יום ראשון, אמצע אפריל, פארק מדיסון בין השדרה החמישית ושדרות מדיסון עמוס באנשים. "הקיץ כאן”, אמרנו כמעט ביחד וצחקנו. כנראה שהעובדה שמשום מקום ובלי הודעה מוקדמת נפל עלינו יום שמש על גבול קייצי, גרמה לרבים לצאת בהמוניהם לחגוג את האירוע. שכבות הבגדים התחלפו בחולצות קצרות ואנשים התמסרו לקרניה החמות של השמש הבלתי צפויה.

"איזה כיף זה קיץ”, אומר לי אלון.

מה אתה אוהב בקיץ?

"סוג של שחרור כזה, כיף, שמש, ים, טיולים. חופש! מה אני צריך להסביר מה זה חופש?"

מעניין שההסתכלות שלך על חופש היא מהמקום הזה.

"אפשר להתייחס לחופש אחרת? בתפיסה שלי זה קשור ליכולת לבחור לעשות דברים בכיף ובלי התחייבות”.

תרשה לי לשאול אותך משהו, איזה ארוע נציין בסוף השבוע הקרוב?

"Memorial Day”.

נכון, פסח או חג החרות כפי שגם נוהגים לכנות אותו.

"שוב אתה מתחיל? פסח הוא חג מעיק. המצות האלה וכל ההיסטריה סביב נקיון הבית. מי הולך למי, ומי מביא מה, ואצל מי עושים? חג מיותר, אפשר לעבור הלאה”.

אתה מפספס. לעובדה שיש מליוני אנשים שיושבים סביב שולחן הסדר ומספרים ביציאת מצרים כבר אלפי שנים, יש משמעות עצומה. אני בוחר להסתכל על החג ממקום אחר ועבורי זה חג חרות אמיתי.

"ביני ובינך מה הסיפור? היה היתה משפחה של אנשים שהגיעו למצרים, המשפחה התפתחה והפכה לקבוצה מאוד גדולה, ברגע שהמצרים הבינו שהקבוצה הזאת עשויה להיות גייס חמישי, החליטו לשלול לאנשים העברים את הזכויות שלהם והפכו אותם, כנראה באופן הדרגתי, לעבדים. הם עשו עבודה קשה ובנו כל מיני פירמידות, ואז בא משה משום מקום עם אחיו אהרון וביקש מפרעה שישחרר אותם, פרעה לא רצה, קיבל כמה מכות, בסוף השתכנע, הקבוצה ברחה למדבר וגם שם היו בעיות. הם רצו לחזור למצרים, בסוף הגיעו לישראל, וככה עברו שנים ועוד כמה אסונות ולפני קצת פחות מ-70 שנה קמה מדינת ישראל”.

וכל הסיפור הזה כפי שאתה מספר אותו הוא לא מופלא בעיניך?

"זה סיפור יפה עם סוף טוב. אני לא יודע עד כמה החלק עם מצרים והמדבר הוא אמיתי, אבל ללא ספק החלק על זה שמדינת ישראל קיימת הוא נכון, אז אני לא מבין על מה המהומה”.

אין כאן ענין של לעשות מהומה, זה סיפור חשוב, ולדעתי מה שחשוב זה מה לומדים ממנו. המחשבה שחופש זה סוף שבוע במקום מסויים או לשבת בפארק ביום אביבי היא תפיסה צרה של המושג. בתפיסה שלי חופש הוא היכולת לבטא את עצמי באופן מלא בלי חשש, ללא מסכות וללא שיקולים של מה יחשבו. היכולת לחיות ללא פחד וללא גבולות דימיוניים. להעז, לחלום ולהגשים זה החופש האולטימטיבי בעיניי. זוכר את הסיפור של יעל ודודי שרצו להיפרד על הרקע של רצון יעל לחזור לישראל והפחד של דודי מהלא ידוע?

בסופו של דבר הוא הבין שהוא נאחז במוכר ובידוע, ולמרות שהוא נמצא כאן פחות קצת משני עשורים, הוא הפך להיות עבד מוחלט לסביבה שלו. אם נחזור לסיפור יציאת מצרים, שאתה לא מתחבר אליו, כמה זמן בני ישראל היו במצרים?

"קצת יותר מ-400 שנה”.

ולאן הם יצאו ממצרים?

“למדבר".

ומה היה הדבר הראשון שהם חוו במהלך היציאה?

"שהם עומדים לפני ים, שזה מכשול עצום ויש אלפי מצרים שרודפים אחריהם?"

מה שאתה אומר, נשמע פחד אלוהים. בתנאים כאלו היית יוצא ממצרים?

"בסבירות גבוהה שלא”.

איפה היינו היום אם לא היינו מקבלים את ההחלטה לצאת מצרים עם כל הפחד שהיה כרוך בהחלטה?

"כנראה עבדים במצרים”.

אפשר לקבל תוצאות או תירוצים ולעולם לא את שניהם. ימים אלה הם זה זמן מצוין להוסיף קושייה ולבדוק מהי יציאת מצרים האישית שלי? מהו אותו דבר המקבע אותי והופך אותי ל"עבד"? מהו הדבר שבמידה ואבחר לנקות ולשחרר ממני יוציא אותי לחרות?

זאת שאלה שלא מרבים לשאול את עצמנו, היא כרוכה בפחד מהלא ידוע ויציאה מאזור הנוחות. אבל צמיחה מתרחשת רק כשלא נוח. אני בוחר לראות שיציאת מצרים הוא סיפור מדהים על מנהיגות נחישות ואמונה שיש משהו טוב יותר מלהיות עבד, וזה הסיפור האישי של כל אחת ואחד מאיתנו.

ועל זה אני אומר דיינו. חג שמח ובחירה בחרות.

שלמות זה מבחירה.

ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.

מוסמךMastery University  מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

 nissimsade@gmail.com

917-225-8549