדלת פתק: להתקשר לדוד של אשתי לשעבר. אני מתקשר והוא אומר לי, 'היה פיגוע בקפה אפרופו בתל־אביב. כרמל בסדר'. הוא לא סיפר לי על ההרוגים. חזרתי מהמטוס ישר לבית החולים. מתברר שהמשפחה המורחבת הלכה לקפה אפרופו, כרמל הקטנה רצה והשתוללה, וניצלה כי ברגע של הפיצוץ היא הייתה מאחורי הכיסא של הסבתא. גיסתי נהרגה ושאר בני המשפחה נפצעו. לא היה מי שיאסוף את כרמל. שוטרת אספה אותה ושאלה אותה – ילדה קטנה בת 3 שסביבה הרס ומוות – מי את ואיפה ההורים שלך. למזלה רק נשרף לה השיער והיא נכוותה. זאת טראומה גדולה מאוד, ועד היום זה מציף אצלה פחדים כשיש פיגוע. למרות הכל, כרמל גדלה להיות ילדה מיוחדת, נפלאה וכשרונית בצורה בלתי־רגילה".

שכול:"לא הספקתי להיות חבר שלו"

"אחי הגדול מושיק, סמ"פ בשריון, נהרג במלחמת יום כיפור כשהייתי בן 18, חייל בטירונות. אחד הדברים שהכי כואבים לי זה שבעצם לא הספקתי להיות חבר שלו. אני זוכר את זה כמו היום. הייתי בנח"ל במחנה 80 בטירונות. שבת, המשפחה באה לבקר. פתאום אח שלי הגיע עם דרגות של סגן. הייתה לי גאווה. היה לי סיכוי מאוד גדול להיות חבר שלו, ופיספסנו את זה, קצת בגלל שגם שנינו למדנו בפנימיות – הוא בצבאית ואני בכפר גלים. אנשים אמרו לי הרבה שנים שאני בנאדם פחות שמח בגלל זה, ואולי אני לא מרשה לעצמי ליהנות עד הסוף. זה מחייב אותך לאחריות כבדה כלפי המשפחה. אמא שלי נפטרה מאלצהיימר אחרי 15 שנות מחלה. אני מאמין שזה חלק מהסיפור. אחת התיאוריות אומרת שהיא בעצם הייתה עסוקה באופן לא מודע, או מודע, בלשכוח את האסון".

התחלה: "תכננתי בכלל להיות חקלאי"

צאיג )מימין( ואחיו מושיק כילדים. "אומרים לי שאני אדם פחות שמח"

"תכננתי להיות חקלאי. אבא שלי הוא אנטמולוג (מומחה לחרקים). למדתי בכפר גלים והתגייסתי לנחל. הגרעין שלי היה מיועד למושב אליעד ברמת הגולן. אבל היה לי רצון לעשות דברים אחרים. הלכתי ללמוד חקלאות ברחובות, עם התמחות בפיזיקה וכימיה של הקרקע. אחרי התואר נסעתי לטיול בארה"ב ודרום־אמריקה. בטיסה לוונצואלה ישב לידי סגן שר החקלאות שלהם, שלקח אותי לראות פרויקטים חקלאיים. החלטתי שאני רוצה לנהל פרויקטים. חזרתי ללמוד מינהל עסקים. בסוף התגלגלתי לתעשיית המזון, אבל הקשר שלה עם חקלאות מאוד הדוק. אנחנו עובדים עם חקלאים, עם מגדלים, תלויים בחקלאות בכל הקומודיטיז שלנו. אז בעצם אני כן נמצא באותו מקום".

גזי קפלן: "לא אשכח אותו כל החיים"

