שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אשת הפלמ"ח רחל סבוראי הלכה לעולמה
    היא השתתפה במבצע "ליל הגשרים", לחמה במלחמת העצמאות ויצאה למסע עם הלוחם האגדי מאיר הר-ציון ל"סלע האדום". אשת הפלמ"ח רחל סבוראי נפטרה הבוקר והיא בת 90 במותה

     

    סבוראי ברפת של קיבוץ רביבים. "מאוד דעתנית" (צילום: באדיבות המשפחה) (צילום: באדיבות המשפחה)
    סבוראי ברפת של קיבוץ רביבים. "מאוד דעתנית"(צילום: באדיבות המשפחה)

    אשת הפלמ"ח רחל סבוראי הלכה לעולמה הבוקר (ב') והיא בת 90 במותה. כך נמסר מהמועצה האזורית רמת נגב, שבתחומה התגוררה. סבוראי נולדה בקיבוץ עין חרוד ובשנת 1944 התגייס לפלמ"ח, שם השתתפה בין היתר במבצע "ליל הגשרים" בפיצוץ גשר דאמיה הלוא הוא גשר אדם.

     

    היא לחמה גם במלחמת העצמאות תחת פיקודם של יוסף בן מיימון והרמטכ"ל לימים דוד אלעזר (דדו) בגדוד הרביעי בחטיבת הראל.

     

    בשנת 1952 יצאה סבוראי למסע ל"סלע האדום" בפטרה שבירדן. שותפה לדרך היה לא אחר מאשר הלוחם האגדי מאיר הר-ציון שהלך לעולמו לפני שנה.

     

    מסע זה עורר השראה בקרב בני נוער ישראלים רבים שביקשו אף הם לערוך מסע דומה. חלקם קיפחו את חייהם במהלכו של המסע.‏

     

    בשנת 2011 כתבה סבוראי ל-mynet על המצב המדיני והסכסוך בין ישראל לפלסטינים. "צריך הדדיות בשביל שלום אמת", סברה סבוראי. "אם יהיה כאן ועכשיו השלום הזה - 40 אלף ישראלים יהיו פליטים בישראל. אלה המתנחלים. אחרי היציאה מגוש קטיף היו 7,000. כזכור, רק חמש שנים לאחר מכן הם החלו לבנות לעצמם בתים. בגוש קטיף, לדעתי, לא היה צריך להתיישב, אבל ההנחה של חלק מראשי המדינה הפלסטינית שתוקם, שכל המתנחלים יצאו מיהודה ושומרון - היא הנחה שאין לקבל אותה!".

     

    "אני מודעת לאיבה שפשטה אצלנו ואצלם. אני יודעת שיש הסלמה גזענית. צריך להרים את הכפפה. להיאבק בשנאה. בלי הכרה הדדית, של כל עם בשכנו - אין סיכוי לשלום אמת. מי ירים את הכפפה?", כתבה לוחמת הפלמ"ח.

     

    סבוראי, חוקרת מקרא ותנ"ך, התגוררה בקיבוץ רביבים והותירה אחריה שלושה ילדים, תשעה נכדים ושני נינים. היא הגיעה לרביבים בשנות ה-60 בעקבות אחותה. "היא הייתה חברת קיבוץ מאוד דעתנית", סיפר דובר קיבוץ רביבים, תומר פריאל. "היא תמיד עמדה על שלה ולא חסכה ביקורת מהנהלת הקיבוץ על דברים שנראו לה חשובים. היא הייתה מעורבת במה שנעשה בארץ ובתנועה הקיבוצית.

     בעשורים האחרונים, בעקבות המשבר שהקיבוצים עברו, היה לה קשה להתמודד עם זה, כי הרעיון השיתופי היה מאוד חשוב".

     

    בקיבוץ רביבים עסקה סבוראי בשנותיה האחרונות בעבודת שימור, אחזקה וטיפוח של בית העלמין. לפני כן עבדה במטע, וכמטפלת. "הקיבוץ היה מקום יקר לליבה", אמר פריאל. בשנה האחרונה חלה הידרדרות במצבה הרפואי של סבוראי. "עד לפני שנה נסעתי איתה לכנס של המטה השיתופי, אבל לאט לאט מצבה הידרדר", מספר פריאל.

     

    "היא הייתה אישה עם הרבה מאוד עקרונות שהקפידה לשמור עליהם עד ימיה האחרונים. שמירה על הקיבוץ כמו שהוא", מספר ראש המועצה האזורית רמת נגב, שמוליק ריפמן. "היא הייתה אישה מורכבת ועקשנית מאוד, התנגדה לכל שינוי, קטן כגדול. היא חיה בצניעות, וכשכולם עברו לבתים יותר גדולים היא המשיכה להתגורר בדירתה הישנה בגודל 50 מ"ר. רחל הייתה עבור רבים מבני דורי אגדה בחייה. היא טיילה בארץ ישראל שאותה אהבה והכירה כל אבן ושיח בה. כל השנים היא לא החמיצה הזדמנות לטייל ולהכיר עוד ועוד פינות בישראל זכיתי להכירה בנעוריי כילד בקיבוץ רביבים, וזכיתי להכירה גם כראש המועצה האזורית רמת הנגב. עבורי היא הייתה מודל לחיקוי, לאהבת ארץ ישראל. רחל הייתה עד יומה האחרון אישה דעתנית, ידענית, מעודכנת ובעיקר בעלת עקרונות. היא הותירה הרבה מעריצים. אין סמלי מכך שהיא נפטרה בסמוך ליום העצמאות של מדינת ישראל, שהיא כל כך אהבה".

     

    מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, ספד לסבוראי: "רחל, בת קיבוץ עין חרוד, הייתה סמל לאהבת הארץ, לבניינה והגנתה בימי ראשית ההתיישבות. דוגמה ומופת של דור המייסדים שתמיד ראה לנגד עיניו את טובת הכלל. רחל, אשת חיל וספר הייתה סמל בתנועה הקיבוצית ובמדינת ישראל כולה. רחל הכירה כל שביל וכל ערוץ נחל בארץ ישראל. פעילותה למען ביטחון המדינה עם התגייסותה לפלמ"ח ואהבתה האדירה לתנ"ך ולמדינה הם החוט המקשר בין היסטוריה המפוארת של העם היהודי לתקומת עם ישראל בציון. אנו נפרדים היום מרחל בכאב גדול. יהי זכרה ברוך".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים