הגעגועים לצפון קוריאה שהשארנו מאחור
בעיני מרבית העולם נחשבת המדינה המבודדת למובלעת של אכזריות ועוני, אך לכמה עשרות אלפי עריקים מדובר בזיכרונות ובבית שהם הותירו מאחור. הם מתגעגעים לריקודים לצלילי אקורדיון, למסורת ולפשטות. בביתם החדש, בדרום קוריאה או בסין, הם נתקלים בתרבות זרה ומנוכרת, ואף נזכרים בחיבה שחשו לעריצים: "הם רק רוצים להגן על אנשיהם"
למרבית העולם צפון קוריאה היא שם נרדף לאי מבודד, מובלעת של עריצים אכזריים, ניסויי גרעין, עוני וחרפת רעב. אולם לעשרות אלפי אנשים ברחבי דרום קוריאה ובסין, מדובר בנושא מורכב בהרבה. עבורם, צפון קוריאה היא זיכרון שהם נאבקים עמו. היא בית. היא המקום שהם הותירו מאחור. וגם אם הם שונאים חלקים נכבדים מהמדינה המבודדת בעולם, יש בהם גם הרבה געגוע.
כך הם מתגעגעים לקרובי משפחתם, לחברים, לעיירות הקטנות והמשפחתיות. הם מתגעגעים לריקודים לצלילי אקורדיון בפארקים הציבוריים ולאוכל הרחוב השמנוני שהיו נוהגים לאכול בשעת רעב. לעיתים, ובמפתיע, הם אף מתגעגעים לשושלת העריצים – קים איל סונג, קים ג'ונג' און וקים ג'ון איל, ששלטו במדינה כמעט 70 שנה. "אני חושב כל הזמן על האנשים שהשארתי שם", סיפר כורה במכרה פחם לשעבר שברח מצפון קוריאה עם משפחתו לפני כעשור. בסיאול, בירת דרום קוריאה וביתו החדש, סיפר האיש העדין למראה, שעובד לפחות 12 שעות ביום בחנות ונראה כמי שחסרות לו לא מעט שעות שינה, כי "בכל פעם שאנו יחד, ואנו אוכלים ארוחה טובה, אנו חושבים על האנשים האלו".
מנהל החנות, שהשריר בזרועו עדיין מסגיר את שנותיו ככורה, מתגעגע לאחיו שהשאיר מאחור ולאחיינים ולאחייניות שאולי לא יפגוש לעולם. הוא סיפר כי קרובי משפחתו שגרים בדרום שילמו סכום נכבד למבריחים שיוציאו את שארית משפחתו מהצפון, אך אחיו סרבו לעזוב. "הם פחדו מדי", אמר, "עכשיו הם מצרים על כך". רבים מהמהגרים חוששים לחיי קרוביהם שנותרו במדינה המסוגרת, שעלולים לעמוד בסוגים שונים של ענישה, החל מפיטורים וכלה במאסר.
אולם לא כל המהגרים הצפון קוריאנים חשים כך. חלקם דווקא רוחשים חיבה למנהיגי המדינה. "כל שלושת המנהיגים באמת חשבו על תושבי המדינה", אמר אחד מהם, שוטר לשעבר. לדבריו, צפון קוריאה השקיעה מיליארדי דולרים בצבא, וזאת למרות שרבים מתושבי המדינה סבלו מרעב חריף בעיקר מאמצע שנות התשעים עם נפילת ברית המועצות. אולם, הוא הוסיף, צפון קוריאה היא מדינה קטנה וענייה שהצליחה לעמוד מול העולם ולשרוד בידוד בינלאומי ושנים של סנקציות כלכליות. כך, כשפיונגיאנג מבצעת ניסוי גרעיני או משגרת טילים, הוא רואה בזאת הוכחה למנהיג שלא מאפשר שינהגו בו בבריונות. "אולי זו דרכו של קים להגן על משפחתו, אנשיו ומדינתו. אם אני היית בנעליו, אני חושב שהייתי עושה בדיוק את אותו הדבר".
החיבה לממשל הרודני נותרת לעיתים שנים רבות לאחר עזיבת המהגרים, שאף נאלצים להתמודד עם קשיי הסתגלות בדרום. כך אישה, שעבדה בעבר כחלפנית בשוק השחור בצפון קוריאה, סיפרה כי התקשתה להתרגל לתרבות הדרום קוריאנית. "כששמעתי לראשונה מוזיקת ראפ, שאלתי: מה זה? זה שיר בכלל?". היא הוסיפה כי היא מתגעגעת בעיקר לאינג'וגוגיבאפ, רחוב צפון קוריאני מפורסם שמוכר מאכלי רחוב ותחליפי בשר עשויים אורז וטופו. היא חייכה כשתיארה את הרחוב המפורסם, וחייכה פעם נוספת כשסיפרה שמצאה סוף סוף אוכל דומה בחנות הסמוכה לביתה החדש.
למרות הרגשות המעורבות שחשים העריקים, הממשל בפיונגיאנג מביע את סלידתו מהם באפון פומבי. באחת ההצהרות הרשמיות, למשל, כונו העריקים "חלאה אנושית שבגדה במולדתה ובאנשיה". לרוע מזלם של התושבים, האפשרות לעזוב את צפון קוריאה הפכה לקשה בהרבה מאז שתוגברה האבטחה בגבולות כשקים ג'ונג און עלה לשלטון. כך למשל, בשנה שעברה נמלטו 1,277 תושבים מהצפון לדרום – פחות ממחצית העריקים שנמלטו בשנת 2011.
לפנייה לכתב/ת 