"אחד המרצים שלי באוניברסיטה, פרופ' יחיאל זיו, מומחה לשיווק, צירף אותי לחברת הייעוץ שלו, שם פגשתי את גזי קפלן, שהיה אז מנכ"ל טבעול, בבעלות קיבוץ לוחמי־הגטאות. הוא חיפש מנהל שיווק, וכל עולמי השתנה. פגשתי בן אדם כריזמטי, חם. הוא שבה את ליבי. בינואר 91' התחלתי לעבוד בטבעול. הייתי השכיר הראשון בהנהלת המפעל שמקבל משכורת, רכב וכו'. קודמי בתפקיד היה חבר קיבוץ. לימים אסם נכנסה כשותפה, אני פרשתי לשנתיים לעבודה בקמעונאות כסמנכ"ל ברשת גרינברג, עד שדן פרופר קרא לי כשקנה את צבר והציע לי את הניהול. מאז התקדמתי ברציפות באסם, כשגזי תמיד לצידי. היום הכי קשה והכי מאושר בחיים שלי היה היום שדן וגזי, שהיה המנכ"ל, קראו לי לחדר ואמרו לי, אנחנו רוצים שתהיה מנכ"ל אסם. זה היום שהבנתי שזה סופי: גזי פורש והוא מאוד חולה. עד אז רצינו להאמין שהוא יהיה בסדר, שהוא חולה אבל בטוח יבריא. חזרתי הביתה, ישבתי על הספה בבית עם עצב גדול מאוד. גזי, שהרגיש אותי, התקשר אליי בשמונה בערב ואמר לי, איציק, קח את אשתך, צאו למסעדה, תחגגו את המינוי. אני מזיל דמעות ואומר: אני לא יכול, לא יכול. והוא אומר לי: אתה חייב ללכת לחגוג, קח את אשתך ותצאו. לא אשכח אותו כל החיים שלי".

תפקיד בניו־זילנד:"היה קשה להשתלב בחברה"

"נסטלה רוצה שמנהלים יתנסו בשווקים שונים מתרבויות אחרות, ונשלחתי לשלוש שנים לאוקלנד, ניו־זילנד, כמנכ"ל שאחראי על מכירות בסך 500 מיליון דולר. הרושם הראשון כשהגענו היה שהירוק ירוק יותר, הצבע העז מכה בך. יש להם 200 ימי גשם בשנה. המוטו בניו־זילנד הוא חברה שוויונית, והוא מקרין גם על התרבות הניהולית, שמאוד שונה משלנו. בהתחלה ישבתי בישיבות עם הצוות על תוכנית עבודה. הם רושמים הכל ואתה בתחושה שסיכמתם, וכלום לא קורה. ככה כמה פעמים, ואני לא מבין, עד שהייתה ישיבה חודשית עם מנהל המכירות, וקלטתי שאם ההחלטות לא מתקבלות בשיתוף, בקונצנזוס, הם לא מבצעים. הם כל כך מנומסים, שהם לא יגידו לך בצורה בוטה: כך לא מקובל אצלנו. הם מאוד חרוצים, צנועים, יסודיים, לא זריזים כמונו, אבל אין אצלם לעשות משהו בדקה ה־90. והם חולים על רגבי. אם הנבחרת הלאומית הפסידה במשחק סופ"ש, ביום שני התפוקה אפס. כדי להשתלב הלכתי לכל המשחקים. היו לי בניו־זילנד תוצאות עסקיות מעולות. השאיפה שלי הייתה להפוך למדינה הכי מצליחה במרחב שלהם. הצלחתי להחדיר בהם מוטיבציה חזקה ותחרותיות. היעד שסימנתי היה להיות יותר טובים מנסטלה אוסטרליה. האוסטרלים הם דגל אדום עבורם. הקודם בתפקידי היה אוסטרלי, שכמובן לא יכול היה להגיד להם דבר כזה. חזרתי כשגזי חלה והייתי צריך להחליף אותו".

שכר הבכירים: "דווקא הניסיון לבלום את השכר העלה אותו"

"אני במקום 125 בדירוג שכר המנהלים בחברות הציבוריות (עלות שכרו של צאיג היא 4.2 מיליון שקל בשנה – נ"ז). בענף המזון אני אחרון בדירוג. זה נכון שבחלק מהמקרים השכר בארץ הגיע למקומות לא נכונים. אני בעד לקשור את השכר לביצועים ולעסק שעליו אחראיים. עם זאת, החסם של 2.5 מיליון שקל הוא שרירותי. האבסורד הוא שמה שגרם לעליות השכר לאורך השנים היה דווקא הניסיון לבלום אותו: תיקון 20 חייב חברות ציבוריות לפרסם את שכר הבכירים כדי שיהיה שקוף וזה ימנע עליות במחשכים, אבל קרה ההפך – מנהלים דרשו להשוות שכר לאלה ששכרם היה גבוה יותר. אני לא חושב שהפתרון לאי־השוויון הוא דרך שכר הבכירים, אלא בהגדלת הפריון וההשקעות במפעלים. עלייה בפריון תגדיל את הביקוש לאנשי מקצוע ותעלה את השכר. בכלל, הרגולציה בישראל מוגזמת ומקשה על עסקים. בעולם כבר החלו להקל, ובישראל יש חוסר יכולת פוליטית לשנות החלטות. לדוגמה הגז: השקענו 2.5 מיליון שקל במפעל צבר בהכשרה לחיבור לגז טבעי – ועדיין אנחנו לא מחוברים. כי מדובר בקו של חצילים שנקלים על האש, ואין מפעל חצילים כזה בעולם. אז מכון המתקנים עד עכשיו לא מצא תקן מתאים לחיבור".

