הזיכרון הכי חזק מהארוחה המשפחתית
הקרעפלך האגדיים של סבתא שהיו שוחים בחמאה וסוכר, הרעשים המוזרים של אמא כשהיא שותה מרק, הצחוקים סביב השולחן והסרט הערבי של יום שישי רגע לפני הארוחה. זכרונות ילדות מארוחות משפחתיות מהנות במיוחד
בשיתוף אסם
אחד הדברים שמאוד מעסיק הורים הוא איזה זכרונות וחוויות ישארו לילדים. אמנם כולנו עובדים מאד קשה בניסיון להעשיר את הימים שלהם וליצור עבורם ילדות מושלמת – נסיעות לחו"ל, מתנות, מסיבות יום הולדת עמוסות מפעילים, ובסוף אנחנו תמיד מופתעים שהילדים שלנו זוכרים דווקא את הדברים הקטנים, שאולי היו השוליים בעינינו, ביניהם זכרונות מתוקים מאוד מארוחות משפחתיות.
החלטנו לבדוק עם ההורים של היום מה הם זוכרים מארוחות משפחתיות של ילדותם. התשובות הגורפות היו נוסטלגיות, מלאות באהבה וגעגוע לאנשים שכבר אינם: סבים וסבתות. אולי כשתקראו את הסיפורים האלה תזכרו גם אתם בארוחות משפחתיות שלכם?
אוכלים אחרי הסרט הערבי
עודד סספורטס משחזר: "ארוחות ערב של הילדות ביום שישי אצל סבא וסבתא, לא משנה מאיזה צד. מגיעים אחה"צ, צופים בסרט הערבי של יום שישי, קוראים עיתונים, קידוש, האוכל תמיד אותו אוכל אבל הוא תמיד טעים לך עד שחצי חיים אחר כך אתה מנסה לשחזר את הטעם".
והנה הזיכרון של גלי גל: "ארוחות חביבות ביותר היו אצל סבתי ז"ל. כולנו מסביב לשולחן גדול וברגע שהאורז ותפוחי אדמה היו מגיעים על מגש, כולם כבר היו עם ממתינים עם המזלג לקחת כמה שיותר, ותמיד היה מספיק. ואז שולחן האוכל הגיע אליי אחרי שנים רבות. עד היום כשאנחנו יושבים לאכול סביבו, הוא מספר את הסיפור של ההמולה של המשפחה המורחבת"
גם נירי שאול מתרפקת על נוסטלגיה מבית סבתא: "כשסבתא שלי היתה בחיים, כמעט כל שבת בצהריים היינו אוכלים אצלה בבית בתל אביב כל המשפחה המורחבת עם בני דודים שלי ועוד נספחים, תמיד הבית היה מלא והיה כזה שפע של אוכל וצחוקים וזה היה כיף. מסורת כזאת של שבת בצהריים שרק בדיעבד אחרי שהיא נפטרה למדתי להעריך באמת".
אולי יעניין אתכם גם:
- מהו הזמן הרצוי המינימלי לבילוי משפחתי?
- השאלה שתגרום לילדים לדבר ולספר
- 4 טעויות שהורים עושים כשהם עם ילדים
חוזרים מהבריכה ואוכלים אטריות ואורז
שלי פלדמן דווקא זוכרת את הארוחות אחרי שיעורי שחיה: "כשהייתי קטנה הייתי ישנה אצל סבא וסבתא שלי בחופש הגדול כמה ימים, וסבא היה לוקח אותי לבריכה לשעורי שחייה. כשהיינו חוזרים תמיד חיכו לנו אורז לבן עם אטריות חומות, שניצל ומלפפונים חמוצים של סבתא. אחד הזכרונות הכי מתוקים שלי כבר שנים".
ומי יכול לשחזר את מתכון הקרפלעך של סבתא של יעל טלמן? "סבתא שלי ז"ל הייתה מכינה רק פעם בשנה, בדרך כלל בשבועות, את הקרעפלך האגדיים שלה שהיו ממולאים בגבינה מתוקה ושוחים בחמאה ובסוכר (שוחים!). ההכנה הייתה ממש פרויקט, בעיקר כשכבר הזדקנה, ולכן זה היה תענוג נדיר. היה טקס שלם שבו היא הייתה מתקשרת להזמין אותי ואת אבא שלי ז"ל לאכול כאילו זו הפתעה (אנחנו היינו הקליינטים העיקריים כל שנה) ואנחנו היינו עוזבים הכול והולכים אליה כדי להספיק לאכול אותם בעודם טריים וחמים. תמיד אמרתי שאני חייבת לקחת ממנה את המתכון כי אף אחד אחר לא ידע להכין אותם כמוה אבל לא הספקתי ואני מצטערת על זה מאוד עד היום"
ולסיום, סיפור שובב של דניאלה על ארוחה משפחתית מיוחדת במינה: "ליל הסדר אצל דודים. כל אחד מקבל קערת מרק עוף עם שני קניידעלעך בדיוק. אני מתכופפת לצד אחד ולוחשת באוזני אחי שאין לי מושג איך אצליח לאכול אותם כי הם ממש לא טעימים (מנסיון).
"פתאום שומעת את אמי שיושבת ממולי מחניקה גיחוך. אני מסתכלת בבהלה כי אולי שמעו אותי ולא רוצה להעליב, ומגלה ארבעה קניידלך במרק שלי! בצד השני שלי, סבתא לוגמת מהמרק שלה בשלוקים רועשים ואין לה אפילו קניידלך אחד בקערה. אכלתי את כל הארבעה ולא הצלחתי לאכול יותר כלום".
כמובן, זכרונות ילדות הם לא רק ארוחות משפחתיות, אם כי שולחן האוכל זה אחד המקומות האוניברסליים סביבו מתאספת כל המשפחה, כדי לחלוק, לדבר, לספר איך עבר היום, לציין ימי הולדת וחגים – אולי זאת הסיבה שכולנו תמיד ממשיכים לזכור את זה גם כשהופכים להורים וסבים בעצמנו?
ומה זיכרון הילדות הכי בולט שלכם?