חטיפים מזיקים לבריאות: "משרד הבריאות צריך לעבוד בשיתוף איתנו"

"נסטלה חרתה על דגלה את התזונה הבריאה, ועסוקה כל הזמן בשיפור הפרופיל התזונתי של המוצרים. זה התחיל במוצרי ילדים – הפחתה של סוכר, נתרן ושמנים. הורדנו את כמויות הנתרן בביסלי, בחטיפים, במאפים, גם בחומוס. מאז שבאתי השומן בחומוס הופחת כמעט ב־30%. אבל משרד הבריאות צריך לפעול בשיתוף עם תעשיית המזון. רוצים להוציא חטיפים או משקאות מבית הספר – בסדר, אבל אי־אפשר להגיד: ממחר בבוקר. צריך לעשות מהלך רב־צדדי ובשיתוף".

מחירי מזון לתינוקות:"מותג שופרסל לא יפגע בנו"

"למרות המותג הפרטי ששופרסל תשיק במזון לתינוקות, אני מאמין שנשמור על נתח השוק של מטרנה. מזון תינוקות זה לא רק המוצר, אלא גם המון תמיכה באמהות, שמצריכה הרבה ידע וניסיון. למטרנה יש אתר וקו טלפון לשאלות שמטרידות אמהות. הטענה שמחיר המזון לתינוקות בארץ יקר שגויה. הוכחנו שהמחירים סבירים ביחס לעולם. הזנת תינוק ליום בתחליפי חלב עולה בין 5 ל־7 שקל. זה מוצר שמוגדר לוס־לידר (נמכר במחירי הפסד – נ"ז) ברשתות. לכן אני לא מאמין ששופרסל תביא בשורה במחיר. גם העובדה שאת מזון התינוקות שלה לא יחלקו בבתי היולדות מאתגרת מבחינתה. תראי את נוטרילון של טבע, שתופס 7% מהשוק. יחסית להשקעה הגדולה מאוד שטבע עשתה בכניסה לקטגוריה, לא נראה לי שמדובר בהשקעה מוצלחת. שופרסל השיקה מותג פרטי בחיתולים, ולהבנתי זה הוריד לה את הפדיון מכל הקטגוריה של חיתולים, בעוד שההוצאות נשארו קבועות, כי כעת היא נותנת פחות מקום להאגיס, למשל, ומוכרת יותר את המותג הפרטי במחיר נמוך יותר. צריך לבין שחלק מהגידול של מותג פרטי הוא על חשבון מוצרים אחרים שנמכרו ברשת, כך שבסופו של יום אין באמת גידול בפדיון או בקטגוריה".

מחיקת אסם מהבורסה: "עכשיו נהיה יותר זריזים"

"לאלה שטוענים שבמחיקת אסם מהבורסה והמיזוג עם נסטלה היא הופכת לחברה לא ישראלית, אני אומר: שום דבר לא השתנה. אסם נשארה חברה ישראלית. המחיקה בוצעה בגלל הרגולציה שהכבידה עלינו מאוד, ולא מטפלת במצב שבו בעל השליטה (נסטלה) הוא גם ספק מרכזי של אסם. הרגולציה דרשה מאיתנו הליכים ביורוקרטיים קשים וארוכים. לדוגמה, רציתי להשתמש בחברת הפצה של נסטלה בדנמרק, כדי להשתמש בכוח המכירה שלה שם. אבל בגלל שזאת עסקת בעלי עניין, אני צריך להציג הצעות משלוש חברות שונות, ולהוכיח שהבחירה שלי בזו של נסטלה היא בגלל שהם הכי טובים. עכשיו אני אהיה הרבה יותר זריז. נסטלה גם מאפשרת לנו להגדיל השקעות: אנחנו מקימים מפעל חדש לבמבה בקריית־גת, ליד צבר, בהשקעה של 200 מיליון שקל (במקום מפעל הבמבה הוותיק בחולון שייסגר – נ"ז). ההפחתה בתהליכים הביורוקרטיים מהדקת מאוד את שיתוף הפעולה שלנו עם נסטלה אירופה. במסגרת ההתמקדות שלהם בתזונה ובריאות הם מעוניינים לפתח באירופה את מוצרי טבעול והסלטים. בכנס האחרון של נסטלה באמסטרדם נתנו טעימות של המבורגר 'דה לקס', מוצר חדש שהוא בין קציצה להמבורגר, יותר עסיסי מהמבורגר, והייתה התלהבות גדולה".

ירידה במכירות החומוס:"הכתימו קטגוריה שלמה"

"מאמצע ינואר ערוץ 10 התחיל בפרומו אגרסיבי לתוכנית הראשונה בעונה של 'עושות חשבון'. פימפמו כל ערב, כל היום, את הפרומו, שממנו ניתן היה להבין שהסלטים מסוכנים ומיוצרים בשירותים. הכתימו קטגוריה שלמה. אני בעד חשיפה ושקיפות, אבל כאן נעשה עוול, כי הפרומו לא עשה הבחנה בין חברות שנמצאו אצלן ממצאים לבין אלה שבסדר. בצבר לא נמצאו קוליפורמים. אנחנו הוזכרנו רק ביחס לכמות החומר המשמר, שהיא מעל התקן אבל בהתאם לתקנה, שהיא זאת שקובעת לפי משרד הבריאות. אני לא חושב שזה נזק בלתי־הפיך. הצרכן יודע שיש יצרנים אחראיים. הפתרון שלנו לעורר מחדש את הקטגוריה זה חדשנות: השקנו חומוס עם 60% טחינה, ויש גידול יפה במכירות. אנחנו מובילים את הקטגוריה עם נתח שוק של 35%. נכון שאחלה של שטראוס צימצמה פערים, כי הם משקיעים משאבים אדירים בכך, המון השקעה בפרסום, אבל צבר לא אמרה את המילה האחרונה. אני מאוד אופטימי, היכולת שלנו לחדש תביא למפנה בשוק".

יוקר המחיה: "זו בעיה של הממשלה"

"המחאה החברתית התחילה על נושא הדיור. אני לא חושב שהבעיה של הצעירים זה מחיר הפתיתים. כשאני בוחן את התדמית של אסם, היא עדיין חזקה. נכון שיש גם תקשורת שלילית, אבל אני חושב שאסם היא חברה הגונה, שקופה. המחירים שלנו עכשיו נמוכים ב־5% מהתקופה המקבילה בשנה שעברה. השינוי בהתייחסות הצרכנים למותגים הוא שינוי עולמי, לא רק אצלנו. לא המצאנו את המחאה החברתית. הדור הצעיר, לא רק בישראל, מרגיש שהסיכוי שלו להסתדר נמוך מזה של הוריו. את התשובה צריכות לתת קודם כל הממשלות, ולא התעשייה. המשימה המרכזית של מדינת ישראל היא התעסוקה במגזר העסקי, במגזר היצרני. הרי ירדנו מקצב צמיחה של 5% ל־2.5%. ואני לא מקבל שמצבנו טוב יותר מאירופה כי שם הצמיחה שלילית. אז מה, לשם אנחנו שואפים? כדי לתת תקווה לצעירים צריך יותר השקעות במשק, חינוך טכנולוגי, שחרור מרגולציה, אלה דברים שמאיצים את המשק".

הצרכן החדש: "הדור הצעיר מתבטא דרך אוכל"

"יש בנסטלה תקווה רבה לגבי הצרכן החדש. הצעירים של היום הם פודיס הרבה יותר מאיתנו. זה יתרון עסקי גדול. בכנס האחרון של נסטלה באמסטרדם הציגו נתונים שהדור הצעיר מוציא על אוכל יותר מאשר על אופנה. זאת מהפכה. לפני עשור חשבנו שהדור הזה לא יהיה לו מטבח, שהוא יאכל רק בחוץ. רואים את זה גם בריבוי תוכניות האוכל והבישול. מתברר שהוא אוהב להתבטא באוכל. מי שחשב שתעשיית המזון מאבדת רלוונטיות לטובת אכילה מחוץ לבית, טעה. נסטלה רואה הזדמנות גדולה לפניה".